1. מחווה לשמוליק קראוס, שהלך לעולמו השבוע, היא עניין ראוי וחשוב מאין כמוהו, בכך אין ספק. עם זאת, כשחמשת המנטורים עלו לבמה ושרו את "אינך יכולה", אי אפשר שלא היה לתהות מה קראוס עצמו היה חושב על ההופעה, והאם הוא היה בוחר לסובב אליהם את הכיסא או, נגיד, לפוצץ את האולפן. כך או כך, יכול להיות שמישהו בהפקה שכח לחבר את ברכה למיקרופון, שכן האיש כבר הוציא אלבום בכורה ולמרות כל הבדיחות על כך שהוא פיתום שמופעל על ידי יובל בנאי - הוא גם שר. אם אפשר לארגן לשלומי שבת גיטרה, אפשר גם לארגן לברכה מיקרופון. ואחרי הביצוע הנ"ל, לא נותר אלא להכריז שתודה לאל, הגענו לשלב השידור החי. כן, כן, התוכנית שמצלמת את "שלב ההופעות החיות" מראש, סוף סוף מפרגנת לנו בשידור לייב כמו שמגיע לקהל הצופים באמת - תודה שנזכרתם רגע לפני הגמר. ובינתיים, אנו למדים כי השידור החי לא מפריע לאף עניין להתנהל כרגיל: הסטייליסטית עדיין בוחרת לבנאי ז'קט מחפיר (למען השם, האיש חתיך על, זה כל מה שיכולתם למצוא לו? ז'קט משבצות שנגנב מארונו של ליצן רפואי?) מיכאל אלוני עדיין שואל את המנטורים "האם זה שהקהל עומד לבחור מעכשיו מקל עליך" והום עונים לו שכן. לפחות אביב גפן מקצץ את הפאנצ'ים כי הוא יודע שהפעם אין עריכה.
2. מתחילים עם הנבחרת של שלומי, לא לפני שאלוני מכריז כי קווי ההצבעה כבר נפתחו, וזאת לפני ששמענו אפילו ביצוע אחד לרפואה. הרי כל דקה שעוברת, קהל הצרכנים עלול לבזבז כסף שלא יגיע לכיסה של הזכיינית - אז יאללה אודרוב, סמסו דחוף למועמד האהוב. ניב מנצור עומד לבצע את "אנצל" של מוש בן ארי ושום קלישאה לא נותרת בצד. השיר נבחר עבורו על ידי שבת, מנצור מביע אימה ובעתה מן הביצוע, שבת מבהיר כי דווקא בשלב הזה של התוכנית חשוב לצאת מן המסגרת, מנצור מדגיש כי מדובר במתכון לאסון אבל הולך עם זה בכל מקרה. לבסוף הביצוע נוחל הצלחה רבה. זאת, על רגל אחת, תורת "דה וויס" וכנראה שהיא גם מצליחה, שכן מנצור אכן עולה לחצי הגמר ביחד עם לינה מחול, דן סלומון ורודי ביינסין.
3. דניאלה מילוא עושה בשכל ואומרת למשינות שאם כבר היא הולכת הביתה, עדיף שזה יהיה על שיר שבא לה לשיר. הראש קצת מתפוצץ מרוב אירוניה על כך שדווקא ביצוע השיר "Redemption Song" היה זה שהעניק לה פס יציאה, ואפילו בניו של הראסטה, שביקרו באולפן למרבה ההפתעה, חיבבו את הביצוע אבל לא עזרו לה להישאר בתוכנית. אין ספק שמילוא יודעת לשיר ולמלא את הבמה בכריזמה, אבל היי, אפרת גוש התקשרה וביקשה את המניירות שלה בחזרה. מילוא חייבת למצוא את הקטע הייחודי שלה בתוך כל התעשייה הזאת, כי עדיין נותרה הסקרנות לראות אותה יוצאת באמת מכליה ומתפרעת או מאבדת את זה. היא עושה נעים באוזן גם לעצמה וגם לנו, אבל כמו שצדי צרפתי לימד אותנו, זה קצת ליד. את כוכבת, תני לעצמך יותר. אולי היה ראוי לה לחפש ביוטיוב ביצוע של ריהאנה או לורן היל לשיר הזה לשם השראה, במקום להפוך אותו למרמלדה מתוקה הרבה יותר מדי.
