נושאים חמים

מוריסי בהופעה: עדיין אחד הגדולים מכולם

בביקורו השני בישראל, מוריסי העניק הופעה שהצליחה להיות גם מאתגרת מוזיקלית וגם מרגשת בזכות כמה מהשירים הגדולים שכתב. עינב שיף אומר תודה

לא מי שהיינו פעם

מוריסי (בן קלמר)
אז מה דעתך שיום ראשון היום, הא? מוריסי בתל אביב

1. אנחנו לא מי שהיינו לפני ארבע שנים, כשמוריסי הגיע לישראל לראשונה. אנחנו זה אלו שהגיעו לגני התערוכה שעה לפני פתיחת הדלתות, שלא בדקו סט-ליסטים מהופעות אחרות בחו"ל כדי להיות מופתעים, שלא ראו את הסמיתס אבל חלמו 10 ו-15 שנה על הרגע הזה; שבכו מאושר בגרסה הרזה של "There is A Light That Never Goes Out", שקיבלו מחדש את הגיבור שלהם בגודל טבעי ומעורר השראה יותר מאי פעם. ראינו מאז כמה הופעות, שמענו כמה אלבומים, התאהבנו והתאכזבנו שוב, תקשרנו עם מוריסי והסמיתס כמו עם חברים ותיקים מהתיכון או הצבא, באירועים שמחים ועצובים, לוויות וחתונות. לקחנו את הזמן לפני ההופעה, ידענו שאין סיכוי ל-"There is A Light", בקושי שמנו לב לחקיינית של קייט בוש בחימום, נדהמנו מהמחיר של הבירה (27 שקל לכוס), בדקנו מה קורה בטוויטר. היינו מוכנים לערב עם אדם שנחתוך אצבע לפני שנפספס הופעה שלו, אבל לא חיכינו להתרסק. ואז הוא עלה לבמה.

2. אנחנו לא מי שהיינו פעם, אבל יש שורות שרודפות אותך. "God Loves His Children" של רדיוהד, למשל; "My Body is A Cage" של ארקייד פייר, "אמן תישארי לבד לנצח" של אביתר בנאי. שורות רודפות אחריך כמו טיל מונחה שלא סופר את הפניות והשינויים של החיים, הן כבר כתובות בעור. "כשאתה אומר עכשיו, למתי בדיוק אתה מתכוון?", מ-"How Soon is Now?" שפתח את ההופעה, היא שורה כזו. אפשר לחזור ולומר שהיום זה לא מה שהיה פעם, אבל השורות קראו לך למילואים ואתה מגיע.

3. אנחנו לא מי שהיינו פעם, אבל זו היתה הופעה מאתגרת כמעט כמו שהיתה מרגשת, אולי אפילו יותר: מוריסי ירה את רוב הקלאסיקות שלו בהתחלה ושמר את הפידבקים, התכנותים והתיפוף הבומבסטי להמשך. גם אם ההופעה היתה מסתיימת ב-"Shoplifters of The World", כולו השיר הרביעי בסט, לא היה קורה דבר: התחושה האולטימטיבית בהופעה היא שאתה נמצא במקום הנכון עם האנשים הנכונים, והקהל המצוין שהגיע להופעה של מוריסי העניק את התחושה הזו במלואה. גם מוריסי עצמו היה נחמד וקומוניקטיבי בהרבה מביקורו הקודם ובחלל האולם שרתה אווירה של חברים טובים ששמחים מאוד לראות אחד את השני, אבל הם גם יסתדרו מצוין זה בלעדי זה. נתחבק וניפגש, כמו שהוא שר, במקומות הרחוקים ביותר. כשאתה דמות שאומרת "חיי על הכף" בפתיחה של "Everyday is Like Sunday", זה חלק מהעסקה. אפילו החלק הטוב שלה.

4. אנחנו לא מי שהיינו פעם, אבל כש-"I Know It's Over" מתחיל, אין הבדל בין עבר, הווה ועתיד. זוכרים את הפעם הראשונה שהבנתם, לא כששמעתם, את השיר? זוכרים איך פתאום המילה "Soil" הרגישה כאילו מישהו דחף לכם את הראש לבריכה של בנזין? האם באמת התחושה הזו משתנה אי פעם? ואולי טוב שכך; טוב שקיים נייר לקמוס מוחלט לרגשנות וקתרזיס, טוב לעמוד באמצע ביתן 1 בגני התערוכה ולהבין שהלילה, זה אכן כמו כל לילה אחר: אתה ומוריסי נגד העולם, והעולם מנצח.

5. אנחנו לא מי שהיינו פעם, אבל גם מוריסי לא: ההתפלשות שלו בדגל ישראל, כמו גם המיסיונריות המעט אנאלית בנושא הצמחונות חשפו אדם חביב שבאמצע החיים עדיין מטלטל את אלו שצופים בו לראשונה בגודל טבעי. "אי אפשר לבקש ממישהו שאתה אוהב שכל הזמן יגיד לך בדיוק את מה שאתה צריך לשמוע", פלט הסלולר הודעת SMS. אי אפשר היה לסכם את מוריסי טוב יותר.

מוריסי (בן קלמר)
ובסוף אומרים תודה. על הכל. מוריסי

6. אנחנו לא מי שהיינו פעם, אבל רגע לפני שאנחנו חולמים בלילה על מישהו שאוהב אותנו, אנחנו צריכים להגיד תודה: תודה למי שלימד אותנו שלהיות רגיש במדבר הישראלי זה המעשה הציוני מכולם, תודה למי שגרם לנו להבין שמוזיקה היא המקום הגיאומטרי של כל הנקודות האבודות, תודה למי שנתן לנו את המקלדת לכתוב על כך ולמצוא אחד את השני. ותודה למוריסי. על הכל.

מוריסי: השירים שלו שאנחנו הכי אוהבים
מוריסי: מאחורי השירים שלו ושל הסמיתס
מוריסי בישראל: על ההופעה המדהימה מלפני ארבע שנים
מוריסי בהופעה בישראל: עוד תמונות בפייסבוק שלנו