לא מעט מגזרים בעולם התערערו בעקבות יציאתה של טרילוגיית "חמישים גוונים של אפור". אנשי הספרות חוו זעזוע עמוק לנוכח הכתיבה הדלה יחסית שהצליחה לכבוש את הקוראים, הגברים לא האמינו שנשים נמסות כל כך מקצת תיאורים פורנוגרפיים, תעשיית הפורנו שמחה לגלות שיש עוד עם מי לעבוד בעולם הזה וקלישאת עקרות הבית לא תשוב עוד להיות כשהייתה. אבל יש עוד קהילה אחת, סגורה ומצומצמת יותר, שלא רגילה להיות במרכז תשומת הלב הציבורית ופתאום מצאה זרקור עצום, זרקור של 40 מיליון עותקים, מופנה אליה, בלי שביקשה בכלל. קהילת ה-BDSM, כמובן, שעלילת הספר מתיימרת להכיר לעולם מעט טוב יותר. אחרי שגלי ההדף של הספר הראשון דעכו מעט, יוצא השבוע התרגום לספר השני, "חמישים גוונים של אופל", והקהילה הישראלית כבר מכינה כיפת ברזל משלה.
"יש בספר הרבה דברים נכונים, אבל גם לא מעט בולשיט", אומר א', בן 46 מהמרכז, חבר וותיק בקהילת הסאזו-מאזו הישראלית שבניגוד לגברים רבים אחרים, קרא את הספר הראשון, רק כדי להבין במה מדובר. "מספיק לזהות את הבולשיט באיך שהיא מתארת את האורגזמות של אנסטסיה. אני לא מכיר אף אישה שהגיעה לאורגזמה בפעם הראשונה שבה קיימה יחסי מין. זה כבר מופרך. ובנוגע לכל מה שהיא מתארת, בהקשר של ה-BDSM, אז רואים שהסופרת עשתה תחקיר, אבל אני לא משוכנע שהיא ניסתה את זה בעצמה".
"BDSM זה עניין של אורח חיים והלך רוח", מסבירה ש', בימים עורכת דין במשרד גדול במרכז, בלילות מלכה שולטת. "הניסיון של הספר לתת לזה הסברים ותירוצים, שהדמות של כריסטיאן עברה חיים קשים וילדות עשוקה, ובגלל זה הוא פנה לחיים כאלה ומנהל רק מערכות יחסים BDSMיות זה קשקוש הוליוודי. העדפות מיניות הן משהו שמושפע מכל כך הרבה גורמים, ויש בתוך העולם הזה הרבה מאוד רבדים שמי שנמצא מחוץ לו לא יכול להבין, לא משנה כמה ספרים הוא יקרא. אבל זה ניסיון נחמד, בסך הכל. הרבה אנשים מאוד מתנגדים לספר הזה ומתעבים אותו, אבל אני דווקא אומרת יופי, אחרי שנים שכולם שופטים אותנו ובזים לנו או מפחדים מאיתנו, פתאום עכשיו זה עושה להם את זה מאוד. אז שיהיה להם לבריאות".
הנתונים הסטטיסטיים המדויקים על השפעתו של "חמישים גוונים של אפור" יגיעו בוודאי בעתיד הלא רחוק. אפשר לזהות כבר עכשיו מגמות בולטות, כמו קולקציות מיוחדות של צעצועי מין שהושקו באווירת הספר, או עלייה באחוז הנשים המתעניינות במין שהוא מעט יותר הארדקור מהרגיל. הרבה זוגות נשואים באנגליה גם דיווחו על נסיקה בתדירות יחסי המין ביניהם ובאופן כללי, נראה שאף אחד לא מפסיד מהעניין.
קהילת ה-BDSM הישראלית נחשבת לסגורה יחסית (למרות שהאתר המרכזי שלה, thecage.co.il בהחלט פתוח לכולם) והמסיבות המפורסמות של מועדון הדאנג'ן הידוע, שחוגג השבוע עשור, לצד הליינים הנוספים, מושכות ברוב הזמן את אותו הקהל הקבוע. או כך היה לפחות, עד ש"חמישים גוונים" תורגם לעברית.
"פתאום התחלנו לראות במסיבות כל מיני פרצופים חדשים, בעיקר של בחורות אבל לא רק", מספרת ד', גם חברה בקהילה. "בהתחלה צחקנו על זה, כי הוונילים האלה זה מרוח להם על כל הפרצוף שהם מבוהלים, שמבחינתם זו חוויה מרגשת ויוצאת דופן. אחר כך זה כבר התחיל לעצבן. אנחנו לא איזה ניסוי בבני אדם שאם את עקרת בית משועממת שקראה ספר ובא לה להעיז, את יכולה פשוט להסתובב פה בכיף שלך. אנחנו קהילה דיסקרטית, רובנו חברים גם בלי שום קשר למה שקורה אצלנו במיטה. ובמסיבות, כל אחד בא לבוש איך שבא לו ועושה מה שמתחשק לו, אין שיפוט. הייתי במסיבה אחת לא מזמן שאליה הגיעה חבורה של נשים, בנות 40 כזה, התגודדו בפינה והעבירו ביקורת על כולם, זה היה נורא מרגיז ופולשני".
