"חמישים גוונים של אפור": הרומנטיקה הדביקה מפריעה לסקס

"חמישים גוונים של אפור" מתיימר להיות ארוטי ונועז אבל הוא רומן רומנטי היסטרי שבמרכזו גיבורה שמתה למחוייבות גברית. גם הטיפשות שלה לא עוזרת לבנות סקס אפיל

המעניין מכל ההיסטריה סביב הרומן האירוטי "חמישים גוונים של אפור" זה שהוא מחזיר את המושג "היסטריה" בדיוק למקור שלו מהמאה השנייה – להיסטרה, המילה היוונית לרחם. העניין הנשי שנוצר סביב "חמישים גוונים של אפור", והמשתמע ממנו, הוא לאו דווקא איזו תשוקה חייתית, פרועה ומשוחררת לסקס שמערב שליטה וכניעה, סאדיזם ומזוכיזם, אלא דווקא הכמיהה הנשית לאילוף הסורר, להיות זו שתצליח להכניע את הזכר הפרפרי ולנפנף לו באולטימטום "אם אתה רוצה את זה, שים לי טבעת" בסגנון ביונסה.

גיבורת הרומן "חמישים גוונים של אפור" היא אנסטסיה סטיל – נערונת בתחילת שנות העשרים שמתוארת כבעלת עיניים גדולות פעורות ונטייה כרונית להסמקות, ובאופן כללי מצטיירת כמהבולה. אנסטסיה פוגשת במקרה את כריסטיאן גריי, מיליארדר צעיר ועשיר, יפהפה עד גיחוך ופסאודו-מסתורי שמתגלה כחובב יחסי שליטה וכסדיסט שמעדיף את הנשים שלו כנועות ופתוחות לרעיון של הצלפות, קשירות וחסימות פה. כמו שהגיבורה שלנו היתה מגדירה זו באלגנטיות – "באסה בריבוע".

די מהר נסחפת אנסטסיה שלנו למערכת יחסים עם גריי שמעיד על עצמו שהוא "חמישים גוונים של שרוט". כידוע, אין דבר שנשים אוהבות יותר למלא בו את זמנן מאשר מלחבוש שריטות גבריות, ואנסטסיה שלא עומדת בקסמו כי הוא חתיך שזה למות (שוב, ברוח הרהיטות הכללית של הגיבורה), לוקחת על עצמה לנסות ולספק את תשוקותיו הסדיסטיות, תוך שהיא לא מרפה מהרעיון של אילופו מצדה לצרכים עתידיים של דופלקס צמוד קרקע עם לברדור ושלושה מתוקונים שירוצו להם בין הרגליים. לשם ההבהרה – זה לא נאמר מפורשות בספר, אבל בהחלט משתמע מהסירוב של הגיבורה להכיר בדברים כפי שהם. לא רק אנסטסיה כמהה לשיוף הפיכסה המסרבת להתחייבות של גריי, גם הסופרת עצמה מובילה בטור עורפי את הקוראות שלה לכיוון שבו כולן מייחלות להצעת נישואים שמערבת הליקופטר פרטי, שמפניה ויהלום בגודל העטרה של כריסטיאן גריי.

עטיפת הספר &quote;חמישים גוונים של אפור&quote; (גלובס , צילום:  יחצ)
למי שקיווה ליותר אוננות ופחות התעננות, כדאי לגזור את עשרים העמודים הרלבנטיים. כריכת "חמישים גוונים של אפור" (צילום: יח"צ)

יש לא מעט בעיות ב"חמישים גוונים של אפור"; הראשית שבהן היא הדמות הנשית הראשית שכולם משום מה מעידים עליה שהיא מקסימה, שנונה ומבריקה בעוד שבפועל היא מתנסחת כפקאצה בת 14 שמתחזקת בלוג וורדרד, משתמשת כחמש פעמים בממוצע לדף בביטויים – "שיואו", "די, אני מתה", "באסה בריבוע" וכשהיא רוצה להיות ספרותית היא גם "מתעננת". ההתעננות הזו מתרחשת בערך אחת לרבע שעה עלילתית. למי שקיווה ליותר אוננות ופחות התעננות, כדאי לגזור את עשרים העמודים הרלבנטיים מתוך ה-571 המקוריים, כי דרך ארוכה ומשמימה תפריד בינו ובין תיאורי סקס עסיסיים.

