בית התקליט עם אלקטרה

"איך בסיסט פוסט-Pאנק לא יאהב את הסטרנגלרז ואת הנגינה החייתית של ז'אן ז'ק בארנל? אלקטרה מאוד מושפעת מאלבומי סוף סבנטיז, אם זה האנדרטונז, באזקוקס או ג'וני ת'נדרז. נגינת הקלידים ה'קלאסית' של דייב גרינפילד והברבריות של הלהקה, הפכו את הסטרנגלרז למשהו מיוחד במינו".

"פצצת גיטרות-קלידים נאו-רומנטית מאזורי הדוראן דוראן, צליל מסונתז של תחילת האייטיז בשיאם, עם מעטפת של ניכור. חסר באלבום הזה את 'Whishing' שהלהקה שיחררה קצת אחרי, אבל חוץ מזה זה נשמע מצוין גם היום. וכמובן התרגום לעברית של 'להק השחפים' נהדר".

"הטופ של כתיבת שירי פופ".

"הביטלס של הגאראז'-רוק. תקליט הבכורה שלהם מ-65' הוא מפתח לז'אנר, מלוכלך ומהנה עם המון להיטי Pאנק שאף פעם לא נמאסים, כמו 'סייקו', 'The Witch' ו-'Strychnine', שלו גם עשינו ביצוע בהופעה".

"הקיור הם פייבוריט מאוד רציני של דורון, וזה תקליט מינימליסטי ואיטי יחסית של רוברט סמית' ושות', אווירתי ומכושף. הוא פחות שלם אולי מאלבומים אחרים שלהם, אבל יש בו חיפוש ראשוני מרגש".

"עבורנו זו התגלית של השנה האחרונה. יש להם את הגישה, יש להם שירי רוקנרול מחודדים שמדברים אלינו ועלינו. הכרנו כששובצנו להופיע פעם ביחד, ומאז אנחנו עושים את זה מיוזמתנו".

"אחרי שאתה מצליח לשמוע מעבר לקול המחרפן לפעמים של פלאנט ולדימוי האצטדיוני, יש פה טריו היסטרי של מוזיקאים, שמפיקים מהכלים שלהם פלאים עם דינמיקה מרגשת, באלבום נצחי".

"הלהקה שבעצם הגדירה את העידן הזה ברוקנרול והצליחה גם אחרי האלבום הראשון להמשיך ולעניין. עבודת גיטרות מבריקה, בס-תופים קטלניים, הפקה חכמה, שירים קליטים אבל מפותלים וסולן עם סטייל ייחודי".

"האלבום השני של הקינקס מ-65', בו התחילה לצוץ הרגישות והמבט המיוחדים של ריי דייוויס בכתיבה של שירי פופ, שמגיעים כאן לשיא ב-'Tired Of Waiting' - יחד עם האר אנ' בי המוקדם של הלהקה. תמיד ממיס את הלב".

"האלבום הזה הוקלט פחות או יותר במקביל להקלטות של האלבום של אלקטרה, באותו האולפן ובאותו הלייבל (אנובה), כשברוך (בן יצחק) וגם מארק (לזר) מעורבים בהקלטות שלנו. 'העולם המופלא' הוא יצירה מעוררת השראה ומתקדמת, ופשוט אלבום יפהפה שלא שמענו הרבה ברמתו".