משה איבגי אחרי הנחה

אני קורא בידיעה השבוע ב"הארץ" (עיתון מצוין כשהוא לא מלכלך) שמשה איבגי הרוויח 231 אלף שקל עבור קמפיין שקיות הניילון שלו. נכון, אתם שומעים טוב: 231 אלף שקל, וגם זה, כפי שהסביר דובר המשרד לאיכות הסביבה, "אחרי הנחה, כי הנושא קרוב לליבו של איבגי". 231 אלף שקל עבור קמפיין (שלא דורש, נראה לי, יותר מיום צילומים אחד גג, כולל הכל ), שכל שחקן צעיר ומוכשר (או שחקנית) היו מבצעים אותו לא פחות טוב מאיבגי ואולי יותר, תמורת נניח 10 אלפים שקל או נניח 20 אלף שקל גג. ואתם זוכרים כמובן מי נתן לו את הכסף? לוחם ידוע אחר למען עניי ישראל, השר עמיר פרץ המתפטר. סתם שנדע איפה אנחנו חיים.

ובינתיים אני רואה ביוטיוב קטע ישן עם משה איבגי. באולפן יושבים גם שי שטרן, דורין אטיאס ואבי נוסבאום. והכל בכיף. ומשה איבגי משמיע אני מאמין פוליטי: "מטמטמים אותנו. אנחנו נעשים בכל יום עניים יותר, ומאיימים עלינו בפצצת אטום איראנית כדי שנשכח שהקוטג' כאן עולה 8 שקלים ולא 4 שקלים כמו באנגליה". אהה.

וגם הסקופ הבא שייך ל"הארץ". כל הכבוד. וגם הוא בענייני כסף. כי אדם בכלל, ושר בפרט, ניכר בכיסו, לא? וכך אני קורא שהשר לשעבר גדעון סער הרוויח 41 אלף שקל עבור יום עבודה אחד, כי הוא התפטר ב-1 בנובמבר, ועל פי דיני העבודה של הממשלה שר זכאי למלוא השכר עבור החודש שבו התפטר. אני בטוח שסער פשוט לא שם לב לקטנות כאלה, ועכשיו כשהפנינו את תשומת ליבו, הוא יוותר על הכסף (למען אלה שאין להם, לאו דווקא הפליטים שכלא בחולות) בטח בהסכמת גאולה. בעיקר אחרי שבנאום הפרישה שלו בכפר המכביה הוא תפס צד בוויכוח בין "הביטחון" ל"רווחה", וטען שהבעיה האמיתית בישראל היא "בעיית הדיור, יוקר המחיה והחינוך", אבל הוא הרי לא התכוון לעצמו. ובכלל, מה זה 41 אלף שקל ביני וביניכם.

אז ירון דקל, מפקד גלי צה"ל, החליט לבטל את תכנית הרדיו היומית המקסימה של שמעון פרנס, "פותחים ערב", אבל להשאיר לפחות תודה לאל את תכנית יום שישי שלו "התענוג השישי". וזה כואב וזה חבל.

הרי פרנס מייצג סוג של ים תיכוניות אמיתית, נדירה, בשעה ש"הים תיכוניות" הפכה לשם גנאי מכובס למוזיקה ירודה במיוחד. כשברור לגמרי מהאזנה יומית לאיזה כיוון מוזיקלי לוקחת אותנו תחנת הרדיו של צבא ההגנה לישראל: לא חלילה ליותר מוזיקה עברית איכותית אלא לאמריקניזציה של גלגל"צ, שרובה כמובן שירים באנגלית.

והרי אצל שמעון פרנס זו הייתה, מדי ערב, האנטי אמריקניזציה הממוסחרת: הרבה יוון (שגם היא שלחה לנו לאירוויזיון שירים באנגלית. כמה דוחה), איטליה, ספרד, שירי לאדינו, אבל גם רוק אמריקאי שחור ושירים איריים ומה לא. כל מה שאמיתי ולוהט ולא מזייף ולא מוכר את עצמו. והכל בליווי הערות מחכימות ומשכילות ורבות טעם של פרנס ונינוחות כללית ואהבת מוזיקה נפלאה, מדבקת. ממש ההיפך מן החנטריש "הים תיכוני".

וכל זה מדאיג. מדאיג מאוד. בעיקר כשחושבים על רגע האמת הצפוי לבוא בכל מה שנוגע לשידורי הרדיו הציבורי. הרי באבחה אחת מטומטמת אפשר לגרש מעל חיינו הרדיופוניים גם את ירון אנוש למשל. גם הוא אחת מאיכויות הרדיו הנדירות, וגם הוא עם אהבת יוון גדולה משלו. או את תכנית שבת המשובחת של יובל מסקין. הרי הכל הולך אצלנו, כשמה של תכנית הטלוויזיה החדשה והגרועה להפליא. האם באמת הכל הולך ונעשה יותר גרוע?

1. נהרי וגליליאו

מפעם לפעם אני מזהה אי הבנות תיאולוגיות בסיסיות אצל כמה מהעיתונאים הכי טובים שלנו. למשל, אורן נהרי וגאולה אבן, שדנו ב"מוסף" הערוץ הראשון בדברי האפיפיור ה"מתקדמים" שהאבולוציה לא סותרת את האמונה ואת הנצרות. אז קודם כל, אין מה להתפעל מהאופורטוניזם המחשבתי של האפיפיור בעניין זה. הוא טועה ומטעה ומפגין חולשת דעת אופיינית לדורנו האבוד. הדאווין של דרווין בהחלט סותר לא רק את הבריאה האלוהית, אלא גם כל היגיון מינימלי, אבל לא נחזור לעניין זה עכשיו.

הבעיה היא שאורן נהרי ליווה את הדיון בהערות אירוניות על עמדת הכנסייה לדורותיה ביחס לאמת האלוהית. כך למשל הזכיר לנו נהרי איך רדפה הכנסייה האינקוויזיטורית את גליליאו גליליי שהוכיח שכדור הארץ מסתובב סביב השמש ולא להיפך. יפה. אלא שאורן נהרי מתבלבל כשהוא מייחס לתנ"ך או לאמונה הנוצרית את ההנחה שהשמש מסתובבת סביב כדור הארץ. שום דבר כזה לא נאמר בתנ"ך. נכון שעל פי בראשית כל תפקידם של השמש והירח והכוכבים הוא להיות לנו מאורות בלילה (אלא מה? בשביל מה הם טובים חוץ מזה, פרט ליופי ולחום?) אבל בשום אופן לא נאמר שהם סובבים סביב כדור הארץ. גם העובדה שכדור הארץ הוא כוכב זעיר אחד בממלכת השמים לא הופכת אותו לשולי. זה הכוכב היחיד שהתרחשה בו הבריאה. אז עם כל זעירותו, הוא מרכז היקום, גם אם פיזית השמש לא מסתובבת סביבו. לא ככה?

2. נהרי והדינוזאורים

גם בעניין הדינוזאורים טועה אורן נהרי כשהוא טוען שאין למאמינים בכלל ולאפיפיור בפרט תשובות בעניין הדינוזאורים (כן, כולנו ראינו את העצמות). אבל למה בכלל סותרים הדינוזאורים את סיפור הבריאה? ומה ההבדל העקרוני בינם לבין חיות נכחדות אחרות? הרי בפרק הראשון בבראשית נאמר שאלוהים ברא ביום החמישי את התנינים הגדולים, ובהחלט יכול להיות שהכוונה היא לדינוזאורים. איפה כאן הסתירה?

3. מרמרי, הליצן והחמניות

ולבסוף, חנוך מרמרי עורך "העין השביעית", האתר לביקורת העיתונות, סנט בי בהערת אגב בתגובתו על סדרת אלוהים בערוץ 10. באותה סדרה אמרתי את מה שאני אומר תמיד (כי זו ההוכחה המתמדת בעיני לאלוהים): תסתכלו בכל פרח, בכל עץ, ותראו את אלוהים. ועוד הוספתי משפט הוכחה שאני נוהג לחזור עליו שוב ושוב: "מי צייר את החמניות? ואל תגידו לי ואן גוך. כי אני לא מתכוון לציור החמניות של ואן גוך אלא לחמניות בעצמן. מי צייר אותן, אם לא אלוהים?".

מסתבר שהמשפט הזה הצחיק את מרמרי, כי הוא מצטט אותו ומגדיר אותי "ליצן". אבל אני חוזר ושואל את מרמרי: מי צייר את החמניות? תנסה לחשוב על זה באותה רצינות שהשקעת פעם באמנות הרכיבה על האופניים שעליה כתבת פעם ספר שלם. כל אחד עוסק במה שמעניין אותו.

כולנו שמחים שיאיר לפיד גילח סוף סוף את זקנו, שצימח אולי מלכתחילה כרמז מטרים לאבל שנפל על כולנו בימים נוראים אלה.

זה לא עשה טוב לאף אחד. אבל חלק מאתנו (גם אני) זוכרים מה זה בדיוק לגלח את הזקן ולהיות לרגע מישהו חדש בראי. אבידן שגילח את זקנו פעם על אנייה באוקיינוס האטלנטי כתב על זה שיר וירטואוזי (מושלם כמו פלס מים מבחינת הקצב והחרוז) והיתולי (לא ברור בכלל מה הולך בו, אבל בטוח שזה הצחיק את אבידן), שבו הז?ק?ו עצמו הופך לישות עצמאית ונוקמת על שגילחו אותה והורידו אותה מהאנייה. המילה "אני" (עם חטף קמץ קטן) בבית השני של השיר פירושה "אנייה", אם מישהו לא יודע.

דוד אבידן / פלס מים

גילחתי את זקני
על אנייה.
הייתי לא-אני
חצי שנייה

וכעבור שנייה אחת שלמה
האנייה לפתע נעלמה
מאז ז?ק?ן גלוח מחפש
א?נ?י י?ש??ן ותער חד, אם יש.