מה שהילדים אוהבים 76

או רובאה סימון הן שלוש בנות לוהטות שראויות לכל החשיפה שבעולם, גם אם הן לא עובדות קשה מדי. הן יודעות את זה, ולכן לכל שיר שהן מוציאות הן דואגות שיעשו לפחות שלושה רימקסים, ועל כל ריליס שמגיע מהן מתלווים לפחות חמש הפקות צילום מרשימות. בימים אלו יצא להן עוד אלבום רמיקסים בשם "Night Light" ויש בו תרומות של ניאון אינדיאן, טאנליינס, מונטאג, אירופליין ועוד. את המיקס פותח דווקא הרמיקס שעשה יינס לקמן - כי הדרמטיות החלומית שלו היא אחד מהדברים הכי מעודדים בעולם.

פיצ'פורק הצליחו לטשטש עוד קצת את הגבול בין הבלוגים הפרטיים לגופי התקשורת "המכובדים" בכך שפרסמו את הדליפות הלא סופיות של שני שירים חדשים של פנדה בר. בדרך כלל, האתרים הגדולים מתעלמים מכל הריליסים "הלא מאושרים" שמסתובבים בבלוגים הקטנים, אבל זו אחת הסיבות שאנשים התחילו לצרוך את רוב המידע שלהם בבלוגים - בעיקר במקרים של תרבות, אנשים מעדיפים להתפשר על איכות המידע כל עוד הם מקבלים אותו קודם. פיצ'פורק מבינים את זה, ובמקרה של פנדה בר הם יצרו תקדים שמאוד מדאיג את אנשי החליפות. ואכן, חברת יחסי הציבור של פנדה בר התעצבנה וכתבה טוויטים על האתיקה הלקויה של פיצ'פורק. מתי כבר ינהלו את הגופים האלו אנשים שמבינים את חוקי השוק? כנראה שלעולם לא. בכל אופן, השירים חמודים - לא מפוצצים, אבל אולי באמת לא כדאי לשפוט אותם לפני שהם יוצאים בגרסה סופית. לשמוע, תמיד כדאי.

או מיי גוד - קיבלנו עוד שיר של הקאלטס וההייפ סביבם רק גדל. נראה לי שמדובר בקטע הכי טוב שהגיע מהם עד עכשיו. הוא קצת נשמע כמו גרסה רגועה (אבל ממש) של דה גו טים, וכל הפעמונים שעוטפים אותו הופכים את הסיפור לדבר הכי אוורירי בקיץ הזה.

רק בשבוע שעבר נשפכתי כאן על קומפיוטר מג'יק של דאנזי וישר היא פרסמה בבלוג שלה קטע חדש ומעולה.

במקור, "Suffocation" של ווייט רינג נשמע כמו חיקוי די מדויק למוזיקה של קריסטל קאסטלס. לוס קמפשיונס (שאגב, בדיוק הכריזו על אי-פי חדש שייצא בקרוב) לקחו את הקטע הזה והפכו אותו למשהו מיוחד בטירוף - סוג של שירה בצרחות עם הד על מלודיה עדינה וחמודה. הקונטרסטס הזה הוא פשטני אבל עובד. שוב, לוס קמפשיונס הוכיחו שהם יודעים את העבודה.

"אנשים יכולים לעשות דברים מדהימים", אומרת התמה המרכזית של השיר הזה (והשם שלו) והנה הגיע פיט וויגס מסיינט אטיין והוכיח כמה שהטענה הזו מדויקת.

הפרויקט "שלושה מוזיקאים, שיר אחד" של קונברס, שהביא לנו בעבר שיתוף פעולה מדהים בין ג'וליין קזבלנקס, פארל וסנטיגולד, מנסה לערבב שוב בין אנשים לא קשורים ולא מצליח לפגוע באותה הצורה. אין ספק שלא מדובר בעבודה הכי טובה של בסט קוסט או של קיד קאדי, ובכל זאת - יש משהו קצת כיפי בשיר הזה ובערבוב המוזר של האנשים שמשתתפים בו.

נכון - נמאס מ-"Let's Go Surfing" של דה דראמס. השיר הזה נטחן כבר כל כך הרבה, שקשה להעביר את היום בלי מתישהו לזמזמם "או מאמא אני רוצה ללכת לגלוש". בשביל לתת לשיר עוד כמה ימים לחיות, הרייבונטס עשו לו גרסת שוגייז - בערך.

אני הראשון שיגיד שמגיע לטוליקראפט את כל הקרדיט שבעולם. הם להקת Twee אדירה ומשפיעה שאף פעם לא מקבלת יותר מדי תשומת לב. בתקווה זה ישתנה עם אלבום המחווה החדש ממנו לקוח השיר הנ"ל, אם כי אני לא בטוח - יש בליין אפ יותר מדי להקות לא מוכרות, מה שאומר שבאזז רציני בטח לא יגיע בעקבות האוסף.

אני מניח שלאף אחד מהקוראים השבועיים זו לא תהיה הפתעה - ה"בום!" של השבוע הוא ללא שום ספק האלבום המלא של בסט קוסט, "Crazy For You", שסוף סוף הגיע במלואו ומספק בדיוק את אותו הכיף שכל הסינגלים שקדמו לו סיפקו.

אל הפינה של "מה שמבוגרים אוהבים" נכנס שיר של להקת Pאנק שפעלה בין סוף שנות ה-80 לאמצע שנות ה-90 ונקראת "Sultans Of Ping F.C". הקטע המדהים הוא שדווקא אחת מהבחורות הצעירות שבחיי היא זו שגילתה את הקטע המדהים הזה (והוא באמת ממש יוצא דופן ברמת המגניבות שלו). אני יכול להבין איך זה קשור אל החיים שלה - לאו דווקא בגלל שהיא בילתה שנים באירלנד, המקום שממנו מגיעה הלהקה הזו, אלא יותר בגלל שלאבד את הג'אמפר זה כנראה דבר שקורה לה לפחות פעם בשבוע. ככה זה צעירים - הם אולי יודעים לגלות מוזיקה מעולה, אבל לא יודעים אחריות מה היא.

השיר החדש של אינטרפול לא הזיז אף עצב בגוף שלי, לא השפיע על אף רגש ולא עורר בי שום מחשבה. סתם, עבר מעליי כאילו שמעולם לא אהבתי את הלהקה הזו. אינטרפול כבר לא רלוונטיים ולא מעניינים, אבל בגלל שאני יודע שהרבה מקוראי המדור ממש אוהבים אותם, לא יכולתי שלא להכניס את הקטע למיקס. טוב נו, וגם קצת רציתי הזדמנות לרדת עליהם.