4. אביב גפן המפויס היה קוהרנטי מאי פעם בפרק הזה, ככל הנראה תוצאה ישירה של השידור החי. כשאנאל ולנזי שרה את "Torn" של נטליה אימברוליה, גפן הכריז בצדק כי הוא "לא רוצה להיות דילר של חלומות ולכן אני אומר את הדעה שלי, וסליחה אם זה כואב לפעמים". זה נכון: למרות הביקורות החריפות שלו, מעולם לא נצפה מנטור או שופט בתוכנית ריאליטי שהיה כה כן מול המתמודדים שלו ושל אחרים, ועל זה מגיע לו שאפו בריבוע. אפילו ולנזי הסכימה איתו שאת הצרחות היא השאירה בבית, אבל למרבה הצער, אפילו הפוני המשונה לא הצליח לגרום לה להיות מסמר הערב. מה שכן, ולנזי העבירה לנו שיעור על אהבה ולבקשתו של אלוני שלחה מסר לאקס שיושב בבית וצופה בביצוע שלה: היא מקווה שהוא עוקב, "אבל יהיו לי עוד אהבות בחיים". שיעור באהבה בחזרה במוואלה! תרבות: אם יהיו לך עוד אהבות בחיים ואת ממש בסדר עם הפרידה, אל תקדישי לאקס שיר בפריים טיים, כי הוא עלול להבין מכך את ההיפך.
5. דן סלומון באחד הביצועים הכי טובים שלו, ל"עכשיו אני" של החברים של נטאשה. משהו בקול של סלומון מאוד מזכיר את הוייב של המוזיקה הישראלית בשנות ה-90 המוקדמות, כשמשינה אכן שלטו בה, ומאוד משמח שהאיש מצא את עצמו עם בנאי וברכה. בנאי מספר שהוא מתרגש מאוד מהשיר הזה, וסלומון אומר לו "אל תהיה כוסית" ביקורת משונה מהאיש שבתוכנית שעברה בכה מהתרגשות ואמא שלו פרצה לבמה כדי להרגיע אותו, אבל סבבה. ביצוע מושלם, בחירה מעולה, סלומון כאן כדי להישאר. ולא רק הוא: גם רודי ביינסין המתוקה עד כאב, עם עוד ביצוע מושלם, ל "Falling" של אלישיה קיז. משינה, לראשונה ב"דה וויס", עושים בית ספר לשאר המנטורים ומתמודדיהם. תודה שהתעוררתם, היה שווה - רק להבא, שלא ייקח לכם כל כך הרבה זמן, בסדר? ועוד מילה טובה מגיעה לחברים שהגיעו אל ביינסין הביתה, ושמעו ממשפחתה על כמה שזה מבאס להיות אזרח סוג ז' בישראל. אם קטע כזה היה מגיע ל"כוכב נולד" הוא בטח היה מתבזבז על עריכה שמאלצית להחריד. משהו באישיות של ביינסין, בנאי וברכה הפך אותו לאמיתי, לרגע טלוויזיוני שבאמת שואף להכיר ולכבד את האחר. וזו הגדולה של משינה. הם באו לתוכנית הזאת בשביל ללמוד, הם לא חיות מצלמה משופשפות - ושם בדיוק, בנקודה הזאת של חרדת הפריים טיים, הם נפגשים עם המתמודדים. מקסים.
6. לינה מחול היא מלכה ללא כתר, ונראה שכל מילה מיותרת, למרות שהיה אפשר לבחור שיר פי 100 יותר מתאים ליכולתיה הווקאליות המדהימות מאשר "California King Bed" של ריהאנה. מחול בעצמה אמרה לאחר הביצוע "המערביות שלי" כשדיברה עליה ועל המנטור שבת, ומיד תיקנה את עצמה ואמרה "ערביות". פרויד לא יכול היה לנסח זאת טוב יותר.