הבופור - פצע פתוח: לא מזעזע ולא חדשני

"הבופור: פצע פתוח" הוא סרט חשוב על נושא מכונן בהיסטוריה הישראלית, אבל הוא טובע בפרטים ולא מחדש דבר כדי להופכו להישג אמיתי

עינב שיף

לא צריך לחכות ליארצייט של הקרב על הבופור כדי לסמן אותו כאירוע מפתח בדברי ימי מלחמות ישראל ולעשות עליו סרט תעודה, עם שני אנשים רציניים ובעלי קבלות כמו אלון בן דוד וציפי ביידר, יוצרי "בופור: פצע פתוח" ששודר אמש (שני) בערוץ 10. הקרב על הבופור הוא סיפור צבאי-אסטרטגי, מדיני-פוליטי וגם אישי וקורע לב ששווה סרט תעודה בן שעה וחצי שיתמודד על האוסקר ויוקרן ב-HBO ולאחר מכן גרסה קולנועית עם רוברט דאוני ג'וניור בתפקיד הסמח"ט הצעיר והמבטיח, גבי אשכנזי.

אבל במקום HBO יש ערוץ 10 והפרומואים המפוצצים על "סרט מטלטל" ו"מחדל בלתי נתפס" הם בסך הכל שחזור סך כל הכתבות, המודפסות והמשודרות, שעסקו בקרב ההיסטורי על המבצר הצלבני הקדום. לא נחשפו מסמכים חדשים או עדויות מדהימות ובאחד הרגעים האירוניים שמדגישים זאת, רעיה הרניק, אמו של גוני הרניק שנהרג בקרב, מאזינה לעדות רדיופונית משנת 1982 של אחד הלוחמים, שגם מרואיין בסרט ולמעשה אומר כמעט את אותם הדברים. שוב, בן דוד וביידר חזרו לאותו אימג' מופלא לכשעצמו של מנחם בגין ואריק שרון על הבופור, אפופי תחושת ניצחון כאילו שישה חיילים לא נהרגו על מוצב שכלל לא היה אמור להיכבש, ומלהגים על "פצע פתוח בקרבנו" כפי שאמר בגין (במשפט שהעניק לסרט את שמו), ובעצם הניתוק שלהם הוא הניתוק של יוצרי הסרט. מה בעצם למדנו פה?

הבופור – פצע פתוח (צילום מסך)
כבר ראינו את זה. בגין ושרון על הבופור (צילום מסך)

לצד היעדר החדשנות, "בופור: פצע פתוח" הוא בעיקר התכה מבולבלת של הסיפורים השונים שמרכיבים את האירוע המכונן האחד שהוא הקרב על הבופור: הסרט מתחיל בעצם ברקע על מבצע שלום הגליל, עובר לדיבור צבאי הארדקור שמנסה להסביר איך בעצם הגיעה סיירת גולני לקרב על הבופור (בליווי אינפוגרפיקה מצוינת, יש לומר), חותך לסיפור האישי של שניים מההרוגים, עושה פרסה לכאוס שבין הדרג הצבאי הבכיר ללוחמים שבשטח ובתרגיל צוקהרה מרשים עולה דרגה לחוסר ההבנה שבין בגין ושרון והאנשים במדים. ב-45 דקות הצליחו ביידר ובן דוד ליצור בלאגן בסיפור על הבופור ששווה רק לבלאגן ששרר בקרב על המבצר.

זאת, במקום לנהוג כפי שנהגו יוצרים דוקומנטריים אחרים שעסקו באירועים היסטוריים שנטחנו עד זרא בשיח הציבורי: גידי וייץ, למשל, בפרשת "קו 300" בנה סרט מתח של ממש ונעזר בעדויות חדשות; עמרי אסנהיים בסרט על הקרב בואדי סלוקי במלחמת לבנון השנייה הצליח לחבר בין רגש השכול לעניין הצבאי וציפי ביידר עצמה יצרה תעודה מרשימה ולופתת ב"בנהלל לא בוכים". אם, למשל, "בופור: פצע פתוח" היה עוסק אך ורק בנושא קבלת ההחלטות שבין הממשלה לצבא ובצבא בתוך עצמו, היה מתקבל מסמך שהיה מלמד גם על הקרב, גם על המלחמה כולה וגם על הבסיס שבסופו הכשלונות במלחמת לבנון השנייה ובמשט המרמרה, למשל.

הבופור – פצע פתוח (צילום מסך)
מה למשל למדנו מזה על המרמרה? גבי אשכנזי (צילום מסך)

למרות חסרונותיו, "בופור: פצע פתוח" הוא סרט שטוב לראות שמשודר ב-21:00 בערב בערוץ מסחרי. הוא בשום אופן לא מחליק את הנושא בגרון הצופים ויש לו, עם כל מגרעותיו הרבות, חשיבות חינוכית לדור שחושב ש"בופור" זה המקום שממנו אושרי כהן הגיע ל"הישרדות VIP". דווקא בגלל אלו, התחושה מול הסרט היא לא של דחייה, אלא של החמצה מצערת של מי שכמעט נגעו בעצב חשוף בהיסטוריה הישראלית וסיימו, כמו ישראל בלא מעט ממלחמותיה, באותו המקום.

"בופור: פצע פתוח" - מה חשבתם אתם על הסרט? ספרו לנו בפייסבוק

    קניות

    עבור לאתר המלא להורדת האפליקצייה
    חזור לאתר המותאם