מיוחד: הילדים אוהבים את ג'ואנה ניוסום

ג'ואנה ניוסום מגיעה מחר (חמישי) להופיע כאן וזה פאקינג מרגש. אני לא חושב שאי פעם היתה הופעה שכל כך ציפיתי לה. יותר מזה, אני לא חושב שאי פעם היתה בחורה שיותר רציתי לבלות איתה באותו החלל ערב שלם. ניוסום היא לא רק הזמרת הכי חשובה באינדי של העשור האחרון; יש בה גם הרבה יותר מהטייטל "הבחורה שהחזירה את הפולק". יודעים מה, זה גם עובר הרבה מעבר ליופי שקורן מפניה. ניוסום היא האישה המושלמת. הדבר האמיתי.

לצערי, אני לא יכול להגיד שגיליתי את ניוסום לפני כולם - ברגע שהאלבום המופתי "The Milk Eyed Mender" יצא ב-2004, קפצתי על העגלה עם כל המהללים (ובסיכומי העשור של המדור, האלבום הזה הגיע אל המקום הראשון), אבל ניוסום פעילה כבר מתחילת שנות ה-2000, והאי-פי הראשון שלה, "Walnut Whales", שיצא ב-2002, היה מבריק בדיוק כמו כל ריליס אחר של המלכה הזו.

השיר הנ"ל, שלקוח מתוכו, פותח את המיקס לא בגלל הנושא הפסטרולי שלו, הסובב סביב הנפת עפיפון בפארק - סך הכל, אני לא פאקינג היפי. מה שבאמת מקסים בו זו הצניעות של ניוסום, שזורקת כאן בנונשלנטיות "תפסיק להסתכל עליי כאילו שלא ראית בחורה בעבר". אז זהו, שהוא ראה בחורות לפניה, הרי יש מיליארדים מהשטות הזאת. מה שהוא לא ראה זה מישהי כמו ניוסום, וגם אנחנו לא. לפחות לא עד מחר בערב.

בהתחלה, ג'ואנה היתה יותר אמנית ממוזיקאית. היא עוד לא התמקצעה בשירה ובטח שלא בהפקה. עם השנים היא הפכה למאסטרית שגם עוטפת עצמה באנשים הכי מוכשרים ובעלי ניסיון בביזנס, אבל גם יודעת לתת תוצר מוגמר ומרשים ביסודיות שלו לגמרי לבד. מעולם לא הייתי חסיד של מקצועיות; בדרך כלל, אני מעדיף מוזיקאים שיודעים פחות ומנסים יותר. המקרה של ג'ואנה מוכיח שלכל כלל יש יוצא מן הכלל, כי למרות שהיא מעולם לא זרקה עלינו עוד יצירה שפגעה בי כמו "The Milk Eyed Mender", כל מה שג'ואנה נגעה בו היה זהב, וכך הוא גם האלבום האחרון והמשולש שלה, "Have One On Me", ממנו לקוח השיר הזה.

המעבר של ג'ואנה לליגה של הגדולים הגיע עם האלבום "Ys", יצירה שרבים מחשיבים בתור הטובה ביותר שלה. מה שקרה הוא שניוסום הבינה שהמושג "פריק פולק" הוא די מעצבן, ושהיא יכולה להיות הרבה יותר מזה. אז היא לקחה את ואן דייק פארקס להפקה, את סטיב אלביני להנדסת האולפן, את ג'ים אורורק למיקסינג ועוד מלא אנשים - גדולים יותר או פחות - למילוי חורים. התוצר היה עוצר נשימה, ואתם יכולים לשמוע את "אמילי", שיר בן 12 דקות שג'ואנה כתבה על אחותה, כדי להבין עד כמה.

ביל קלהאן, הידוע גם בתור סמוג, הוא לא האיש השמח ביותר בעולם. הוא וג'ואנה היו פעם ביחד, ולמרות שאני ממש אוהב את המוזיקה של קלהאן, לא הייתי מרוצה מהחיבור הזה. אף ארחיק ואומר שסירבתי לאשר אותו. קלהאן לא נראה כמו האיש הכי שפוי וחייתי בפחד תמידי שהידיעה על כך שהוא ביטר את ניוסום ופיזר אותה בפחי זבל שונים תופיע לי בקורא ה-RSS.

