"דה וויס": לינה מחול לא שכחה מאיפה היא באה

לינה מביאה אלטרנטיבה לפריים טיים, חוסר ההיכרות של אביב גפן עם "ברצלונה" מדהים אבל נסלח, שרית לא יודעת לייעץ ושלומי ברכה סוף סוף התחיל לדבר. "דה וויס" – טור שבועי

נדב מנוחין

1. נגיד שאתם חובבי הימורים. אתם אוהבים לנחש כמה מנדטים תקבל כל מפלגה, מה יהיה שיר השנה ומי הרודן הבא שיודח, או אולי הזמר הבא שמודח. אם אתם בעניין, קחו כלל אצבע להימורים בשלב הדו-קרב ב"דה וויס": אם יש פער בגילאים - תהמרו על הצעירים, המבוגרים לא מצליחים לשרוד. באופן שיטתי, המנטורים מחליטים להמשיך הלאה עם הנוער, ולוותר על הזמרים המנוסים. תשאלו את סהר עזימי, יובל זדרמן, סיוון בהנם מהתוכנית האחרונה, רני ושגיא, אמיר דרזי ואורטל הוזיאל מהתוכניות הקודמות ורבים וטובים בשלבים המוקדמים בעונה שעברה.

למה בעצם? המבוגרים מבושלים מדי? הצעירים רעבים יותר? זדון בוודאי אין כאן, אבל כן מסר לא-מודע שמחלחל הרבה יותר לצופים מאשר מה זו בדיוק "קיימות" ולמה היא חשובה: הברירה הטבעית פועלת נגד הגיל, העולם של "דה וויס" שייך לצעירים, ברגעים הכי יפים של החיים. זה מעניין במיוחד כי "דה וויס", תוכנית שלייצוג הזהויות בה משמעות רבה, עושה מאמץ נדיר להכיל ולהציף חריגוּת, גם אם לפעמים באופן בוטה. בין מזרח למערב, גאים וסטרייטיות, עולות חדשות וילידי הארץ, האחר הגדול של התוכנית הוא זמרים מעבר לגיל הנכון.

מתוך דה וויס (צילום מסך)
המבוגרים הולכים. יובל זדרמן (צילומים מתוך "דה וויס")

2. הדואט הראשון בנבחרת של משינה - יובל זדרמן מול מייק סלע - הוא דוגמה נפלאה. זדרמן, בן 31, שני אלבומים מאחוריו, צנוע, כן ונוגע. היריב ממולו - סלע בן ה-18, אנרגטי בטירוף אבל מרוצה מעצמו יותר מדי. זדרמן היה טוב יותר, סלע כמובן לוקח. חבל.

מילה טובה למנטורים: בחירה מעולה של שיר - "Sex on Fire" של קינגז אוף לאון. לא רק שהשיר התאים לשני המתמודדים נפלא, המשינות הפגינו בחירה אינטיליגנטית ומעודכנת (יחסית). טוב יעשו אם ימשיכו ללכת לפי המדריך שהכנו להם כאן בוואלה! תרבות. התפתחות נוספת בגזרה הזוגית היא שברכה הפסיק סוף-סוף להיבהל מהזקן של שותפו. בתוכנית הזאת, כל דברי הטעם שהגיעו מהצד הזה של הכיסאות הגיעו ממנו.

מילים רעות של המנטורים: "אתה לא צריך להתכופף למיקרופון, המיקרופון צריך להתכופף אליך" - י. בנאי הבן. עמוק.

מתוך דה וויס (צילום מסך)
מי יותר מעניין? שלומי ברכה ויובל בנאי

3. אם בנבחרת של משינה הדו-קרב היה בין שני מתמודדים עם סגנון קולי דומה, בנבחרות האחרות חגגו שונוּת ניכרת לעין ולאוזן, מכל מיני סוגים. הדו-קרב מהנבחרת של שלומי שבת - לינה מחול מול הדר סיידוף - היה אחד הביצועים הכי טובים העונה, מפי שתי זמרות מצוינות. גם אם אף אחד לא אומר במפורש מה המוצא של מחול, הרי שהבחירה של שלומי שבת בה, המשפט הכל-כך חשוב שלו "אני שמח שהיא לא שכחה מאיפה היא באה", החיבוק והאהבה שסיידוף המקסימה הפגינה כלפיה - כל אלה וההבלטה שלהם מעבירים מסר חשוב. אפשר להיות ציניקן ולהגיד שהכל בשם הגימיק, אבל זה לא בהכרח המקרה. זו טלוויזיה טובה ואפילו אחראית. מחול היא אחת המתמודדות הטובות אצל שבת, ואחרי נסרין ב"אייל גולן קורא לך", פיראס ב"פרוייקט Y" וסלמה ב"מאסטר שף", לא מן הנמנע שבגמר "דה וויס" העונה התחרות תהיה בין סמלים מנוגדים - מחול הערביה מהנבחרת של שלומי שבת ואופיר בן-שטרית הדתייה, דווקא מהנבחרת של אביב גפן.

מילה טובה למנטור: אף אחד לא ציפה משלומי שבת לבחור דווקא שיר רוק של U2, והנה הוא בחר ב"With or Without You" שלא רק עובד נפלא, אלא הוכיח פעם נוספת כמה שבת מגוון ופתוח. שאפו.

