מן הידועות הוא שקיימות כל מיני דרכים להשתמש בשואב אבק. אחת המקוריות שבהן היא דווקא לא להשתמש בו. זה בדיוק מה שזימן הגורל לגיבור ספרו החדש של מאיר שלו, "הדבר היה ככה". שואב האבק מתוצרת ג'נרל אלקטריק, שהורכב בשנות ה-30, עשה עליה, חצה ימים ואוקיינוסים והפך לשואב האבק הראשון בעמק יזרעאל, ואולי בכל ההתיישבות העובדת, נלחם באבק ובלכלוך במהלך חודש שלם ואז נדם.
ה"סוויפר" המשוכלל "בריש רוסית מתגלגלת ויוד רוסית עמוקה" (12), שכן כך מכנים שואבי אבק במשפחתו של המספר הוחזר בתום חודש אחד בלבד לקופסא שממנה הגיח ושוב לא זכה לראות אור יום ולטעום טעמו של אבק לכל שארית חייו. גורלו האומלל של "אסיר עולם" זה הוא העילה לכתיבתו של "הדבר היה ככה", שמוקדש למעשה לסבתו של שלו, טוניה, ולמחלת הניקיון שלה.
כבר בתחילת הספר, מוצגת הסבתא טוניה כמי שיצאו לה מוניטין של משוגעת ברחבי מושב מגוריה, נהלל. ועל אף שהמספר טוען נמרצות שהיא לא כזו אלא רק "אחרת", "שונה" (12), "הדבר היה ככה" מוכיח לנו שלפחות מבחינת מחלת הניקיון שלה דעת המושב לא בדיוק חטאה למציאות. הנה, למשל, דוקטרינת חדרי האמבטיה של הסבתא החביבה: "דווקא הם שתכליתם המוצהרת ניקיון מפליאים להתלכלך וללכלך... לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שמי שנכנס למקלחת הוא אדם מלוכלך, אחרת לא היה נזקק לה" (26).
שלו ללא ספק אהב את סבתו. היא עצמה מתוארת כ"טיפ?וס" (במלעיל), עם שפה עשירה ומלאה בביטויים מליציים, בעוד אובססיית הניקיון שלה מצוירת בטון משועשע וספוג באהבה. אלא שגם אם מחלתה היא מהסוג המבדר, שהקורבן העיקרי שלה הוא אותו שואב אבק מסכן, היא עדיין גבתה מחיר לא קטן מבני המשפחה שנאלצו לחיות בצל משטר הטרור שהשליטה הסבתא במסגרת מלחמתה בלכלוך.
ככה וככה
"הדבר היה ככה" מגולל לא רק את המאבק באבק שניהלה סבתא טוניה או את הרפתקאותיו של הסוויפר שחייו היו מרתקים בהרבה משל שואב האבק האמריקאי המצוי, אלא גם את הסיפור המשפחתי של שלו עצמו. אמנם, לא מדובר בדברי הימים של המשפחה הגדולה, כפי ששלו מיידע אותנו כבר בתחילת הספר, אבל לאורך הרומן הקצר הזה נפרשים בפנינו פכים הלקוחים מהמיתולוגיה המשפחתית ודרכם אנחנו מתוודעים לסיפור חייהם של החלוצים, של נהלל וגם אולי של ההתיישבות כולה.
את הספר עצמו הקדיש שלו לדודים ולדודות שלו שבזיכרונם פשפש ונבר במהלך הכתיבה. האישיות הצבעונית של בני המשפחה, אהבתם לספרות ונטייתם לסיפורי מעשיות נחוות דרך הניבים והביטויים שמתבלים את סיפוריהם והתוצאה הסופית היא, למעשה, ספר זיכרונות קולקטיבי-משפחתי מלא בהפרזות, מחיקות, תוספות ושיפורים שהעיקר בו הוא אהבת הסיפור.
יחד עם זאת, לא הכל שמח בסיפור הזה. שכן, "הדבר היה ככה" עוסק גם במה שיכול היה להיות אילו הדברים לא היו "ככה". הוא אמנם מלא חיות ועליצות, אך גם שמץ של מלנכוליה מהול בו והוא פותח עבורנו חרך שדרכו אפשר להציץ אל המציאות שהיתה יכולה להיות אילו התנהל העולם בצורה אחרת.
לצד עלעול בתמונות המשולבות בספר, לצד ההנאה מהזיכרונות המשפחתיים, משיגעונות הניקיון של הסבתא שעברו בתורשה לדורות הבאים, אנחנו מוזמנים לחשוב מה היה קורה אם דברים היו מתרחשים באופן שונה. מאחורי שמחת החיים וההמולה המשפחתית ספרו של שלו תוהה מה היה קורה אם הסבא היה חי "חיים שמתאימים יותר לאישיות שלו ולכישרונות שלו" (18), מה היה קורה אם הוריו לא היו נפגשים, אם הוא, אחיו, ילדיו לא היו נולדים וכן הלאה.
לפיכך, "הדבר היה ככה" הוא גם ספר על אפשרויות מוחמצות, על אי מימוש, על כאב. שלו הוא מספר בחסד, שמהלך קסם על קוראיו ומיטיב לארוג את העצבות המשפחתית אל תוך אגדה מודרנית מלאת הומור על סבתא חולת ניקיון ושואב אבק אסיר עולם, אגדה שמכסה אך בקושי על עולם שבו לא מעט היה יכול להיות אחרת אילו רק היה בו פחות לכלוך.