"ג'ק צייד הענקים" - מוצר חסר נשמה שנעשה ללא אהבה

"ג'ק צייד הענקים" מנסה לרכוב על טרנד העיבוד מחדש לאגדות ילדים, אבל נופל מגובה שיח האפונים הקסום. מדובר בסרט משופע בעיות, שהדבר הכי עדין שניתן לומר עליו זה "מיותר"

דורון פישלר

לפני כמה שנים הוחלט פתאום שסרטים למבוגרים המבוססים על אגדות ילדים הם רעיון טוב, וכל האולפנים מיהרו ליצור סרטים כאלה לפני שיתפסו להם את האגדות הטובות. מיהרו מדי, כנראה, כי תראו מה יצא לנו מזה: אחד "כיפה אדומה", שתי שלגיות (אחת מהן קריסטן סטיוארט), הנזל וגרטל קוטלי המכשפות, ועכשיו גם "ג'ק צייד הענקים". בסיכום הכללי: מספר הסרטים הראויים לצפייה: אולי אחד וחצי. מספר הסרטים הטובים מספיק כדי להיזכר בהם כעבור שנה: אפס.

"ג'ק צייד הענקים" מבוסס על אגדת ג'ק והאפונים, וכמיטב המסורת של סרטים הוליוודים שפספסו את הפואנטה, מנסה להפוך את הסיפור הזה ל"שר הטבעות" ול"הנסיכה הקסומה" בו זמנית. ג'ק (ניקולס הולט, שאותו יכולתם לראות גם כזומבי ב"מת עליה") מוכר את הסוס שלו תמורת גרגירי שעועית קסומה, שצומחת לגבעול עצום שמגיע עד לעננים. מעל לעננים יש ארץ שבה חיים ענקים מכוערים שאוהבים לאכול אנשים. לסיפור הפשוט הזה הסרט מוסיף היסטוריה, חפצים קסומים, עלילת משנה רומנטית, מספר מגונה של דמויות שונות, וסצינות קרב ענקיות, ובדרך נתקל בכל הבעיות הצפויות.

ג'ק צייד הענקים (יח"צ)
למי לעזאזל זה מיועד? מתוך "ג'ק צייד הענקים" (צילום: יח"צ)

בעיית הגיל: בדיוק כמו "קוטלי המכשפות", הסרט היה צריך להתמודד עם העובדה שהוא סרט למבוגרים שמבוסס על אגדת ילדים, ולהחליט למי לעזאזל הוא מיועד. בעוד "קוטלי המכשפות" בחר לזנוח את הילדים וללכת על הרבה דם ומילים גסות, שהופכים אותו לסרט למבוגרים בלבד – "ג'ק" בחר לנסות להתאים לכולם. אז מצד אחד, זה סרט מאוד ‏אלים: אנשים נצלים, נמעכים ונאכלים חיים מול המצלמה, כמעט. כדי לא לקבל דירוג למבוגרים בלבד, חלילה, הסרט לא ממש מראה שום דבר, אלא תמיד עובר למראה אחר שנייה לפני הביס. התוצאה היא שמרוב ניסיון להיות לכולם, הסרט לא מתאים לאף אחד: הוא הרבה יותר מדי מפחיד לילדים קטנים, אבל לא מרוויח את המגניבות שהיה יכול לקבל מאלימות משעשעת.

בעיית התסריט: העובדה שהסרט עבר שכתובים חוזרים ונשנים לא היתה יכולה להיות ברורה יותר, ‏גם אם היינו רואים את סימני המחיקה על המסך. הוא מציג דמויות ואז לא עושה איתן כלום או הורג אותן ‏מיד. הוא לא מצליח אפילו להחליט מיהו הנבל שלו. הוא נותן לגיבור לחשוף בתחילת הסרט שהוא ‏סובל מפחד גבהים, אבל לא עושה עם העובדה הזאת שום דבר לאורך הסרט כולו.‏

בעיית הנסיכה: ליוצרי הסרט לא היה שמץ של מושג איך לכתוב את הדמות הנשית הבודדה בסרט, ולכן במקום לכתוב אותה הם פשוט עשו קופי-פייסט מכל סרטי דיסני שראו אי פעם. איזבל (אלינור טומלינסון) היא, שימו לב, נסיכה שאמורה להינשא ליועץ המלכותי נגד רצונה, ולכן היא מתחפשת לפשוטת עם ובורחת מהארמון, עד שהיא פוגשת את הגיבור העני, שמציל אותה מצרות ומתאהב בה. רגע אחרי שגמרתם לתהות האם הם עומדים לשבת על שטיח מעופף ולשיר "A Whole New World", הסרט שוכח לחלוטין שהנסיכה אמורה להיות עצמאית וחזקה, ומשתמש בה רק כדי שיהיה לגברים את מי להציל ולנשק.

ג'ק צייד הענקים (יח"צ)
יותר מוצר מאשר סרט. מתוך "ג'ק צייד הענקים" (צילום: יח"צ)

בעיית האפקטים: כשהסרט מחקה את "שר הטבעות" באופן הברור ביותר, על ידי שחזור סצינת ‏המצור על מינאס טירית, אי אפשר שלא להשוות ביניהם, ואי אפשר שלא לתהות איך הוא מצליח להפסיד ‏לסרט בן עשר שנים. טכנולוגית האפקטים הממוחשבים לא היתה אמורה להתפתח מאז?‏

בעיית התלת ממד: אי אפשר שלא להשוות את הסרט ל"ארץ אוז", הפנטזיה הגדולה, היקרה, הממוחשבת לחלוטין והתלת ממדית האחרת שיצאה החודש. אבל "ארץ אוז", על כל מגרעותיו, היה סרט שנעשה בתלת ממד עבור תלת ממד, והשתמש בעומק באופן חכם ויפהפה. ב"ג'ק", למרות העיסוק בדברים גדולים מול קטנים וההתרחשויות הרבות בגובה רב, התלת ממד בקושי מורגש ולא מוסיף דבר מלבד מחיר לכרטיס.

"ג'ק צייד הענקים" הוא מוצר, סרט שנעשה בלי שום אכפתיות או אהבה מצד אף אחד מהמעורבים בו. למרות הכל, הוא נעשה ברמה של מקצועיות שהופכת אותו לבר צפייה. סטנדרטים נמוכים יכולים לעשות לו נפלאות. הוא לא ממש רע, אבל הוא בהחלט לא טוב, משום בחינה אפשרית. בקיצור, הוא מיותר.

האם תתנו צ'אנס ל"ג'ק צייד הענקים"? ספרו לנו בפייסבוק

    קניות

    עבור לאתר המלא להורדת האפליקצייה
    חזור לאתר המותאם