וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

פרק ראשון: ג'יי. קיי. רולינג, יוצרת "הארי פוטר" בספר חדש למבוגרים

5.2.2013 / 0:11

ג'יי. קיי. רולינג, יצרה את "הארי פוטר" שהחזיר מיליוני ילדים לקרוא בשקיקה. עכשיו היא שבה בספר חדש למבוגרים על מוות פתאומי שהופך עיירה מנומנמת לזירה של תככים ומזימות

יום ראשון


בארי פ?רב??ראד?ר לא רצה לצאת לארוחת הערב. הוא סבל מכאב ראש אדיר כמעט כל סוף השבוע ונאבק לסיים בזמן רשימה לעיתון המקומי.אבל אשתו היתה קצת צוננת ומיעטה לדבר בארוחת הצהריים, ובארי הסיק שכרטיס הברכה לרגל יום הנישואים לא המתיק את העונש על שהסתגר בחדר העבודה כל הבוקר. לא עזרה גם העובדה שכתב על קריסטל, שמרי לא חיבבה, גם אם העמידה פנים שכן.

"מרי, אני רוצה לצאת איתך לארוחת ערב," הוא שיקר כדי לשבור את הקרח. "תשע עשרה שנים, ילדים! תשע עשרה שנים, ואמא שלכם מעולם לא היתה יפה יותר."

מרי התרככה וחייכה, אז בארי התקשר למועדון הגולף, כי היה לא רחוק ולא היתה בעיה להזמין שם שולחן. הוא ניסה לפנק את אשתו בדברים הקטנים, כי עם הזמן, אחרי כמעט שני עשורים יחד, הוא הבין כמה פעמים איכזב אותה בדברים הגדולים. זה אף פעם לא היה בכוונה. הם פשוט הסתכלו אחרת על מה שאמור להיות חשוב בחיים.

ארבעת הילדים של בארי ומרי כבר עברו את הגיל שבו צריך בייביסיטר. הם צפו בטלוויזיה כשאמר להם להתראות בפעם האחרונה, ורק ד?ק?לן, הכי קטן, פנה והסתכל עליו והרים יד לפרידה.

כאב הראש האדיר של בארי המשיך להלום בחוזקה מאחורי האוזן בזמן שיצא מהחניה בנסיעה לאחור והתחיל לנהוג ברחובות העיירה היפה פ??ג?פו?רד, שם גרו כל השנים שבהן היו נשואים. הם נסעו בצ?'ר?ץ' רו?או?, הרחוב עם הירידה התלולה, שם עומדים הבתים היקרים ביותר במלוא הדרם וכובדם הוויקטוריאניים, פנו בפינה ליד הכנסייה הכאילו גותית, שם צפה פעם בארי בתאומות שלו משתתפות ביוסף וכותונת הפסים המשגעת, וחצו את הכיכר, משם נראה במלואו השלד הכהה של המנזר ההרוס שחלש על קו הרקיע של העיירה, גבוה על גבעה, מתמזג בשמים הסגולים.

כל מה שבארי הצליח לחשוב עליו בזמן שסובב את ההגה וניווט בפניות המוכרות, היו הטעויות שהיה בטוח שעשה כשמיהר לסיים את הרשימה ולשלוח אותה באימייל ל"יארוויל א?נ?ד דיס?ט?ריק?ט גאז?ט". אף על פי שהיה דברן בלתי נלאה ומרתק בפגישות פנים אל פנים, הוא גילה שקשה לו להעביר את האישיות שלו אל הנייר.

מועדון הגולף שכן לא יותר מארבע דקות נסיעה מהכיכר, קצת אחרי הנקודה שבה החלה העיירה לדעוך בגניחה אחרונה של בתים קטנים וישנים. בארי החנה את המיניו?אן ליד מסעדת המועדון, "ב?יר?די", ועמד רגע לצד המכונית, חיכה למרי, שתיקנה את השפתון שלה. אוויר הערב הקריר ליטף את פניו. הוא הביט בקווי המ?תאר של מסלול הגולף המתפוררים באור בין הערביים ותהה למה המשיך להיות חבר במועדון. הוא היה שחקן גולף גרוע: תנועת החבטה שלו היתה לא יציבה ומספר החבטות לחור שנדרשו לו היה גבוה. כל כך הרבה עניינים אחרים תבעו את זמנו. ראשו פעם בכאב עז מתמיד.

