אוכל של אמא
אם רוצים לספר במה עוסק הפרק "הנשף" בשני משפטים, צריך רק להפנות את הצופים לשתי נקודות מפתח: הראשונה היא קמפיין השעועית של היינץ שפיתחה מייגן. אותה שעועית, אותה ארוחה, עוברת מאם לבנה לאורך כל הדורות. השעועית הזו איננה רק "אוכל על השולחן", אלא ניסיון הנחלה. ההורים מנחילים לילדיהם משהו. הם מצפים מדור ההמשך להיות שלוחה, Extention, של עצמם, ולהגשים את מה שהם עצמם לא הצליחו. אבל כל דור שונה קצת מקודמו, ומשנות ה-60, קצת הרבה מקודמו. הפער הזה, בין ציפיות ההורים למעשי ילדיהם, הוא מקור לאכזבה.
הנקודה השניה היא המשפט שאומר אמיל, אביה של מייגן, לדון על סאלי: "דון, זה בלתי נמנע. לא משנה מה תעשה, יום אחד הילדה הקטנה שלך תפתח רגליים ותעוף". הפרק הזה הוא על הורים וילדיהם, אבל בעיקר על אבות ובנותיהם. אמיל התבלבל בין כנפיים לרגליים, אבל בכך חשף את המנגנון: מה שיגרום לילדות להיפרד מאביהן ולפתוח את הפער בין ציפיות למעשים, הוא גבר נוסף. זה שיפתח את רגליהן, ויהפוך אותן מילדה של, לאשה של. במרכז הפרק עומדות שלוש ילדות שמתמודדות עם הוריהן, כשגבר נוסף ברקע.
פגי
בתחילת הפרק נדמה כי הדבר המרכזי לגבי פגי בפרק הזה הוא הצעת הנישואים האפשרית מאייב. מהרגע שג'ואן שותלת את האפשרות הזו במוחה, אי אפשר שלא לשים לב לשינוי שחל בפגי: בעבודה היא לובשת שמלה משובצת עם צווארון כחול. לארוחה עם אייב היא מגיעה בתוך אריזת מתנה ורודה. מהרגע שפגי שמעה את מילת הקסם "טבעת", היא חוזרת להיות הנערה הקתולית הטובה שממתינה לפרינס צ'ארמינג.
אייב מציע לה לגור יחד, הצעה מודרנית, כיאה לסגנון חייהם. פגי מסכימה, אבל הילדה הקתולית עדיין פועמת בה. הילדה הזו היא שגורמת לה להתקשר לאמא, ולספר לה אובר דינר, על הגוד ניוז. פגי גאה בחייה, ורוצה שאמה תהיה שותפה להרגשה הזו. אבל לאמא קתרין יש ציפיות אחרות - עד כדי כך שהיא לוקחת בחזרה את העוגה, השעועית של האולסונים, שהביאה. לא זו השעועית שהיא הנחילה לבתה.
אין ספק, קתרין מאוכזבת בגלל יחסיה של פגי עם יהודי, הוא זה שפותח את רגליה וגורם לה לעוף, ובשל החיים בחטא ללא נישואים. אפשר להניח שהיא רוצה להציל את בתה מטעות, כיוון שהיא חושבת שחיים ללא נישואים הם משהו כל כך לא מקובל חברתית, שיפגע בבתה. אבל האמת היא שקתרין מצליפה בבתה בעיקר מתוך מרמור על חייה שלה. היא זו שחיה ללא גבר, שבתה ילדה מחוץ לנישואים וחיה עם יהודי. היא עצמה אינה עומדת בציפיותיה, ולכן היא לא יכולה לשאת בבתה גם פועלת בניגוד לציפיותיה, וגם מאושרת מכך. "את לבד? אז קחי חתול", היא אומרת לפגי בגלוי. ואפשר להשלים: "כמוני". זו מנת השעועית שלה.
כמו פגי, גם למייגן הולך קלף משוגע. היא הוגה את הקמפיין של היינץ ומשאירה את הלקוח. היא זוכה לא רק להכרה מקצועית מחבריה לעבודה, אלא גם מבעלה. וכמו פגי, גם היא רוצה להציג את חייה להוריה ולזכות בהכרה. גם היא תיפול על האף.
אמיל ומארי פולשים לביתם של דון ומייגן. הזוגיות הבעייתית שלהם נחשפת בפנינו. מייגן מכירה אותה שנים. מודל הזוגיות של הוריה הוא תמרור אזהרה עבור מייגן, ממש כמו שרוג'ר הוא תמרור אזהרה עבור דון. ואמיל ומארי הם חתיכת שלט של מע"צ.
השיחה בין מייגן לאביה:
אמיל נוזף במייגן בסוף הנשף, על העושר המיידי, על כך שזנחה את חלומותיה. אפשר להניח שהוא חושב שבתו עושה טעות, ורק רוצה לעזור לה. אפשר להניח שהכסף הקל מנוגד לערכיו הסוציאליסטים, השעועית שניסה להנחיל לבתו. אבל מה שבאמת מפריע לאמיל הוא דון דרייפר. האיש שפתח את רגליה של בתו וגרם לה לעוף.
