בית התקליט עם דין ורהאם

האלבום הזה שהופק על ידי ג'ים דיקינסון, והיום נחשב ליצירת מופת, הוקלט ב-1974 על רקע פירוקה של הלהקה. למרבה התדהמה, הם לא הצליחו למצוא מישהו שיסכים לשחרר את האלבום עד 1978. זה אחד מהאלבומים הכי עצובים שאי פעם נעשו, עם רצף של שירים שרודפים אותך. " Take Care", " Nightime", " Strike it Noel" – כולו יפהפה. קניתי אותו ב-1978, ללא ספק השפעה על גלקסי 500.

האלבום הראשון של ניו אורדר הוא הדומה ביותר (מבחינת סאונד וזמן) לג'וי דיוויז'ן, והוא עדיין האהוב עלי. כנראה ששאר חברי הלהקה (ניו אורדר) לא חולקים את ההתלהבות שלי. כשמאוד קשה להפיק אלבום, המוזיקאים המעורבים בעשייתו עלולים לא ליהנות ממנו לעולם – אפשר ממש לשמוע את הכאב שנשפך לתוכו. הלהקה עוד היתה מעורערת ממות הסולן (איאן קרטיס), ומרטין הנט, המפיק, ללא ספק אמלל אותם עם התנהגות מוטרפת מסמים באולפן. זה אלבום מוזר עם סאונד עתידני; לעיתים נשמע כאילו הוקלט על חללית – הוא עדיין נשמע מודרני, 30 שנים אחר כך. מהדורת הדלוקס של MOVEMENT שיצאה לאחרונה, כוללת מבחר משיריהם הטובים שהוקלטו באותה תקופה אבל לא נמצאים באלבום המקורי: " Ceremony" , "Procession" , "Everything's Gone Green" ו-"Temptation".

אנשים תמיד מספרים על תקליט ששינה להם את החיים, והתקליט הזה באמת שינה את שלי בגדול. אני עדיין זוכר את היום בו קניתי אותו ב-1980, בחנות בגריניצ' וויליג', לוקח אותו הביתה ומאזין ל- "the Boy with Perpetual Nervousness", ונתפס ישר. זה אלבום גיטרות אבל בו-זמנית כולו מוקדש לכלי הקשה. זה אלבום מורכב שנעשה על ידי ארבעה ילדים מהפרברים.

זה עוד אלבום שנאבק למצוא לייבל (ושוב בגלל התפרקות של הלהקה). אלבום שכמעט נעלם לחלוטין מסיבה זו. קשה להסביר מצב כזה לאנשים, של תקליט נדיר, היום כשכל כך קל להשיג כל דבר, לפעמים בגירסאות מרובות והכל באינטרנט. זה אלבום מושלם מההתחלה ועד הסוף. עם כל כך הרבה קלאסיקות: " Hospital", " Old World", אני אוהב את איך שהקול שלו נשבר כשהוא שר לבחורה הזאת:, "When you get out of the hospital/ Let me back into your life.". ג'ונת'ן ריצ'מן הוא עוד מישהו שאני אוהב, לא רק בזכות הקול אלא גם בזכות נגינת הגיטרה שלו. כשצופים בו מופיע חי – אתה אף פעם לא יודע מה אתה עומד לקבל אבל אתה יוע שאתה רואה מישהו אמיתי.

ספייסמן 3 היו ללא ספק הלהקה האנגלית האהובה עלי מסוף שנות ה-80. הם נערמים עם להקות שו-גייז מהזמן הזה אבל הם באמת לא נשמעים בכלל כמו הלהקות האלה, ששוחות בריוורבים ודילי. ספייסמן 3 נשמעים יבשים בהשוואה. " Perfect Prescriptionwas" זה אלבום קונספט, אלבום הסמים הטוב ביותר שנעשה, והם עשו את זה מבלי להישמע טריפיים. זה מסומם אבל לא פסיכדלי, זה נשמר בסיסי, חלק, גרובי. אני זוכר את עצמי מסתכל על האלבום הזה בחנות תקליטים בבוסטון, בטח ב-1989, רואה את העטיפה, אני חושב ששניהם עוצמים שם עיניים ונראים כמו שני ילדי בית ספר אנגלי מיוסרים.

ג'ייסון פירס וסוניק בום, שניהם שרים כל כך יפה באלבום. הוא מתחיל ברוקיות, ואז הופך לשיר גוספל שלועג לרעיון של להיגאל. 'Walkin' With Jesus'. אני אוהב את הרגע בו הגיטרה האקוסטית נכנסת לשיר. משם זה עובר ל - 'Ode To Street Hassle' אבל המילים משיכות עם התמה של ללכת ולדבר עם ישו. ואז זה 'Ecstasy Symphony' שמכיל טראק קלידים יפהפה של סוניק בום. ואז ממשיכים לגירסה שלהם של 'Transparent Radiation' של The Red Crayola, ומסיימים עם 'Come Down Easy' הגרובי ועם 'Call The Doctor' המאיים שרומז על האפילה שעומדת מאחורי כל ההרגשה הטובה הזאת.

דין ורהאם, חבר הלהקות גלקסי 500 ו-LUNA, יופיע בישראל ב-6 באוגוסט ובליווי להקה מלאה. את המופע יפתח מארק גארדנר, זמר וגיטריסט להקת RIDE.