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
"מרי רכנה לצידו, בגרבי ניילון קרועים בברכיים, לופתת את ידו, מתייפחת ולוחשת את שמו". כריכת הספר/מערכת וואלה!, צילום מסך

מרי כיבתה את נורית מראת האיפור וסגרה את הדלת בצד שלה. בארי לחץ על כפתור הנעילה במחזיק המפתחות שלו; העקבים הגבוהים של אשתו נקשו על האספלט, מערכת הנעילה של המכונית ציפצפה, ובארי תהה אם הבחילה שחש תעבור אחרי שיאכל.

אז פילח את מוחו, כמו כדור ברזל ענקי, כאב שכמותו לא חש מעולם. הוא בקושי קלט שנחבל בברכיים כשנחבטו באספלט הקר; הגולגולת שלו נשטפה באש ובדם; הייסורים היו קשים לבלי שאת, אבל לא היתה לו ברירה אלא לשאת אותם, כי החידלון עדיין היה במרחק של דקה.

מרי צרחה - והמשיכה לצרוח. כמה גברים יצאו בריצה מהבר. אחד מהם טס בחזרה פנימה כדי לראות אם נמצא במקום אחד הרופאים בגמלאות החברים במועדון. זוג נשוי, מכרים של בארי ומרי, שמעו את ההמולה מהמסעדה, נטשו את המנות הראשונות ומיהרו החוצה כדי לראות אם יוכלו לעזור. הבעל התקשר למוקד החירום בנייד שלו.

עד שהגיע האמבולנס מהעיר הקרובה, יארוויל, עברו עשרים וחמש דקות. כשהאור הכחול המהבהב ריצד על זירת האירוע, כבר שכב בארי בשלולית של קיא, לא זז ולא הגיב; מרי רכנה לצידו, בגרבי ניילון קרועים בברכיים, לופתת את ידו, מתייפחת ולוחשת את שמו.

יום שני



"תתכונן," אמר מיילס מוליסון, שעמד במטבח של אחד הבתים הגדולים בצ'רץ' רואו.
הוא חיכה עד שש וחצי בבוקר כדי להתקשר. זה היה לילה קשה, מלא פרקים ארוכים של ערות שנקטעו ברגעים חטופים של שינה חסרת מנוחה. בארבע לפנות בוקר הוא הבין שגם אשתו ערה, והם דיברו כמה זמן בשקט בחושך. גם כשדיברו על מה שנאלצו להיות עדים לו, וניסו לסלק מליבם רגשות חרדה והלם, גלי התרגשות קטנים ורכים כנוצות דיגדגו את הקרביים של מיילס כשחשב על הרגע שבו יספר את החדשות לאבא שלו. הוא תיכנן לחכות עד שבע, אבל החשש שמא מישהו עלול להקדים אותו דחף אותו אל הטלפון מוקדם יותר.
"מה קרה?" הרעים הקול של הווארד בשמץ גוון מתכתי; מיילס העביר את השיחה לרמקול, שסמנתה תוכל לשמוע. העור החום שלה, כמו מהגוני, בלט על רקע כותונת הלילה הוורודה החיוורת, אחרי שניצלה את היקיצה המוקדמת ומרחה מלוא החופן משחה לחיזוק השיזוף הטבעי הדוהה. המטבח נ?מלא תערובת ריחות של נס קפה ושל קוקוס סינתטי.

"פ?רב??ראד?ר מת. התמוטט במועדון הגולף אתמול בלילה. סם ואני בדיוק אכלנו ארוחת ערב ב'בירדי'."

"פרבראדר מת?" שאג הווארד.

מנימת קולו השתמע שציפה גם ציפה לשינוי דרמטי במצב של בארי פרבראדר, אבל שאפילו הוא לא חזה שממש ימות.

"התמוטט במגרש החניה," חזר מיילס.

"אל אלוהים," אמר הווארד. "הוא לא היה הרבה מעל ארבעים, לא? אל אלוהים."

מיילס וסמנתה שמעו את הווארד מתנשם כמו סוס בלי אוויר. הוא תמיד סבל מקוצר נשימה בבקרים.

"מה זה היה? לב?"

"משהו במוח, הם חושבים. נסענו עם מרי לבית החולים ו..."

אבל הווארד לא הקשיב. מיילס וסמנתה שמעו אותו מדבר במרחק מה מהשפופרת.

"בארי פרבראדר! מת! זה מיילס!"

