"דה וויס": לינה מחול כבר ניצחה

הביצוע של לינה מחול לשיר בערבית של זמרת לבנונית היה לא רק מרהיב מוזיקלית, אלא מלהיב מבחינה אנושית. וגם: ערב כושל לנבחרת של שלומי שבת וצעד ענק עבור משינה

1. נפל דבר בפריים טיים הישראלי כשלינה מחול שרה את "بيذكر بالخريف", גרסתה של פיירוז הלבנונית לקלאסיקה הצרפתית "Les Feuilles Mortes" המוכרת גם באנגלית כ"Autumn Leaves"/ "עלי שלכת", כפי שתורגם גם לעברית על ידי נעמי שמר, זכה כבר לאינספור ביצועים מגדולי הזמרים במאה האחרונה, והוא מוכר היטב לאוזן הישראלית. הביצוע שלו היה מושלם באמת, אבל ברור שזה בכלל לא כל הסיפור כאן, אלא משהו אחר לגמרי: תרבות בערבית, שיר בביצוע של זמרת ערביה, זוכה לתשואות בפריים טיים הישראלי, מדמויות מפתח במוזיקה הישראלית ומהקהל כאחד. זה, חברים, דבר שעדיין לא היה כאן.

יש תקדימים לזמרות ערביות ולשירים בערבית (או במרוקאית בעלת הצליל הדומה לאוזניים פחות בקיאות) במיינסטרים הישראלי: חיה סמיר, מירה עוואד, מרים טוקאן מ"כוכב נולד" ונסרין קדרי זוכת "אייל גולן קורא לך", תאמר נאפר ו-DAM, סאז, ואפילו כנסיית השכל, שמעון בוסקילה, ריטה, אהוד בנאי ואישתאר. אבל לינה מחול היא אחרת מכולם - אחרת בכלל הבמה המרכזית יותר, אחרת בגלל הקונסצנזוס המוחלט באהדה לביצועים שלה, אחרת בגלל הקוסמופוליטיות שלה - השפעות מניו יורק ומדמשק, שיר צרפתי בגרסה לבנונית, והכל, ובעיקר הקול, פשוט מעולה.

שלומי שבת אמר ש"הילדה הזאת אולי תביא את השלום". לא בטוח. מחיצות לא נופלות כל כך מהר. אין לדעת מה תספוג מהקהל הישראלי הדעתן כשתצא מהאולפן המשוכלל של "דה וויס", או ברגע כשתתבקש לענות על שאלות קשות יותר מאשר "איך השיר הזה יושב עלייך". ובכלל, אין סיבה לצפות ממנה (או ממנאר שהאב, לדוגמה, או מכל הזמרים האחרים שהוזכרו כאן) שתיקח על עצמה את המשא המעייף של הייצוג. יכול להיות אפילו שהיא בכלל לא מודעת למסר העובר ממנה, אולי כבדרך אגב. ובכל זאת, ברצותה או שלא, מחול קבעה אבן דרך בהתייחסות מדורת השבט לתרבות המודחקת של ערביי ישראל, ובעצם גם לתרבות המודחקת של היהודים יוצאי ארצות האסלאם. זה לא קולוניאליזם, לא (רק) חיבוק דב הגמוני, בטח לא סירוס. כשמתחילים לכבד תרבות אחרת (בשעה טובה), סכסוכים מתחילים להיפתר. ואם זה לא ברור, מחול אחת משלוש הזמרות הכי טובות במשחק, ופייבוריטית ברורה בנבחרת של שבת. העניין הוא שהיא כבר השיגה ניצחון משמעותי יותר.

2. שני המתמודדים שהלכו הביתה, לוסיל בלקרמן ("Free Your Mind") ואור בן-עטר ("ניגונה של השכונה"), יכולים להיות מאוכזבים בצדק. בן-עטר היה אחד המתמודדים הטובים בנבחרת החזקה של שבת, והקול העוצמתי של בלקרמן חיפה תמיד על ההתבטאויות הלא-תמיד-במקום שלה. אם כבר הגענו לשלב שאליו עולים זמרים מצוינים, שהוא גם שלב שבו בחירת שיר מתאים, היא 70 אחוזים מהמופע עצמו, אז ביצוע בינוני באמת עולה ביוקר. בלקרמן יכולה להאשים את בנאי וברכה, שבחרו בשבילה את העיבוד "הרוקיסטי" - כמו שהם אוהבים לומר - היחיד בנבחרת שלהם; בן-עטר צריך להאשים רק את עצמו, כשהעמיד את עצמו בשורה אחת עם הביצועים החיוורים של יאיר לוי וניר מנצור, זמרים שחלשים ממנו בהרבה.

3. זה לא יהיה קל, אבל לפעמים דברים צריכים להיאמר: ברכה ובנאי שיחקו אותה הפעם, כשהוציאו כמה מהביצועים המרשימים ביותר בשלב הזה דווקא אחרי עונה שלמה של עיבודים די משעממים. ומה הסוד של מנהיגי משינה "הרוקיסטים"? עיבודים שקטים ואינטימיים. זה צריך להיות רמז לשניהם לגבי המורשת שלהם בתוכנית ובכלל לגבי הכיוון של הזמרים הבולטים בנבחרת שלהם. דניאלה מילוא הקסימה עם הביצוע האישי שלה ל"Bizarre Love Triangle" (ניו אורדר במקור, אבל הביצוע על בסיס החידוש השקט המפורסם של Frente!).

גם דן סלומון ואסף גד חנון ("לראות אותה היום" ו"Always on My Mind" בהתאמה), התעלו על עצמם בזכות עיבודים מוצלחים וכן, גם הדרכה והכוונה טובים. סלומון וגד-חנון שניהם זמרים חינניים אבל מעט מוגבלים ביכולות הקוליות שלהם, וברור שהם המרוויחים הגדולים מההדחה של בלקרמן. אפשר אפילו לומר שסלומון, שזכה למחמאות גדולות מהמנטורים זה השבוע שני ברציפות, מקבל רוח גבית בדרך להתמודדות עתידית על מקום בגמר מהנבחרת הזאת מול רודי בייניסין.

ואם כבר, בייניסין בעצמה נתנה ביצוע נהדר ומאופק יחסית ל"מודה אני" של מאיר אריאל, הכי טוב שלה מאז האודישנים. לעזאזל, פשוט כל הכבוד לבנאי וברכה, ארבעה ביצועים טובים מאוד מתוך חמישה. שאפו.

4. ולעומתם, שבת יכול להיות מאוכזב באמת מערב כושל מבחינת הנבחרת שלו. חוץ ממחול (וראוי לברך גם את המנטור על הבחירה הלא מובנת מאליה), ארבעת האחרים שלו (כולל אנאל ולנזי) נתנו ביצועים חלשים-פלוס לשירים שלא היו צריכים להיבחר בשלב הזה של העונה. "אהבה" של דניאל סלומון, "באה אליכם" ו"שיר תקווה" של מירי מסיקה - אלה שירים יפים, אבל באף אחד מהם אין פוטנציאל לביצוע בלתי נשכח באמת על ידי המתמודדים האלה, בטח ליד הקלאסיקה שנבחרה עבור מחול, ודווקא אחרי הפעם הקודמת שהנבחרת שלו התמודדה וכמעט כל החברים בה נתנו ביצועים מעולים לבחירות מעולות. אם שבת רוצה תחרות בנבחרת שלו במקום שמחול תיקח את מה שנשאר בהליכה, הוא זקוק לחשבון נפש עכשיו.

5. משחק השתייה של "דה ווייס" מספיק טרי כדי שאפשר יהיה להוסיף לו חוקים: אפשר להקיא הכל בכל פעם שמחליטים ללכת על תפאורה של נדנדות. די כבר עם השטות הזאת.

מה אתם חשבתם על התוכנית של אתמול? ספרו לנו בפייסבוק

    קניות

    עבור לאתר המלא להורדת האפליקצייה
    חזור לאתר המותאם