הקדמת המתרגם
ספר זה, שהוריתי להוציאו לאור לאחר מותי, מכיל תרגום מדויק ככל האפשר של אוסף כתבי יד, שנכתבו על מגילות קלף והתגלו לפני עשר שנים בין שפע של שרידים ארכיאולוגיים בצפון?מערב העיר חלב? שבסוריה. אתר העתיקות משתרע לאורך כשלושה קילומטרים בקרבת שולי הדרך הקדומה המחברת בין שתי הערים הפרה?היסטוריות חלב? ואנטיוכיה. זוהי דרך סלולה שגורסים כי היתה הקטע האחרון של דרך המשי המפורסמת, שבימי קדם החלה באסיה הרחוקה והסתיימה בחופי הים התיכון. מגילות קלף אלה, שהכילו כתבי יד בסיריאנית קדומה1 (ארמית), הגיעו לידינו באופן נדיר ויוצא דופן במצב טוב, אף כי נכתבו במחצית הראשונה של המאה החמישית לספירה, וליתר דיוק לפני 1,555 שנים.
על החפירות פיקח האב הנכבד ולים כ?אזארי המנוח, שמצא באתר את מותו הטרגי והפתאומי באמצע חודש מאי 1997. הוא סבר שסוד השתמרותן של המגילות טמון בטיבו המעולה של
הקלף שעליו נכתבו הדברים, בדיו שחורה מהאיכות הטובה ביותר בנמצא באותם ימים רחוקים, ובעובדה שהן היו שמורות בתיבת עץ סגורה היטב. מי שהניח אותן בתוכה היה נזיר ממוצא מצרי בשם היפ?א. הוא שהעלה עליהן את קורות חייו המופלאים והסוערים, ובאמצעותן תיאר את האירועים שהתרחשו בתקופתו ואת תהפוכותיה.
לטענתו של האב כ?אזארי, תיבת העץ, המקושטת בריקועי נחושת עדינים, לא נפתחה מעולם במרוצת המאות שחלפו. טענתו מעידה כי הוא, יסלח לו האל, לא בדק את תכולת התיבה בקפידה. אולי חשש להפריד את המגילות זו מזו לפני שיעברו טיפול כימי, שמא תתפוררנה בידיו. על כל פנים, הוא לא הבחין בהערות ובפירושים שנכתבו בשולי המגילות בערבית בכתב נ?ס?ח'י זעיר בסביבות המאה החמישית לה?ג'רה. נראה לי כי כתב אותן נזיר ערבי מאנשי כנסיית א?ד?ס?ה,2 כנסייה שאימצה את ההשקפה הנסטוריאנית, שחסידיה ידועים עד היום כנסטוריאנים. נזיר אלמוני זה רצה להישאר בעילום שם. בשולי התרגום שלי הוספתי מקצת מהערותיו ומפירושיו החשובים, אך היו הערות שנמנעתי מלהוסיפן בשל הסכנה הרבה הטמונה בהן. על גב הקלף האחרון כתב הנזיר האלמוני את המילים הבאות: "אטמון את האוצר הזה שנית, שכן טרם הגיע המועד המתאים לגילויו".
שבע שנים תמימות תירגמתי את סיפורו של הנזיר היפא מהשפה הסיריאנית לערבית, אולם משסיימתי, התחרטתי על תרגום הסיפור וחששתי לפרסמו בעודי בחיים, מה גם שגילי מופלג והגיע זמני להסתלק מהעולם. הסיפור משתרע על פני שלושים מגילות קלף, כתובות משני הצדדים בכתב סיריאני עבה, על פי המסורת הקדומה של כתב זה. הכתב הסיריאני נקרא בפי המומחים הכתב האסטרנג'ילי,3 שכן ספרי הבשורה הקדומים נכתבו בו. השקעתי מאמצים רבים בחיפוש מידע כלשהו על הסופר המקורי, הנזיר המצרי היפא, נוסף על מה שסיפר על עצמו. ואולם לא מצאתי לו כל זכר במקורות ההיסטוריים הקדומים, וכיוון שכך גם במקורות המודרניים הוא אינו נזכר כלל, כאילו לא היה קיים מעולם אלא באוטוביוגרפיה שלפנינו. בעזרת מחקרים ממושכים וידאתי את האותנטיות של כל הדמויות הכנסייתיות ואת הדיוק בתיאור האירועים ההיסטוריים. מסמך מיוחד במינו זה נכתב בכתב יד מהודר מבלי להגזים בעיטורי המילים, דבר שמפתה לעשותו בכתב הסיריאני הקדום, האסטרנג'ילי, המעוטר מטבעו.