כסא פנוי. ShutterStock
"שכרם על החוויה הנוראה שעברו היה הזכות לספר עליה לאנשים."./ShutterStock

מיילס וסמנתה לגמו קפה, חיכו שהווארד יחזור. כשהתיישבה סמנתה לשולחן המטבח, נפתחה הכותונת שלה, חשפה את קווי המ?תאר של שדיים גדולים שנחו על אמות ידיה. לחוצים כך כלפי מעלה הם נראו מלאים יותר וחלקים יותר מכפי שהיו כשנתלו בלי תמיכה. בעור הנוקשה שמעל לחזה ניבעו סדקים קטנים שכבר לא נעלמו בטיפול. בצעירותה היא היתה משתמשת נאמנה במיטות שיזוף.

"מה?" אמר הווארד, שחזר לשיחה. "מה אמרת על בית חולים?"

"סם ואני נסענו באמבולנס," ביטא מיילס בבהירות. "עם מרי ועם הגופה."

סמנתה הבחינה שהגרסה השנייה של מיילס הדגישה את מה שאפשר לכנות הזווית היותר מסחרית של הסיפור. סמנתה לא האשימה אותו. שכרם על החוויה הנוראה שעברו היה הזכות לספר עליה לאנשים. היא לא חשבה שאי פעם תשכח את זה: היללות של מרי; העיניים של בארי פקוחות למחצה מעל למסכת החמצן; היא ומיילס מנסים לפענח את הבעת פניו של הפרמדיק; התכווצויות השרירים הפתאומיות; החלונות הכהים; האימה.

"אל אלוהים," אמר הווארד בפעם השלישית, התעלם מהשאלות הרכות של שירלי ברקע והקדיש שוב למיילס את כל תשומת הלב שלו. "הוא פשוט מת באמצע החניה שם?"

"כן," אמר מיילס. "ברגע שראיתי אותו היה די ברור שאין מה לעשות."

זה היה השקר הראשון, והוא הסב את המבט מאשתו כשאמר זאת. היא זכרה את זרועותיו הגדולות והמגוננות על כתפיה הרועדות של מרי: הוא יהיה בסדר... הוא יהיה בסדר...
אבל אחרי הכול, חשבה סמנתה, נותנת למיילס את הכבוד המגיע לו, איך אפשר לדעת לכאן או לכאן בזמן שש?מים עליו מסכות ותוקעים לו מחטים? נרא?ה לגמרי שהם מנסים להציל את בארי, ואף אחד מהם לא ידע בביטחון שאין טעם עד שהרופאה הצעירה ניגשה אל מרי בבית החולים. סמנתה עדיין ראתה בבהירות מחרידה את הפנים העירומות המזועזעות של מרי, ואת הבעת הפנים של האישה הצעירה, הממושקפת וחלקת השיער בחלוק הלבן: מושלת ברוחה אבל קצת זהירה... ראו דברים כאלה כל הזמן בדרמות בטלוויזיה, אבל כשזה באמת קורה...


"ממש לא," אמר עכשיו מיילס. "גווין עוד שיחק איתו סקווש ביום חמישי."

"והוא נראה בסדר?"

"כן, בטח. קרע את גווין."

"אל אלוהים. זה רק מראה לך, לא? זה רק מראה. רגע, אמא רוצה להגיד מילה."

שקשוקים ונקישות, ואז הקול הרך של שירלי עלה על הקו.

"איזה הלם נוראי, מיילס," היא אמרה. "אתה בסדר?"

סמנתה מילאה את הפה ביותר מדי קפה; הוא טיפטף מפינות הפה משני צידי הסנטר, והיא מחתה בשרוול את פניה ואת החזה. מיילס אימץ את הקול ששימש אותו לעיתים קרובות כשדיבר עם אמא שלו: עמוק מהרגיל, קול של אני בשליטה ושום דבר לא מרתיע אותי, נמרץ וברור. לפעמים, במיוחד כשהיתה שיכורה, סמנתה חיקתה שיחות בין מיילס ושירלי. "אל דאגה, אמא. זה מיילס כאן. החייל הקטן שלך." "מותק, אתה נהדר: כל כך גדול ואמיץ וחכם." פעם או פעמיים, בזמן האחרון, סמנתה עשתה את זה לפני אנשים אחרים, ומיילס כעס והתגונן, אף על פי שהעמיד פנים שהוא צוחק. בפעם האחרונה הם רבו, במכונית, בדרך הביתה.

"נסעתם איתה כל הדרך לבית החולים?" נשמעה שירלי אומרת ברמקול.

