"גולשי ספות" מפספס את הפוטנציאל הגדול שלו

ל"גולשי ספות" יש רעיון מצוין בבסיסו שיכול היה להפוך לסדרה דוקומנטרית משובחת. במקום זאת הפורמט המעושה וחסר הסבלנות שיצרו לו, הופך אותו לאותו מוצר שאנחנו מכירים

לילך וולך

באותו אופן מיושן שבו אנשים מסוימים מתייחסים ל"סרטים זרים" כאל סרטים בעלי תו איכות מדומיין; גם מוצרים תרבותיים שנושאים את תואר הדוקומנטרי זוכים א-פריורית לאיזו תפיסה מתפעלת, מלאת כבוד. כאילו שרק בעצם זה שחסכו תסריטאי כבר מדובר במופת. בעוד שהיצירה הדוקומנטרית הישראלית באמת נהנית מפריחה, איכותנית כמו גם תודעתית, צירוף המילה "דוקו" לתוכנית טלוויזיה, עדיין לא מעלה בהכרח את הערך הסגולי שלה.

ל"גולשי ספות" יש רעיון מצוין בבסיסו – אנשים ברחבי העולם שפותחים את ביתם למטיילים, ובאמת לעיתים קרובות גם משמשים להם כמתווכים של התרבות המקומית. מתוך המפגשים האלו, הדמיון וההתנגשויות בין תפיסות החיים, ההרגלים והערכים השונים של אנשים מתרבויות שונות, הם כר פורה לדרמות, קומדיות ואפילו רומנטיקה. נדמה שרק צריך להיות שם עם מצלמה ולחכות שהמציאות תעשה את שלה, אבל יוצרי הסדרה לא רצו לחכות, או שאולי – וסביר יותר מכך – לא באמת היה את התקציב והסבלנות לתת ל"גולשי ספות" להבשיל להיות יותר מחטיף בידורי.

וכך, מה שיכול היה להיות חומר לסדרה תיעודית מרתקת, הפך להיות הפקה שרוקחת בגסות ובחוסר תחכום סיטואציות "דרמטיות", עם פוטנציאל "נפיץ" או "קומי" – והכל במרכאות כפולות ומכופלות, כי אי אפשר לשכוח אפילו לרגע שאנחנו לא צופים בפיסות חיים אותנטיות פורשות את הקומדיה והדרמה שיש בבסיסן, אלא בהתנגשויות לא טבעיות ומבוימות בין מושאי התיעוד ובין הסביבה שלהם. "גולשי ספות" עוקב אחר אסתי הגרושה החרדית, קובי וליעד בני הזוג, מאור הצעירה המפונקת, אביחי איש המשפחה המותש מחייו, ואיתי ואסף חברי הילדות החנונים. המשתתפים לא יודעים לאיזה יעד בעולם הם נשלחים, ולאילו בתים מארחים הם עתידים להגיע. בכל שלב נחשף בעיניהם המיקום והיעד הבא בטקסיות מבוימת – וכבר אפשר לדעת שאנחנו בטריטוריית הריאליטי המעושה הרבה יותר מאשר בממלכת הדוקומנטרי.

גולשי ספות (יח"צ , אורית פניני)
הדוקו נחנק תחת הבימוי המעושה. מתוך "גולשי ספות" (צילום: אורית פניני)

אסתי, חרדית ואם לחמישה, גרושה לאחר חיי נישואים אומללים, היא הדמות המעניינת, והאמיצה מכולן ב"גולשי ספות". מי שהיתה על מסלול ידוע מראש, מעלה תהיות מהותיות באשר לבחירות החיים שלה ובכלל לזכותה לבחירה חופשית. בעצם כל מפגש שלה עם העולם החילוני והלא-יהודי היה מביא לשלל סיטואציות מרתקות, אבל זה לא מספיק עבור "גולשי ספות", והמפגש הראשון שלה הוא עם רווק ספרדי, אטרקטיבי באופן מגוחך, שפותח בפניה את הדירה היקרה בטירוף שלו, ומפזר סביבה פרומונים שיכלו להרוג מתשוקה גם נזירה כרמליתית. קובי וליעד, שנמצאים כל הזמן על פי תהום זוגית על רקע חוסר ההסכמה שלהם באשר למיניות ומונוגמיה, מגיעים תיכף ומיד לביתה של מטפלת טנטרה חושנית שמתנדבת למזמז את השניים במים וביבשה. זה לא שזה לא אפקטיבי, אלא שהערך הדוקומנטרי נחנק תחת הבימוי, ומשיחות המכחול העבות והגסות צובעות את הכל בצבעים סנסציוניים וצעקניים, גם במקומות שלא מוכרחים. בהמשך הסדרה גם שאר המתועדים יגלו שהגיעו לשיעור חיים מסוג כאפה לפנים, לקול צהלות המצלמה המתעדת.

אם מתייחסים ל"גולשי ספות" כאל מה שהיא – מדובר במוצר מהנה. כיף בינוני שנשכח במהרה ולא משאיר סימנים. וזה בסדר, לא יותר ולא פחות. אבל אם מתייחסים ל"גולשי ספות" כאל הפוטנציאל שיכול היה להיות, מדובר בפספוס מהדהד. מצער שרעיון עקרוני כל כך מוצלח מתבזבז על פירמוט מרושל ושטחי שמאבד את הייחוד שלו לטובת פנייה למכנה משותף נמוך.

מה אתם חשבתם על "גולשי הספות"? ספרו לנו בפייסבוק

    קניות

    עבור לאתר המלא להורדת האפליקצייה
    חזור לאתר המותאם