מילים רעות של יועץ המנטור: "הדר פשוט נגעה לי באיזה מקום של גיל נעורים כזה" - מ. בן ארי מתכוון לטוב אבל יוצא לו מטריד.

מתוך דה וויס (צילום מסך)
פרגון מקסים באמת. לינה מחול והדר סיידוף

4. משהו מוזר קרה בחדר העריכה של "דה וויס". אחרי הדו-קרב הראשון שודרה הצצה לחזרות בנבחרת של אביב גפן, ופתאום עברו לדו קרב בנבחרת של שלומי שבת, ואז פתאום חזרנו, ואז היה מקבץ פרסומות, ואז עוד אחד. מה הקטע? בכל מקרה, דו-קרב סהר (עזימי) נגד סהר (שרב) היה אולי המרתק מבין החלקים של התוכנית: הכי מעניין מבחינת ציוות המועמדים, הכי משעמם מוזיקלית. מעזימי, אולי יותר מכל מועמד אחר העונה, נסחטו החיים הפרטיים אל המסך. נשיאת נגיף ה-HIV, ההומוסקסואליות, וההתמודדויות שלו עם ההגדרות האלה האפילו על התצוגות המוזיקליות שלו גם מבחינת זמן המסך. הוא יכול להיות מתוסכל מזה, אבל להיות מאוד גאה בעצמו על השירות שהוא עשה כשגריר של הזהויות הללו, מול השופטים, מול הקהל בבית, וגם מול הילד הצעיר ממנו ב-20 שנה שנבהל והתנצל. שידור האפיזודה הזאת הוא החלטה חשובה גם כן של עורכי התוכנית: לא להציג רק את הצד ההרואי והמרגש, אלא גם את התגובות האותנטיות גם אם הלא-כל-כך נעימות לצפייה (כמו למשל, הרצון של עתליה פירס מהתוכנית ברביעי האחרון להשיג בתוכנית "כרטיס יציאה" מהקהילה שלה).

מילה טובה למנטור: גפן לפעמים בוטה, לא פעם הוא מגזים, אבל השיחות שלו עם המתמודדים הן היחידות שבהן עצם המפגש מצליח לעניין, מה גם שהוא מרגיש משוחרר מלדבר רק על השיר והדו-קרב הספציפי. חוסר ההיכרות המסוים שלו עם להיטי מוזיקה מזרחית אמנם מדהים (זו הפתעה שגם מאירי לא מכיר את "ברצלונה" של ג'ו עמר), אבל מערכות היחסים שלו עם שרב, "המתמודד המזרחי" שלו, ובוודאי עם עזימי, מרתקות. אה, וברכות על אלבום הזהב.

מילים רעות של המנטור: "אתה כאילו על מחלף של בורות מוזיקלית שמתהדרת בשם הים תיכוניות, הים תיכוניות זו מוזיקה מקסימה ועשירה", א. גפן. נמאס.

מתוך דה וויס (צילום מסך)
עשה שירות לקהילה. זהר עזימי

5. הציוות המוזר של הערב הפגיש בין מישה סוחונין, הרוקר הרגיש והקוּל בנבחרת של שרית חדד ומולו סיוון בהנם הוותיקה, הידועה גם בשמה "ביחד נשרוד לחוד ניפול". החלטה מבריקה על שיר שמחבר רוק וסול עם מקסימום רגש - "ילד אסור ילד מותר" של ריקי גל ומתי כספי, הובילה לתהליך מעניין של התכנסות זוגית פנימה. אם שרית חדד וקובי אוז נלחמו שבהנם תנסה לשיר כמה שיותר נקי, בלי המניירות האופייניות שלה, הרי שסוחונין עבר גם הוא איזה תהליך של מיתון השונוּת שבו מאז האודישן המדליק שלו, גם חיצונית כפי שהוא עצמו תיאר זאת. לסוחונין, זמר מצוין, מחכה תחרות קשה בהמשך הדרך בנבחרת של שרית, יהיה חבל אם הוא יוותר לגמרי על הייחודיות שלו.

מילה טובה למנטורית: אם גפן מגיע לשיחות המעניינות ביותר עם חברי הנבחרת שלו, שרית היא האנושית מביניהם. הרגישות שלה לא מעושה, ואם ההגדרה המעורפלת של מנטור כוללת הדרכה מוזיקלית וגם קצת מעבר, הרי שחדד עושה את זה טוב מכולם.

מילים רעות של המנטורית: לשרית אין ציטוטים מוזרים וגם לא פליטות פה, רק שהיא מתקשה להביע את דעתה בתחרויות אצל המתחרים. יאללה, כבר הבעת תמיכה במועמד לראשות הממשלה, להכריע בין מתמודדים בנבחרות אחרות צריך להיות כבר הרבה יותר קל.

מתוך דה וויס (צילום מסך)
בלי מניירות. סיוון בהנם

מה חשבתם על "דה וויס" אתמול? ספרו לנו בפייסבוק

    קניות

    עבור לאתר המלא להורדת האפליקצייה
    חזור לאתר המותאם