לא, חשבה סמנתה, בדרך היה לנו משעמם וביקשנו לצאת.

"זה המעט שיכולנו לעשות. הלוואי שיכולנו לעשות יותר."

סמנתה קמה וניגשה אל הטוסטר.

"אני בטוחה שמרי היתה אסירת תודה," אמרה שירלי. סמנתה פתחה ברעש את מכסה קופסת הלחם ודחסה ארבע פרוסות לחם לחריצים. הקול של מיילס נעשה טבעי יותר.

"כן, טוב, ברגע שהרופאים אמרו - אישרו שהוא מת, מרי רצתה את קולין וט?ס?ה וול. סם התקשרה אליהם, חיכינו שהם יגיעו ואז הלכנו."

"טוב, למרי היה מזל גדול שהייתם שם," אמרה שירלי. "אבא רוצה להגיד עוד מילה, מיילס, אני מעבירה לך אותו. נדבר אחר כך."

"נדבר אחר כך," אמרה סמנתה בלי קול ל?קומקום וניענעה את ראשה. ההשתקפות המעוותת שלה נראתה נפוחה אחרי לילה בלי שינה, והעיניים החומות כערמונים היו אדומות. כשנחפזה לשמוע את מסירת החדשות להווארד, סמנתה לא נזהרה ומרחה קצת משחה לזיוף של שיזוף בפינות העיניים.

"אולי אתה וסם תבואו הערב?" הרעים הווארד. "לא, חכה רגע - אמא הזכירה לי שאנחנו משחקים ברידג' אצל הב?ו?לג?נים. תבואו מחר. לארוחת ערב. סביבות שבע."

"אולי," אמר מיילס והציץ בסמנתה. "אני אצטרך לבדוק עם סם."
היא לא רמזה אם היא רוצה ללכת או לא. תחושה מוזרה של נפילת מתח מילאה את המטבח אחרי שמיילס ניתק.

כסא פנוי. ShutterStock
"אלוהים, זה מכניס הכול לפרופורציות, אה?"/ShutterStock

"הם לא מאמינים," הוא אמר, כאילו היא לא שמעה את כל השיחה.
הם אכלו בשתיקה את הטוסטים ומזגו עוד קפה לספלים. העצבנות של סמנתה התפוגגה מעט בזמן שלעסה. היא זכרה איך התעוררה בקפיצה בחדר השינה החשוך בשעת בוקר מוקדמת וחשה הקלה והכרת טובה עצומה כשחשה את מיילס לצידה, גדול וכרסתני, מדיף ריח של שמן עשבים ושל זיעה ישנה. אחר כך דימיינה איך היא מספרת ללקוחות בחנות על האיש שנפל ומת ממש מולה, ועל נסיעת החסד לבית החולים. היא חשבה על דרכים לתאר היבטים שונים של הנסיעה, ועל סצנת השיא עם הרופאה. הגיל הצעיר של אותה אישה קרת רוח רק החמיר את המצב. בשורות כאלה צריכים לשמוע ממישהו יותר מבוגר. ואז, כדי לשפר את מצב הרוח שלה, נזכרה בפגישה שקבעה למחר עם נציג מכירות של שאמפ?טרה; הוא פלירטט ברוח טובה בטלפון.

"כדאי שאני אזוז," אמר מיילס ורוקן את ספל הקפה. עיניו פנו מבעד לחלון אל השמים המתבהרים שבחוץ. הוא נאנח בכבדות וטפח על הכתף של אשתו בזמן שחלף על פניה עם הצלחת והספל הריקים בדרך למדיח.

"אלוהים, זה מכניס הכול לפרופורציות, אה?"

הוא ניענע את ראשו קצר השיער והמאפיר ויצא מהמטבח.
סמנתה חשבה לפעמים שמיילס מגוחך, ויותר ויותר שהוא גם משעמם. אבל מפעם לפעם היא נהנתה מהיהירות שלו בדיוק באותו אופן שבו אהבה לחבוש כובע באירועים רשמיים. אחרי הכול, הבוקר ראוי להיות חמור סבר וקצת מכובד. היא גמרה את הטוסט ופינתה את כלי ארוחת הבוקר, מלטשת בראש את הסיפור שתיכננה לספר לעוזרת שלה.

ג'יי. קיי. רולינג / כסא פנוי, בתרגום אסף גברון, הוצאות ספרי עליית הגג וידיעות ספרים

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    3
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully