למסיתים הייתה עדנה

ביום שלישי בבוקר התבשרנו כי ח"כ מיכאל בן ארי מהאיחוד הלאומי פנה לפרקליט המדינה בבקשה לפתוח בחקירה נגד מתמודדת באח הגדול, עדנה קנטי. האשמה: הסתה למרד. במקביל, השיקו עשרות אלפי גולשי אינטרנט מתקפה חסרת תקדים על קנטי, פעילה בתנועה למען זכויות האדם "מחסום ווטש". כמה מצופי התוכנית אף התקשרו בימים האחרונים לבני משפחתה של קנטי ואיימו עליהם בברוטאליות.

מה עשתה קנטי כדי לזכות בכבוד? ובכן, היא עוברת על חוקי הבית, מצפצפת על חבריה לקבוצה, מביעה דעות שאינן שאולות משולחנו של דובר צה"ל, ועוקצת בהתנהגותה הנון-קונפורמיסטית את הישראלי הממוצע, שעצביו רופפים אחרי שנים של אינתיפאדה ומלחמות, איפה שכואב. השוו זאת למעשיהם של חברי הקבוצות השונות בפייסבוק, שמסיתות באופן ישיר לאלימות נגד קנטי ולאלימות המילולית הבוטה שהיתה מנת חלקם של בני משפחתה. השיח האלים הזה, שזלג מתחתיות הביוב של הרחוב למיינסטרים הישראלי, לא מטריד אף אחד. הרבה יותר חשוב להתגייס כעם אחד, מאוחד וחזק נגד מי שמאיים על קיומה של מדינת ישראל: עדנה קנטי מ"האח הגדול".

כאן נכנס לתמונה בן ארי, שחושף את צביעותו כשהוא מעניק רוח גבית להשתלחויות בקנטי. בן ארי, חבר לשעבר בתנועת כך, מגדיר עצמו כממשיך דרכו של הרב כהנא. בראיון לפני הבחירות האחרונות אמר: "לא רק שאני לא שולל סרבנות, אני אפילו מחייב אותה. הייתי גאה בתלמידיי, שסירבו פקודה להשתתף בגירוש וישבו על זה בכלא. הנכונות ליישר קו עם כל דבר שצה"ל עושה היא טעות חמורה". אדם זה, שבאופן שיטתי תומך ומהלל סרבנות, מאיים באופן גלוי על צה"ל ועל חוקי המדינה, זועק חמס כשמתברר לו שעקרון חופש הביטוי החיוני לו כאוויר לנשימה תקף גם לאנשי שמאל.

בן ארי בסך הכל עולה בחדווה על הגל העכור ששוטף אותנו. בפורומים ובקבוצות שנוסדו כדי למחות נגד קנטי משתחרר קיטור גזעני ורעיל. כך למשל, קבוצה שקוראת לעצמה "עדנה מהאח הגדול תמורת גלעד שליט" ומונה נכון לרגע זה כ-28,300 איש, מציבה מראה לא מחמיאה בפני ישראל מודל 2010. הנה כמה משפטים נבחרים של חברי אותה קבוצה: "אני מקווה שברגע שהיא תצא מהאח הגדול יסקלו אותה באבנים במקום קריאות הידד", "הלוואי יחטפו אותה החמאס ויאנסו אותה למוות", "כל השמאלנים הייתי רוצח, בני זונות", "צריך להוציא אנשים כאלו להורג פומבי על ידי תלייה". וזו רק טיפה בים.

הילדים שכותבים שם לא נולדו עם כל כך הרבה שנאה. הם גדלו לתוך מציאות של אינתיפאדה, פיגועים, וטרור קשה, ובאופן עקבי הם מכירים ושומעים רק צד אחד של הסכסוך. כשערוצי החדשות והתקשורת משדרים להם מסר ברור של פאניקה ואיום קיומי, אין להם אלא לבחור צד, ורצוי שיבחרו נכון, או שיגמרו כמו עדנה. בבית הם שומעים שערבי טוב זה ערבי מת, וכשמורה בבית ספר מנסה לומר בתמימותו משהו אחר – כפי שעשה בשבוע האחרון מנהל תיכון עירוני א' בתל אביב, רם כהן – הוא סופג מכל עבר קריאות להתפטרות. יצא בזול: לפחות לא קוראים לסקול אותו באבנים.

אתמול זו היתה טלי פחימה, שמאלנית קיצונית שהתרועעה עם פלסטינים; היום זו עדנה, שמאלנית שמתנדבת במחסומים; מחר אלו כותבי ארץ נהדרת, אותם השווה השבוע ח"כ יעקב כץ מהאיחוד הלאומי ליוזף גבלס, שר התעמולה הנאצי, בעקבות מערכון סאטירי על מתנחלים; מחרתיים אתם תהיו אלה שתסבלו מהגבלות חופש הביטוי. כשתרצו לזעוק בקול גדול נגד ההסתה נגדכם, תגלו שלאף אחד מסביבכם פשוט לא אכפת. סביר יותר להניח שהם פתחו קבוצה נגדכם בפייסבוק.