מה שהילדים אוהבים

ככל שעוברים החודשים אני מבין שהצ'יל-ווייב כאן כדי להישאר, לפחות בתקופה הקרובה. ללא ספק, מדובר בז'אנר הבולט ביותר של 2010. זה משמח, אני אוהב את החמימות המובנית שלו וחרד למדי מהרגע שארגיש שזה עבר לי, שבא לי להיות קר שוב. בשבועות האחרונים הציף את הבלוגים Teen Daze, הרכב של איש אחד, עם כל מיני קטעים קצרים ווידאו אחד לשיר מעולה בשם "Shine On, You Crazy White Cap". השבוע הגיע גם הקטע הנ"ל שגרם לי לצפות על אמת - ולא סתם כי אני אוהב להגיד שאני מחכה לדברים - לאלבום המלא.

הסינגל הראשון מתוך האלבום המלא של הדראמס הגיח לפני מספר ימים כדי להבהיר שהאי-פי המדהים שלהם לא היה הברקה חד פעמית. הקטע הזה קצת איטי יותר מהלהיטים האחרים שלהם (ואם הם לא להיטים, אז הם צריכים להיות כאלו), אבל יש בו את אותה פשטות מילולית ושמחה כללית שמגיעה מייאוש חיובי.

עוד פעם צ'יל-ווייב, אבל הפעם של להקה שלא הכרתי עד לפני מספר ימים בודדים. Coolrunnings הולכים יותר למקומות של ניאון אינדיאן, עם נוסטלגיה שקשורה לסמים, כמו למשל המשפט "נשארתי בבית, שתיתי, וחשבתי על הפעם שהייתי היי איתך". אבל בניגוד לניאון אינדיאן, פה אני דווקא נרגש יותר מהמשפטים השוליים כמו "הדברים שאת יודעת הם רק דברים שאת אומרת לעצמך בכדי להרגיש בסדר".

מת' אנד פיסיקס קלאב הבינו סופסוף, אחרי שנים של ניסיונות, שאם הם רוצים להישמע כמו בל אנד סבסטיאן הם חייבים לשיר על דברים כמו מצלמות פולארויד ולהעלות זיכרונות מהנעורים.

הדאם דאם גירלס לא מבקשות הרבה, רק שתשלם עליהן. זה מתאים לגישה הפוסט-פמיניסטית של השירים שלהן ויותר מהכל מובן. תפסיקו להיות קמצנים.

לפני כמה ימים ראיתי כמה מבוגרים הולכים. ריחמתי עליהם, היה נראה שהם מתים כבר להגיע לאנשהו. ואז נזכרתי בשיר הנ"ל שיצא ב-2005 ומדבר בדיוק על זה - אנשים שכואב להם כי הם הלכו ממש הרבה. בקיצור, השיר הזה יותר מדי התאים לפינה "מה שהמבוגרים אוהבים" עד שלא יכולתי להתעלם מכך.

הבום! של המדור השבוע הוא האלבום המלא של Sleigh Bells, שסוף סוף הגיע באיכות טובה להורדה מהרשתות הנבחרות. ומה אתם יודעים, הם אפילו הקליטו שיר במיוחד לילדים.

אלן וויקיס לקח את השיר הכמעט טריפ-הופי, "Mouthful of Diamonds", והפך אותו לשיר אינדי-פופ דיסקואידי שמח ששם דגש על חוקי הקראק של נוטוריוס ביג.

ביג שון הוא ראפר שהחליט להדגיש כמה שהוא גדול וכמה שכל השאר מזיינים את השכל. מקורי. יש לו מזל שהוא צודק - לפחות כך אחשוב בימים הקרובים.

"Dirty South Dance 2", המיקסטייפ החדש של A-Trak, הגיע במלואו ויש בו המון קטעים מעולים וערבוב ז'אנרים מבורך. השיר הזה חוזר שוב ושוב על שורה מושמצת וידועה של ליל' ויין ("?What's a Gon to a Goblin") ואיכשהו מעביר, מבלי ששמים לב, את העובדה שוויזי אומר שם "אני סוציאליסט היפ-הופ". מישהו צריך להסביר לו מה זה בכלל אומר - נראה לי שבגלל שטענו שאובמה סוציאליסט, ויין חושב שזה סתם ביטוי לאיש שחור מצליח.

עד היום, כל מפגש בין הלת' לקריסטל קאסטלס הוביל לשיר מעולה. נראה שלנצח השילוב הזה ימשיך לעבוד.

אמנדה פאלמר נכנסת בכל הילדות היפות שהיו מלכות הכיתה וגרמו לה להרגיש לא שייכת. היא מספרת על איך שהיתה "מלכת המציצות", שעשתה זאת רק בשביל שיאהבו אותה וכל מיני קלישאות אחרות שהולכות יד ביד עם נערות שהיו אאוטסיידריות בגיל ההתבגרות. קצת מבאס אותי הטקסט הצפוי הזה - אני מרגיש שהייתי יכול לכתוב אותו בעצמי מתוך שינה, אבל בסך הכל קשה שלא לאהוב את פאלמר, ואם היא רוצה לחזור לתיכון ולהיות לוזרית, אני מוכן להיות שם בשבילה.