יש גם גברים שמגלים יותר עניין?
"אני לא מכירה הרבה גברים שקראו את הספר או שבאמת מבינים במה מדובר, אבל אני כן יכולה להגיד לך שרוב הגברים מתחזקים איזו פנטזיה בהקשר הזה, ותמיד תשמעי מהם שהם היו שמחים לקשור מישהי או להיקשר בעצמם. לרוב האנשים אין באמת מושג מה משמעות ה-BDSM, מה הרקע, איך זה מתנהל בעולם האמיתי. לכל אחד יש סף מסוים של כאב שעושה לו את זה במידה מסוימת, אבל הרוב לא יילכו עם זה עד הסוף. זה נכון גם לגבי גברים וגם לגבי נשים. בטח שהיו גברים שקראו או שמעו על הספר ואמרו לעצמם 'יאללה מגניב, אני אמצא לי איזו כוסית שאוהבת לקבל מכות'. אני בטוחה גם שהיו נשים שנפלו למקום הזה. אבל זה נובע בעיקר מבורות. אני כן מכירה בחור אחד ששמע על הספר והתחיל להתעניין והיום הוא במערכת יחסים כזו, אבל לדעתי הוא היה מגיע לשם גם אם לא היה את הספר".
לחברי הקהילה אין נתונים מדויקים בנוגע לכמות האנשים שהצטרפו אליה, מה גם שלא מדובר בארגון מסודר ובעל רישום. כל חבר מנהל את מערכות היחסים הפרטיות שלו, עם אנשים בקהילה וגם מחוצה לה. ע', בן 33 שבדרך כלל מחפש סאביות, מודה שפתאום יש תחושה של מגוון רחב יותר. "לא פשוט למצוא כאן סאביות שגם יודעות במה מדובר וגם מוכנות ללכת עם זה עד הסוף, אלה בדרך כלל רק בנות בתוך הקהילה עצמה, אבל בשבועות שאחרי שיצא הספר כן היתה תחושה שיש יותר נשים סקרניות, והייתי גם עם כמה כאלה שזו הייתה חוויית ה-BDSM הראשונה שלהן, כי הן קראו את הספר ורצו להרגיש את זה בעצמן. אני לא נגד, אבל אני חושב שזה לא משהו שיחזיק מעמד, זו לא דרך חיים שאתה מחליט לאמץ בגלל ספר. זה משהו שנבנה בפנים, עולם שמישהו אחר חושף אותך אליו ומדבר לאיזה חלק פנימי בתוכך שאין לך ממש שליטה עליו. אז שיבואו, יתנסו, ייהנו ויחזרו לחיים הרגילים שלהן".
א', שנמצא כרגע במערכת יחסים עם אישה שלפניו ניהלה אך ורק מערכות יחסים "ונילות" כפי שמכנים אותן בקהילה ובספר גם, חושב שזה נחמד שהספר עוזר ליותר אנשים לפתוח את הראש לרעיונות חדשים, אבל מזהיר שהחיים האמיתיים הם קצת שונים: "הכרתי הרבה בחורות שחיפשו בכלל את הכריסטיאן גריי שלהן, ובשביל אחד כזה הן בטח היו מוכנות לקבל קצת פליקים. אבל זה לא ככה בחיים האמיתיים, אנחנו אנשים כמו כולם, עם העדפות מיניות מסוימות. זה לא משהו שמתאים לכולם, והיו גם כאלה שהייתי איתן והתאכזבו או נבהלו ברגע האחרון. מישהי אשכרה שאלה אותי 'מה, אין לך חדר משחקים?!'. אחת אחרת הגיעה לפגישה שלנו עם אאוטפיט מעור כאילו היא עומדת להצטלם לסרט פורנו. זה היה מצחיק ומטופש. זו פנטזיה נחמדה, ואני בעד להגשים פנטזיות, אבל שייקחו את זה בגדר התנסות חד פעמית ולא יצפו ליותר".
יש איזה חשש שעכשיו, עם יציאת הספר השני, זה ייעשה עוד יותר גרוע?
"אם לומר לך את האמת, קראתי כבר את הספר השני באנגלית, כי סיקרן אותי לדעת מה קורה שם, ואני חושב שמי שיש לה מספיק שכל תבין שזה כבר בולשיט לגמרי ותפרוש בשיא".
מחכים ל"חמישים גוונים של אופל"? ספרו לנו בפייסבוק