הקאמבק של "Girl" הוא מהדברים המוצדקים של קיץ 2010

מתיו דיר הוא לא החומר שממנו עשויים הילדים - לפחות כך חשבתי מתוך היכרות שטחית עם המוזיקה שלו ועבר קצת יותר מעמיק בהאזנה לרימקסים השונים שלו (מהם אני זוכר לטובה בעיקר את העבודות על הפוסטל סרוויס ושרלוט גינזבורג). אך בגלל שמחר (חמישי) האיש מגיע לאומן 17, בזכות הפוסטים שהוקדשו לו בבלוג תפו"ד (עידית פרנקל וניב הדס) והספשל העוקב שערכו אנשי הבלוג ברדיו תדר, נחשפו בפניי לא מעט רגעים יפים של האיש. גם בעקבות האלבום החדש והמוצלח של דיר, שדלף שבוע שעבר לרשתות, אני מקפל את הזנב ופותח עם מה שלדעתי לפחות הוא הקטע המוצלח ביותר ב-"Black City", האלבום החדש והמדובר שלו.

לא יודע מי התחיל במבול הפרסומים בטוויטר ובפייסבוק של הקליפ ל-"Girl" של סואיסייד, אבל הקאמבק של השיר הזה - שבמקור יצא ב-1977 - הוא מבין הדברים המוצדקים היחידים שקרו באוגוסט 2010. חוץ מזה שהשיר מדהים, גם הקליפ המטריד הוא חתיכת יצירה מופתית (על אחת כמה וכמה כשקולטים שהוא נעשה לפני 33 שנה) ואני לא יכול לחשוב על עוד הרבה פעמים שהייתי כל כך גאה להכניס משהו לפינה של "מה שהמבוגרים אוהבים".

דנזי מקומפיוטר מג'יק שמעה את ההכרזה שלי, לפיה כל עוד היא תמשיך להוציא כל שבוע מוזיקה מבריקה חדשה, אני אמשיך לפמפם אותה במדור, ולא יכלה שלא להיענות - עכשיו רק נשאר לראות מי ישבר קודם, היא או אני.

האיחוד של שתי בנות אזורי ריי - מריה טיילור ואוריאנדה פינק - הוא מעניין ורלוונטי בערך כמו הלייבל שעשה אותן, סאדל קריק של ברייט אייז. הבנות לא שינו כיוון, הן אפילו לא הפכו לחסרות אופי כמו קונור אוברסט; הן סתם מביאות לנו עוד מאותו הדבר שפעם כל כך ריגש אותנו, רק שהיום זה נשמע הרבה פחות מלהיב.

וויטץ' גארדנס מנסים לערבב בין סוניק יות' הקלאסיים לדאם דאם גירלס האופנתיות, תוך כדי זריקה של משפטים כמו "עושה סקס עם אבא שלי" וכל מיני הערות על לינדזי לוהן.

פוגו זה ריקוד מטופש והאיטרנל סאמרס יודעים זאת - בגלל זה הם נותנים לנו את השיר הכי לא תואם-פוגו שאפשר ושרים על בזבוז זמן.

שמענו מספר קטעים מהפסקול של "Scott Pilgrim vs. the World" אבל עכשיו כבר כל הפסקול פה, וכמה לא מפתיע - כל הקטעים של Sex Bob-omb, הלהקה הדימיונית שנמצאת בסרט ובק כתב לה את השירים, נשמעים הרבה יותר טוב בגרסאות המקוריות של בק (שגם כן על הפסקול).

לאף אחד לא היה מושג שלרובין יש את זה, ונכון, זו לא חוכמה לעשות קטע פופ מעולה עם סנופ דוג, אבל הלהיט הזה הוא באמת קטע נדיר עם גנגסטה טקסט מסיבתי שירים כל אווירה.

הקטע החדש של מארק רונסון הוא ללא ספק הדבר הכי טוב שאי פעם יצא מהאיש הזה. אני לא לבד בדיעה הזו - בכל חור מהללים את שיתוף הפעולה הנ"ל של רונסון וגוסטפייס קילה, והציפייה לאלבום המלאה הקרוב רק גדלה בכל שניה שעוברת.

הצ'יל-וייב מתחיל להתנגש יותר ויותר עם היפ-הופ ודאבסטפ וליצור מוטציות עדינות שעושות ממש טוב לכל מי שטורח להקשיב להן. הגילוי של הרגע בקטגוריה זו הוא Huess והוא הגיע אליי דווקא מקרובים בעולם הרחבות, ככה שאפשר להבין שהשילוב הזה חוצה גבולות וקהלים. אגב, את האי-פי המלא של Huess ניתן להוריד בחינם מבנדקמפ בלינק פה למטה.

אחרי האלבום המדהים של ביג בוי, אנדרה 3000 צריך להפציץ - אחרת ההיפוך הזה בדיעה שלנו, לפיו אנחנו פתאום חושבים שדווקא ביג בוי הוא החצי הגאוני יותר של אאוטקאסט, לא הולך להעלם. בינתיים אנדרה נכשל במשימה עם קטע חמוד אבל רגיל למדי.

קיי-אוז הוציא מיקסטייפ חדש וחינמי שמקדש את רון ברגמדני ואת סרט הקאלט "Anchorman". אני חושב שאין טעם להרחיב כאן במילים - השילוב בין היפ הופ למגיש החדשות הזה מעלה יותר מדי שאלות שלעולם לא אצליח לענות עליהן.