פרויקטי מחווה הם עניין ממולכד מצד אחד הם מתכון בטוח לתחושה חמימה ונעימה של ביחדנ?ס ושל חסד לאמן שמכבדים את עבודתו; מצד שני, יש בהם את הסכנה לדשדש בתחום הבטוח והמלטף של ריצוי קהל, מבלי להוסיף שום דבר חדש על מושא המחווה. "נתתי לה חיי" היא קומדיה מוזיקלית שמבוססת על שירי דני סנדרסון, ומתוקף ההתבססות הזו היא קודם כל מחווה לאחד היוצרים הכי אהובים וקונצנזוסיאלים בישראל. אבל להבדיל ממופע מחווה, זה גם מצליח להיות מחזמר שעומד על שתי רגליים יציבות משל עצמו, יש לו עלילה ורצף מקוריים ונפרדים והוא לא מכופף את היד לשירי סנדרסון או לסיפור המחזה לכדי יצור כלאיים ביזארי.
"נתתי לה חיי" מספר את סיפורו של יורם צוקרמן, (עידן אלתרמן), אותו ביש גדא מרובע מהשיר "יורם צוקרמן וידוי" של סנדרסון, ומכאן העלילה מפליגה לעולם משלה, שמשיקה מדי פעם רוב הזמן באופן אורגני ולא מתאמץ מדי עם שירים מתקופת כוורת, גזוז, דודה. אפילו כמה שירים מקריירת הסולו של סנדרסון זוכים לייצוג יפה. יורם שמאס בחייו אחרי שאהובתו נטשה אותו בחופה, מחליט לסיים אותם, וכשהוא נכשל ("פיספסת, נפלת על פז'ו". זוכרים?), נחלץ לעזרתו אלון נוימן כאלון נודע ("הולכים אל הלא נודע"), שמציע לו עסקה שטנית שתמורתה יקבל כרטיס חד כיווני לעולם הבא.
"נתתי לה חיי" מצטיין בעלילה מקורית בעלת תפניות שאי אפשר בהכרח לרחרח מגיעות מקילומטרים, ונפרד מהיצירות של דני סנדרסון מבלי לאבד ולו טיפה מהכבוד והחיבה אליהן. מבחינה זו, אפשר להפסיק לדבר על המחזמר כעל מחווה בלבד, ולהיזכר במחזות זמר אוף ברודווי מקוריים ומוצלחים כ"חנות קטנה ומטריפה" למשל, שהצליחו לרקוח עלילות סהרוריות ופרועות, ולשמור על המבנה המחייב של מחזמר מחד, ועל רוח שטות חופשית מאידך.
כזכור, כבר נעשו בארץ מחזמרי מחווה כ"מרי לו" לפי שירי צביקה פיק ו"לילה לא שקט" לפי שירי שלמה ארצי, אבל מאור זגורי המחזאי והבמאי לא ניסה רק לחבר להיטים זה לזה בדבק קלוש, כדי למשוך קוני כרטיסים ולא חשב שדי בשמו האהוב של סנדרסון כדי לקטוף את הפירות. כל האווירה וההתכווננות של ההפקה ושל הקאסט המצוין, מעידים שהם לוקחים את העסק ברצינות, ויותר מזה לוקחים את הקהל שלהם ברצינות ומכבדים אותו.
עידן אלתרמן הפיטר פאני, מקסים ותזזיתי בתפקיד הראשי כיורם הלוזר הנצחי הנוגע ללב. טלי אורן בתפקיד עגול ועסיסי, מוכיחה בעקביות שהיא שחקנית נהדרת עם קול גדול ונוכחות בימתית גדולה עוד יותר. גם אלון נוימן מבצע באלגנטיות חסרת מאמץ את תפקידו, והקאסט כולו מתפקד היטב כאנסמבל שניכר בו ששמח להיות על הבמה, ונהנה מההזדמנות שנפלה בחלקו. מלבד הבימוי החלק והחינני, ההפקה מחזיקה בכמה קלפים מנצחים בצורת עיבוד מוזיקלי נהדר של טל בלכרוביץ', תלבושות חכמות ומלאות הצירתיות, ועיצוב התפאורה המוצלח מאוד.
"נתתי לה חיי" הוא מחזמר ארוך (כשעתיים), שאין בו רגע משעמם וההתרחשות בו מאוזנת כל הזמן בין הקומי לטרגי. התגובות של הקהל מעידות על כך שזגורי הצליח למצוא נוסחא משוייפת היטב שנעה בקלילות בין השירים המוכרים לעלילה המקורית, ושנערות רגישות בנות חמש עשרה יכולות להזדהות ולשיר את השירים יחד עם פנסיונרים חביבים שכוורת היתה הלהקה האהובה עליהם עוד בגלגולה הראשון.
גם ברגעים היותר מקרטעים (כמו ההתעקשות המלאכותית-משהו להעניק לכל משתתף שיר שלם משלו, או בציטוטים שלמים ממילות שירי סנדרסון בתוך הדיאלוג), מצליח זגורי לעשות משהו ייחודי שמעמיד את "נתתי לה חיי" במקום טוב בעולם מחזות הזמר הישראליים הוא תופס את מהות הרוח הסנדרסונית. גם כאשר הוא שיחק בנונסנס, השתעשע בהומור פרוע ונגע בזהירות בקודר, סנדרסון מעולם לא היה ציני. בעולם הלפעמים שחוק, אדיש וחבוט שאנחנו חיים בו, הניקיון והאופטימיות האלו הם נדירים, ועל דני סנדרסון אפשר היה תמיד לסמוך שישמור עליהם ולא יפיל אותנו איתו לתהומות השחורים של הציניות. גם "נתתי לה חיי", אפילו כאשר הוא עוסק בחומרים שמשיקים לפסימיות, הוא מחזמר מחמם לב, ומהנה מאוד שהקסם התמים שלו יוציא אתכם מחוייכים.
דני סנדרסון: "המטרה היא להוציא את השירים מהקשרם"
אלון נוימן: "רוצה יותר תפקידים ראשיים" - ראיון
להקת דודה - עוד סיבה להעריץ את דני סנדרסון
ילד מזדקן: דני סנדרסון חוגג 60
"נתתי לה חיי" - האם תלכו למחזמר המבוסס על שירי דני סנדרסון? ספרו לנו בפייסבוק