נושאים חמים

דעה: רשות השידור נגד קרן נויבך - ציניות מוחלטת על חשבון משלם המיסים

הנחתת מנחם בן על "סדר יום" של קרן נויבך היא רק עוד מהלך אימים של רשות השידור, שמבצעת אותם כאילו אינה חייבת בדין וחשבון לבעלי המניות שלה - הציבור הרחב. דעה

ציניות היא תכונה בולטת בישראל בכלל, ובתעשיית התקשורת הישראלית בפרט. ציניות היא לא רק לעמת ארוס נבגד עם אהובתו ב"האח הגדול" או להבטיח פרק הדחה של "המירוץ למיליון" ולא לקיים; ציניות, למשל, היא להשתמש בכספי מיסים לצרכי מה שכינה ינון מגל, "מסע התעמרות שכל קשר בינו לבין ניהול ענייני או מקצועי הוא מקרי בהחלט", כפי שכתב במכתב ההתפטרות הזועם שלו מרשות השידור. אותה רשות החליטה, בהנחתה כמובן, להצמיד ל"סדר יום", תוכנית הבוקר הדעתנית של קרן נויבך, מגיש אורח שנועד "לאזן" אותה, כפי שציינו גורמים ברשות, שהגדילה לעשות ובחרה לא עיתונאי בשיעור קומה כלשהי, עורך בכיר לשעבר או אפילו, ה' ישמור, איש מקצוע שאכן עוסק בסדר יום.

מנחם בן, הראשון שנבחר למלא את משימת האיזון הקדושה, הוא הבחירה שחושפת את נימוקי רשות השידור ("להפוך את השידורים מגוונים ומעניינים יותר על מנת להגביר את ההאזנה לתוכניות הבוקר") כציניות טהורה; הבחירה בבן, שהושעה מאם כל הציניקניות בתקשורת הישראלית, "קשת", בשל דבריו שהניבו ניחוחות עזים של ההומופוביה ("אני בעד איסור הומואיות" אמר לאמנון לוי ב"פנים אמיתיות"), הוא סמל כמעט ברמת "האמן ומרגריטה" להתנהלות השלומיאלית של רשות השידור; הוא רלוונטי לתוכנית כמו "סדר יום" כפי שיענקל'ה מנדל ואמן החושים שימי אטיאס רלוונטיים לעולם תוכניות האירוח; הוא רלוונטי לחיים הציבוריים בישראל כפי שאין לכם מושג מי אלו האנשים שדיווחו על הפיגוע בבורגס במהדורת "מבט".

מנחם בן (יח"צ , רונן אקרמן)
איך מאזנים אמירה כמו "לאסור הומואיות בחוק"? מנחם בן (צילום: רונן אקרמן)

לכן, מהלכי הרשות מול "סדר יום", שהחלו בעבר בניסיון להדיח את עורכת התוכנית וכמובן בהדחה של קרן נויבך מ"מבט שני" הן רק סימפטום בהתנהלות כללית שמדיפה ריח קשה ובלתי ניתן לנידוף של אינטרסנטיות שכבר אינה מעוררת תמיהה, אלא זעם. זעם, כיוון שרשות השידור אינה צעצוע של בעל הון, אלא מוסד הניזון ישירות מכספי משלמי המיסים ונהנה מתקציב של מאות מיליוני שקלים ומתשלום אגרה המשולמת מכוח החוק. זעם, כי בסופו של דבר, המכתב של ינון מגל, העזיבה של גילי שם טוב, ההזמנה לשימוע של טאלנטים נבחרים במיוחד (נחשו מי, כן?) שבוטלו בצו בית דין, ההתעללות ב"סדר יום" – הם היד החזקה והזרוע הנטויה של מי שמקבלים את הכסף שלנו ונוהגים כאילו הם אינם חייבים לנו בדין וחשבון.

אלא שבהלך הרוח הציבורי הנוכחי, רשות השידור תצליח בסופו של דבר למנות ולגרש את מי שתרצה. בזירה הציבורית, מדובר בגראונד זירו, ג'ונגל של ועדי עובדים וחור שחור של רעיונות חדשים ויצירתיים. אנשים המתקשים לצאת לרחובות למען הפנסיה שלהם, יוכלו לחיות עם רשות שידור שמתפקדת כמו דמויות ב"משחקי הכס". ציניות היא לא אופציה בישראל 2012, היא דרך חיים, וביחס הפוך לחלוטין לאטימות והאנכרוניזם שלה בכל תחום מקצועי, ברשות השידור הפכו את האקסיומה הזו לאמנות.

רשות השידור נגד קרן נויבך: החלטה מקצועית או אינטרסנטיות צינית? דברו איתנו בפייסבוק