סרט: ליל האימה/ אבנר שביט
דבר חיובי אחד אפשר לבטח לומר על "ליל האימה", העיבוד המחודש לקומדיית הזוועות הפולחנית משנות השמונים: הוא מצדיק את קיומו. תגידו מה שתגידו על איכותו של הסרט, אבל הבמאי קרייג גילספי מצליח לבדל את עצמו מן המקור. נכון, גם הפעם במרכז העלילה עומד נער הנלחם בשכנו הערפד, אבל הגרסה מ-2011 מציגה את הסיפור הזה בצורה אחרת.
השוני בא לידי ביטוי בשני רבדים: קודם כל, "ליל האימה" מתייחס באופן אירוני ומשעשע למדי לטרנד הערפדים, שלא היה כה נוכח בתרבות בשעת יציאת הסרט המקורי, אך בעשרים השנה שחלפו מאז, הפך לאופנה ואז לאובססיה מטרידה ממש. דבר שני, הפעם הסרט מוצג בתלת-ממד, ובאופן חריג יחסית להוליווד העכשווית, לממד הנוסף יש תרומה משמעותית לחווית הצפייה.
בסופו של דבר, זו אינה חוויה מסעירה במיוחד, שכן "ליל האימה" סובל משלל פגמים, ובראשן קצב בעייתי, תסריט לא מבושל מספיק ושחקני משנה איומים ונוראים, אבל הודות למודעות העצמית המבדרת שלו ולעשייתו המשוכללת, הוא מצליח לבדר. וכך, בסיכומו של דבר "ליל האימה" הוא אחד מאותם סרטים נדירים, שאי אפשר להגיד עליהם שהם טובים, ובכל זאת בהחלט אפשר לומר שהם מהנים.
איפה ומתי רואים את "ליל האימה"?
טלוויזיה: הריאליטי שמשלב בין CSI לפרדייז הוטל/ דניס ויטצ'בסקי
שתי תוכניות ריאליטי חדשות עלו למסכים בארצות הברית בשבועיים האחרונים. על שתיהן שווה לדבר, אבל רק באחת מהן כדאי לצפות. התוכנית שמצדיקה צפייה היא "Take the money and run" שבכל פרק בה מקבל זוג משתתפים - אחים בפרק הראשון, זוג נשוי בפרק השני - מזוודה, ונדרש להחביא אותה תוך שעה בעירם. לאחר מכן, נלקח הזוג למאסר, והחוקרים נכנסים לפעולה. אלה מורכבים משני בלשים מקומיים, ושני חוקרים מקצועיים. מטרתם - למצוא את המזוודה תוך 48 שעות. הבלשים משתמשים בפלטי סלולר ו-GPS של העצורים, והחוקרים מנסים לשבור אותם. והתוצאה מרתקת - שילוב בין דרמות מתוסרטות דוגמת CSI לבין דפוסי אישיות שאף פעם לא מגיעים לתסריט טלוויזיוני "נקי".
התוכנית השניה היא"Russian Dolls" - גרסת רוסים של "ג'רזי שור". מעשה בקהילה יוצאת ברית המועצות שהתיישבה בשכונת ברייטון ביץ' בברוקלין. או, ליתר דיוק, בחברים הכי ביזאריים ומטרידים של הקהילה הזו: עקרות הבית הנואשות ובנותיהן. צפייה בפרק הראשון של התוכנית מצליחה, לשם שינוי, לא רק להכעיס באמצעות טיפשות ושטחיות, כי אם גם לשבור את הלב; כמו למשל כאשר בני משפחתה של אחת המשתתפות - שנכנסה לתחרות יופי לנשים מבוגרות - לא נשארים עד סוף התחרות כי הם משועממים. ואז היא זוכה, ורואה שהשולחנות בהם משפחתה אמורה לעודד כבר ריקים. מצחיק זה לא.
ספר: "ספארי"/ הדר טורוביץ'
עשרה עמודים לתוך "ספארי" של ג'וליה פרמנטו (הוצאת אגם), מאוד מפתה לפטור את הספר בביטול כעוד ניסיון המתיימר להיות פרוע למפות את חייהם המנוכרים של הצעירים התל אביבים, כזה שנהנה מהשימוש החוזר בזיונים מפורטי תנוחות ושפה מטונפת במתכוון. לרגע נדמה שמדובר בגרסה נוספת ל"אלנבי" המקושקש של גדי טאוב, רק שהפעם מלווה בהתהדרות בילדה הרעה החדשה של עולם הספרות אולי אחד הכינויים הכי מבאסים שיש.
ובכן מי שיבחר להתמיד, ומומלץ לו לעשות כן, הרי שיגלה שהתואר המפוקפק שקיבלה פרמנטו מאנשי ההוצאה לאור, חוטא לה, שכן מדובר בספר שבניגוד להרבה ניסיונות מביכים אחרים, מצליח לשים את האצבע על אופייה החמקמק של הקלישאה התל אביבית, מבלי לעשות שימוש בקלישאות, וזה חתיכת הישג. השפה אכן בוטה, אבל גם אנרגטית וסוחפת והאבחנות, יש להודות, מדוייקות למדי.