כמו קתרין, מה שבאמת מפריע לאמיל שהוא לא עומד בציפיות של עצמו. הנישואים שלו הם בדיחה, את הספר שלו לא רוצים לפרסם, ובתו עובדת במדיסון אבניו, מוכרת אופיום להמונים. או במלים אחרות, הוא לא יכול לראות את מייגן פועלת בניגוד לציפיותיו, ועוד מאושרת מכך. אם לא קומוניסטית, לפחות שתהיה נשואה שלא באושר לגבר בוגדני. כמוהו. זו מנת השעועית שלו.
סאלי מקבילה בפרק לפגי ומייגן, אבל עדיין המצב שלה שונה: בעוד הן רוצות להציג את חייהן הפרטיים בפני ההורים ולקבל את הכרתן, סאלי מעוניינת להצטרף לאביה בעולם שלו עולם המבוגרים. ההבדל הוא גם בנקודת ההתייחסות שלנו, הצופים: העצמאות של פגי ומייגן לגיטימית בעינינו, העצמאות המרומזת של סאלי, עדיין לא. סאלי תפגוש בנשף את עולם המבוגרים, והתוצאה תהיה דומה לאלו של מייגן ופגי: אכזבה.
סאלי
כבר כשהיא מגיעה, סאלי מאוכזבת: אין שום גרם מדרגות בנשף. זה לא מה שהיא תיארה לעצמה. אבל האכזבה הגדולה ביותר היא כמובן ההצצה למציצה של רוג'ר ומארי. סאלי, כמו רבים מאיתנו, גדלה על ברכי הטלוויזיה האמריקאית, המקום בו, לפחות בסיקסטיז, אקט מיני הוא ליטופים, נשיקות עדינות, והחשכת מסך. כל ילד שפוגש בראשונה אקט מיני, עם הוולגריות והפלסטיקה הבוטה שלו, חוטף שוק. תוסיפו לזה את שתי העובדות הבאות: האשה בסיטואציה היא סבתה החורגת, והגבר הוא מי שהבטיח להיות הדייט שלה במהלך הנשף. הנה עוד שני שיעורים של החיים: גם סבתא לא זכה וטהורה, וכל הגברים בוגדניים.
רגע לפני שהם יוצאים לנשף, סאלי יוצאת מאופרת עם מגפיים מחדרה. דון מביט בה, ומבטו אומר רק דבר אחד: כך נראה איש שראה אשה יפה, ואז גילה בה את בתו בת ה-12. דון רוצה להגן על סאלי מפני עולם המבוגרים. לכן הוא אומר לה להוריד את המגפיים והאיפור. אבל האירוני הוא שדון הוא זה שמכניס אותה לעולם שמפניו הוא מגונן עליה. היא באה איתו לנשף. עם איפור או בלי איפור, היא בעולם המבוגרים והוא זה שהכניס אותה לשם. סצינת ההצצה תהיה חקוקה במוחה של סאלי עוד שנים רבות. זה לא קרה במסיבה בבית הספר. זה לא קרה בקולג'. זה קרה במקום שאליו לקח אותה אבא שלה.
אפילוג
סצינת הסיום של הפרק היא סגירת כל הקצוות (היא מזכירה מעט את סצינת הסיום של "נשים יפות" בעונה שעברה, בה פיי, פגי וג'ואן יורדות יחד במעלית): אמיל, מארי, דון, מייגן וסאלי יושבים סביב השולחן בנשף. מארי סיימה למצוץ לרוג'ר, אמיל הרגע ירד על בתו. מייגן הרגע חטפה מאביה. דון הרגע הבין ששום לקוח לא ייצא לו מכאן. וסאלי ממש בשניה זו פגשה את עובדות החיים. אלה לא רק חמש דמויות מאוכזבות. אלו שלושה דורות של אכזבה. אכזבה היא מנת השעועית שעוברת מדור לדור.
קטנות
שם הפרק הוא The Codfish Ball בתרגום חופשי, נשף זאב הים (דג הידוע יותר בשמו "בקלה"). זהו שיר ששרה שירלי טמפל ב-1936 במהלך סרט בשם "קפטן ינואר". השיר מספר על נשף שעורך דג הבקלה לכל דגי הים. כשהוא מוצג על המסך, שירלי טמפל בת ה-8 רוקדת בליווי של מבוגרים בלבד. סאלי, מוקפת מבוגרים בנשף האגודה למלחמה בסרטן, היא שירלי טמפל, הילדה שצועדת בעולם המבוגרים. הדגים גם הם מסמנים את המעבר הזה. דג הוא מזון למבוגרים, שילדים לא אוהבים בדרך כלל. בתחילת הפרק, כשכל המבוגרים אוכלים דג, סאלי מעדיפה שמייגן תיתן לה ספגטי. בנשף היא כבר טועמת את הדג, אבל לא ממש מתה על הטעם שלו. האנלוגיה ברורה.
אז גלן חזר. כלומר, הוא עדיין כאן. כלומר, יבוא יום והרומן בינו לבין סאלי יתפרץ. אבל לאזכורו של גלן בפרק הזה יש עוד מטרה: גלן משוחק על ידי מרטן, בנו של יוצר הסדרה מתיו ויינר. אם כבר מדברים על כניסה לעולם המבוגרים ומנת השעועית שהוא מקבל מאביו.