מה שהילדים אוהבים 96

מילקי ווימפשיימפ זו אחת מהלהקות האהבות עליי בעולם, אבל הייתי בטוח שהם הפסיקו לפעול כבר לפני מספר שנים - אפילו הכנסתי אותם פעם בפינה "מה שהמבוגרים אוהבים". בגלל זה הייתי ממש מופתע ומאושר כשפתאום אלבום חדש שלהם בשם "My Funny Social Crime" הופיע בקורא ה-RSS שלי. מדובר בלהקת Pאנק-פופ עם הפקת לואו-פיי רזה שמשקיעה בטקסטים ממש מוצלחים ומפוצצי חמידות על מעמד הביניים.

השותפה שלי בכלל אמרה בזילזול שלסולן יש את הקול של הבחור מביט-69, אבל לא אתן לה להרוג את המסיבה. בכל אופן, כיאה ללהקה שחבריה בשנות ה-30 המאוחרות, כבר כמעט ואין Pאנק במוזיקה שלה - והשיר שנבחר לפתיחת המיקס הוא בכלל שיא הרוך - אבל לשמוע אותם עדיין עושה טוב, ככה שלגמרי מותר להם להיות עדינים.

יש שיגדירו את הבייביז כלהקת אינדי-סופרגרופ, כי מרכיבים אותם אנשים מויויאן גירלס ו-Woods. לדעתי להגדיר אותם כך זה קצת אובר-סטייטמנט, אבל בגלל שהסינגל הראשון שלהם הוא רוקנ'רול כל כך מוצלח, ניתן להם ליהנות מהספק.

רק בכדי להבין מה ההבדל בין סופרגרופ אמיתי לבייביז, קבלו את הסינגל הראשון של הבוטלטופ בנד - להקת ענק שכוללת בין היתר את קארל באראט (ליברטינז), גראף רייס (סופר פרי אנימלס), דרו מקוניל (בייבישמבלס), טים ברגיז (שרלטנז), אלייזה דוליטל, VV בראון, מט הלדרס ואנדי ניקולסון (שניהם מארקטיק מאנקיז).

כל קטע של Wise Blood נשמע אחרת לגמרי והמכנה המשותף היחיד הוא המוצלחות של השירים. בשיר החדש שלהם, Loud Mouths, יש עירבוב בין אווירה א-לה פרינס לצלילי צ'יל-ווייב עם טוויסט של 2011.

אם המדור הקודם לא הכניס אתכם לרוח הכריסמס אז אולי שיר החג המתקתק של דנט מיי יעשה זאת. אם גם זה לא יעבוד, כנראה שלא אכפת לכם מיום ההולדת של המושיע.

אחרי ששנת 2009 היתה השנה של הצ'יל-ווייב, 2010 הביאה לנו את הצ'ילוייב-משהו-משהו ומנהיגי התנועה המקורית (המקורית של העשור, לא של האייטיז) נשארו קצת מאחור והם לא אהבו את זה - לכן, ממש לקראת סיום השנה שני השחקנים המרכזיים בז'אנר זרקו עלינו קטעים חדשים - נאון אינדיאן צצו מהמתים עם קאבר לטי-רקס, וטורו ווי מוי הביא אותה בשיר חדש ומעולה.

בערך שעה אחרי ששלחתי את המדור של שבוע שעבר, הגיע שיר חדש של דה גו! טים, ביחד עם בת'ני מבסט קוסט. זה כאב, כי שיר כזה הוא לגמרי מה שהילדים תמיד מבקשים ממני לשים ועכשיו, שבוע שלם אחרי, לאף אחד כבר לא ממש אכפת.

בגלל זה, כשדלף האלבום החדש והמלא של דה גו! טים, "Rolling Blackouts", הייתי מרוצה - זה ביטל את הדילמה של "האם להכניס שיר ישן שאיבד את הרלוונטיות שלו", כי עכשיו יש מלא קטעים אחרים ומוצלחים לא פחות של הלהקה הקופצנית הזו בכדי לשלב במיקס.

ליקי לי רכבה על הסלאט-ווייב השבוע, וקפצה בין מיטות - בהתחלה קיבלנו את הרימיקס שמייק די מהביסטי בוייז עשה לה, ועכשיו את הגרסה המקבילה של בק. שוודיות, הן תמיד היו קלות להשגה.

הבום! של השבוע הוא ללא ספק הרימיקס שמת'יו דיר עשה לדראמס. יש בקטע הזה כל כך הרבה שכבות שונות של מלודיה, ורבדים שלמים של מוזיקה מדהימה שכמעט ולא שומעים. אני לא מגזים - מדובר ברימיקס מושלם.

אני לא בטוח על מה בדיוק Tyskerhar שרים פה, אבל ביט הסינתי הדרמטי, שמתנגש עם הפזמון שמדמה צווחות של קוף, הוא ממש כיפי.

האמת, השיר המקורי של הסטריטס (שהוא גם הסינגל החדש שלו) יותר מוצלח מהרימיקס של דיפלו - אבל נכון לכתיבת שורות אלו, עוד לא ניתן היה להשיג אותו באיכות טובה, ותכלס, גם הרימיקס של דיפלו לא כזה מכה כל עוד מתעלמים מהחצי הממש ערסי שהוא הכניס שם באמצע.