למזלי זה לא קרה. קלהאן פשוט איבד את ניוסום, בלי אקט שנוי במחלוקת שלווה לפרידה הזו - לפחות לפי מה שאנחנו יודעים. בינתיים, ג'ואנה מצאה נחמה בזרועותיו של אנדי סמברג - איש ראוי לכל הדעות, והיא איתו משנת 2007. לסמוג נשארו רק הזיכרונות והשיר הנ"ל, בו ניוסום מנגנת על הפסנתר.

על "The Milk Eyed Mender" שפכתי יותר מדי מילים בחיים, אפילו בפסקאות העליונות לא עצרתי מלהשתפך עליו. אז הנה אחד מהשירים הבאמת מדהימים בו. בהמשך המיקס יגיע עוד אחד, איך לא.

למרות חוסר העניין שיש לנו היום בפריק-פולק שהזכרתי למעלה, אי אפשר להתעלם מהעובדה שמתוך הסצנה-הפעם-מעולה הזו הגיחה אלינו ג'ואנה, כשדבנדרה בנהארט מקדם אותה יותר מאת כולם כי הוא מבין איזה אוצר יש לו ביד (אגב, גם ההיפי המלוכלך הזה נחשב לאקס של ניוסום). ווטיבר, בתחילת הדרך, היתה הרכב הדגל של הפריק-פולק ובראשה עמד מי שעדיין לא זז מהמשבצת שלו, אנדי קאביק (בזמנו, השותף של בנהארט בדירה). בנוסף אליו היו בלהקה דמויות מפתח כמו בנהארט עצמו (שעזב אחרי האלבום הראשון) והמפיק נוח גאורגסון (שהפיק את "The Milk Eyed Mender" ואת "Cripple Crow" של דבנדרה). אל הבכורה שלהם ווטיבר גייסו הופעות אורח מרשימות כמו הופ סנדובל, ושתי באניאן וגם, מן הסתם, ג'ואנה ניוסום, שמנגנת בשיר הנ"ל על נבל.

יש כאלו שאומרים שבלי ושתי באניאן סביר שלא היתה ג'ואנה ובטוח שלא היה דבנדרה. לדעתי זו קצת הגזמה. הזמרת הזו, שהוציאה את האלבום "Just Another Diamond Day" ב-1970 ונשלפה גם היא על ידי בנהארט ונחשפה להמונים, אמנם חשובה, אך לא הייתי נסחף עם כל מה שאומרים על ההשפעה שלה. בכל אופן, כשבאניאן חזרה לפעילות היא מיד קראה לג'ואנה וביקשה ממנה לנגן גם אצלה על הנבל.

אחרי "Walnut Whales" ולפני "The Milk Eyed Mender" לג'ואנה היה עוד אי-פי מצוין. קראו לו "Yarn And Glue", הוא יצא ב-2003 והנה שיר הנושא מתוכו.

הבטחתי עוד שיר מ-"The Milk Eyed Mender" ולא שיקרתי. כאמור, אין תשבוחות שלא יתאימו כאן.

קצת אחרי "Ys" ג'ואנה הוציאה אי-פי עם להקת ההופעות שלה דאז, ה-Ys Street Band, והוכיחה שהיא עדיין קלילה מדי פעם, כשמתחשק לה. "קולין" הוא שיר באווירה כמעט אירית - דבר שבדרך כלל היה מוציא אותי מריכוז ומרתיח אותי. אבל כמו תמיד, ניוסום גורמת לזה לעבוד.

בתחילת שנות ה-2000 ג'ואנה היתה חברה בשני הרכבי רוקנ'רול. ב-Pleased היא רק ניגנה ושאר חברי הלהקה לא עשו משהו שראוי לזכור; ב-Golden Shoulders היא גם ניגנה וגם פתחה את הפה בשני שירים על האלבום הראשון שלהם, "Let My Burden Be" (אחריו ניוסום עזבה את ההרכב). השיר הנ"ל הוא השיא של Golden Shoulders ואחד מהקטעים הכי קלאסיים ופשוטים שג'ואנה אי פעם השתתפה בהם.

השנה הרוטס הוציאו "How I Got Over" והכריזו שאחד מהשירים יהיה "פיצ'רינג" ג'ואנה ניוסם. בפועל, ג'ואנה לא ממש בילתה עם הרוטס באולפן והם פשוט השתמשו בסימפול של "The Book Of Right-On" מ-"The Milk Eyed Mender". לא נורא, התוצר עדיין גאוני, כשג'ואנה מוצגת בו כגרסה עדכנית ופחות עצורה של אריקה באדו.