חלק גדול מן הזמן אנסטסיה סטיל משתוממת על איך קרה שכריסטיאן גריי המשגע (הוא אינו, הוא בעיקר סוציופת סטרילי וקפוץ תחת), בחר דווקא בה מכל הנערות הלוטשות בו עיני כלבלבים נואשים לליטוף; ובכן – גם הקורא מוכרח לתהות על כך כי היא מעניינת כמו ערימת לבני בניין. ואין לה בעיה לעשות סקס אבל כשהיא צריכה להתייחס אל איבר המין שלה, היא מצביעה עליו בביישנות, מסמיקה ומכנה אותו "שם למטה" כאילו היתה נערת בני עקיבא שמבקשת שיעצרו את הטיול כי היא צריכה לעשות פישפיש.

את העותקים לחי הדפים של "חמישים גוונים של אפור" מחליפות ביניהן בקריצות מלאות משמעות עקרות בית מכל העולם, אבל בפועל זו רק הגרסא המעט יותר נועזת של "שבט דוב המערות" ותיאורי המין של "פרחים בעליית הגג". הבעיה עם א.ל. ג'יימס היא לא שהיא לא פמיניסטית מספיק ולכן היא נותנת לגיבורה שלה להסכים להיות נשלטת; אין, ולא צריכה להיות, שום דילמה מוסרית או עקרונית עם יחסי מין פטישיסטיים. הבעיה האמיתית היא שהיא לא מאפשרת לה להשתחרר מהמורשת הג'יין אוסטינית שלפיה כל מערכת יחסים מייסרת ראויה להסתיים בטקס נישואים. מי שמעוניין בספרות אירוטית איכותית יצטרך להסתפק ב"חיי המין של קתרין מ." של קתרין מילה או "סיפורה של O" של פולין ריאז', שהיו גם אינטליגנטיות וגם נועזות ולא שגו לחשוב שיחסי מין הם כרטיס "קפוץ שתי משבצות קדימה" לטבעת אירוסים.

הדבר היחיד שהפך את "חמישים גוונים של אפור" לסנסציה ספרותית הוא הוואקום הכמעט מוחלט שיש בתחום של ספרות אירוטית ראויה ומודרנית, ששאב אליו את המוצר הבינוני והאפור הזה. אם יש דבר אחד שההצלחה של "חמישים גוונים של אפור" מדגישה היא את השוק שנפתח עכשיו מחדש, וסביר שבקרוב ייפול על ראשנו גשם של חיקויים, יש לקוות שחלקם לפחות יתעלו על הדוגמא הזו. העיקרון של "חמישים גוונים של אפור" ידוע, ובכל זאת מוזנח – ומקומו לא יתמלא בסרטים פורנוגרפיים, אפילו לא אלו העשויים עבור נשים.

מראש עצם מעשה הקריאה הוא ההנאה האינטימית ביותר מאמנות; הפרטיות, הקצב האישי, החירות לפנטז את הגיבורים והעלילות, דחיית הקץ והחזרה על קטעים אהובים במיוחד – כל אלו הם קרקע אידיאלית לתכנים אירוטיים. עכשיו שא. ל. ג'יימס הזכירה את זה לקהל ולקהילת הסופרים, אולי יהיו חמישים גוונים חדשים של עונג ספרותי. עד אז – אפשר להסתפק בגרסה הדלילה, הדביקה והרומנטית-בכורח שממרכזת את אנסטסיה סטיל האפורה ואהובה הכן/לא מושג, אבל רק אם טמטום לא מפריע לכם להתגרות.

חמישים גוונים של אפור/ א. ל. ג'יימס, בתרגום ורד ארביב, הוצאת ידיעות ספרים, 571 עמודים

וגם במהדורה דיגיטלית באתר www.e-vrit.co.il

"50 גוונים של אפור" בעברית אזל מהמדפים
"50 גוונים של אפור": הפרודיות הקורעות על הספר הפרובוקטיבי
מה כל כך מסעיר את כולם בספר הזימה "50 Shades of Grey"?

מתים לקרוא את "חמישים גוונים של אפור"? דברו על זה בפייסבוק

    קניות

    עבור לאתר המלא להורדת האפליקצייה
    חזור לאתר המותאם