הכתב היה ברור ברוב המקומות, וכך התאפשר לי לקרוא את הטקסט בקלות ולאחר מכן לתרגמו לערבית ללא כל חשש שמא המקור פגום או מעו?ות כמצבם של רוב כתבי היד שהגיעו לידינו מתקופה קדומה זו. בל אשכח להודות בזאת למלומד הדגול, ראש המנזר הסיריאני בקפריסין, על ההערות החשובות שהעיר על תרגומי ועל התיקונים שהכניס בכמה מושגים כנסייתיים קדומים שלא הכרתי קודם לכן.
אינני בטוח שהתרגום שלי משתווה ביופיו ובהדרו לטקסט הסיריאני, שכן לא זו בלבד שהשפה הסיריאנית הצטיינה מימי קדם בעושר ספרותי ובסגנונות כתיבה מפותחים, אלא גם שפתו של הנזיר היפא ודרכי ההבעה שלו הן אות ומופת ללשון צחה ומלוטשת. לילות ארוכים ביליתי בעיון בסגנונו החריף והנמלץ ובתיאורים היצירתיים הרבים שעוברים כחוט השני בסיפוריו ומוכיחים את הכישרון הפואטי שלו, את רגישותו הלשונית ואת בקיאותו ברזי השפה הסיריאנית שבה כתב. חילקתי את ה"רומן" לפרקים, שמספרם כמספר מגילות הקלף, ומטבע הדברים הן שונות בגודלן. חיברתי למגילות כותרות משלי כדי להקל על קוראי התרגום, שהוא הפרסום הראשון של טקסט נדיר זה. מאותה סיבה השתמשתי בתרגומי בשמות המודרניים של הערים שהנזיר היפא הזכירן בסיפורו. כך, למשל, כאשר הזכיר את שמה היווני של העיר פ??נו?פ?ו?ל?יס, השוכנת בלב מצרים עלית, תירגמתי אותו לשם שבו היא מוכרת כיום א?ח?'מ?ים. את שמה של העיר גרמניקיה הסורית תירגמתי לשמה המודרני מרעש. את שמו של מדבר אל?אסקיט תירגמתי לשמו המוכר כיום ואדי נטרון. כך תירגמתי את שמות שאר הערים והמקומות שהוזכרו בטקסט המקורי, למעט אותם מקומות שלשמם הקדום יש משמעות מיוחדת, שאפשר שהיא חסרה בשם המודרני. כך, למשל, העדפתי להשאיר את שמה של העיר הקדומה ניקיאה, השוכנת כיום בטורקיה וידועה בשם איזניק, בשל חשיבותה המיוחדת בהיסטוריה של הוועידות האקומניות, שכן בשנת 325 התקיימה בעיר זו הוועידה האקומנית הראשונה של ראשי הכנסיות, שבה הואשם הכומר המצרי אריוס בכפירה בדת האורתודוקסית ונגזרו עליו חרם, גירוש והגליה. אשר למקומות בלתי מוכרים שהוזכרו בסיפור, ציינתי הן את שמם הקדום הן את שמם הנוכחי, כדי למנוע בלבול.
לצד שמות החודשים ומניין השנים הקופטיים שהזכיר המחבר, ציינתי את שמות החודשים ומניין השנים המקבילים בלוח השנה הנוצרי המוכר כיום. הוספתי מעט הערות והסברים תמציתיים הכרחיים, וכן מקצת מההערות שנכתבו כאמור בשולי הקלף בשפה הערבית. לבסוף צירפתי לסיפור כמה תצלומים הקשורים לאירועים שנזכרים בו.
עזאזל / יוסף זידאן, מערבית: ברוריה הורביץ, הוצאת מחברות לספרות