לפני שנה, מותו של השחקן והקומיקאי ספי ריבלין ממחלת הסרטן הופיע ככותרת הראשית בעמודים הראשונים של שני העיתונים היומיים הנפוצים ביותר, "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות". כבוד שמעט מאוד אנשי תרבות ובידור זכו בו. שנה חלפה, ואתמול (שלישי) הכותרות הראשית של שני העיתונים היתה זהה: "בדרך לבחירות". חוסר המקוריות בכותרות יכולה אולי לרמוז שצפויה כנראה מערכת בחירות משעממת למדי, בטח בהשוואה למערכות הבחירות בהן כיכב ספי ריבלין בתשדירי הליכוד. "הליכוד איחר בשנה את הבחירות. ככה היה לו עוד את ספי. ביבי היה צריך לפרק את הממשלה לפני שספי הלך, הוא צריך אותו עכשיו", אומר כעת לוואלה! תרבות העיתונאי ואיש הטלוויזיה מוטי קירשנבאום, שזכה בפרס ישראל על התוכנית הסאטירית "ניקוי ראש" בה כיכב ריבלין.
ספי ריבלין השפיע על היסטוריית המדינה ולא רק בתחום התרבות והבידור. הוא מינף את החשיפה שלו כקומיקאי והשתתף בתשדירי הליכוד בשלוש תעמולות בחירות, בעידן שבו עוד היתה השפעה אמיתית לתשדירים אלו: בבחירות לכנסת התשיעית ב-1977, שהובילו למהפך הפוליטי, בבחירות לכנסת העשירית ב-1981 עם מספר מערכונים שאת חלקם כתב, ושוב בבחירות 1984 מול שלישיית הגשש החיוור שייצגו את המערך. בזיכרון הקולקטיבי מהתשדירים האלה נותרו חקוקים מונולוגים "כן ולא" שריסקו לרסיסים את שמעון פרס. ריבלין היה אמיץ להציב את השקפת עולמו לפני הקריירה שלו. השקפת עולם שלא היתה חביבה על עולם התרבות והתקשורת, בלשון המעטה. הוא סיכן את מעמדו, ולדעת רבים שילם על כך מחיר כבד בקריירה שלו. גם לדעתו. בריאיון לעודד מרום ב"זמן תל אביב" ב-2009, בתשובה לשאלה האם הפעילות הפוליטית השפיעה על הקריירה שלך, אמר ריבלין: "באמת ספגתי מזה לא מעט. מיד בכל מיני מקומות הפסיקו לתת לי עבודה, לא נתנו לי להופיע בכל מיני אולמות. היה עליי חרם גדול בכל מיני קבוצות באוכלוסייה. פתאום גם הביקורות שהיו מפרגנות מאוד וכינו אותי 'גאון אמיתי' התחילו לכתוב שאני מופיע רק מול בעלי כיפות ובעלי עור כהה. אני לא מדבר על מישהו מסוים אלא על קבוצות מסוימות שהיו להן ועדי עובדים והיו מוכרות כרטיסים דרך ועדי עובדים. ברור שבקיבוצים לא נתנו לי להיכנס. לקח שנים רבות עד שזה התפוגג ונתנו לי לחזור".
לו היה ריבלין מתחיל את דרכו המקצועית בימינו, האם היה נתקל בפחות מכשולים שהוצבו בפניו על רקע פעילותו הפוליטית-ימנית? במלאת שנה למותו של ספי ריבלין החל היום (לפי לוח השנה הלועזי), שוחחנו עם שחקנים, קומיקאים, סאטיריקנים, אנשי תקשורת וחברים של האמן האהוב, והפנינו אליהם שאלה זו. "ספי תמיד קיטר על זה שהוא סבל בגלל הימניות שלו", אומר השחקן והקומיקאי גברי בנאי. "אם הוא היה עושה את צעדיו הראשונים בזמן זה בוודאי היה לו יותר קל. היום, לצערי, המדינה הרבה יותר ימנית והרבה יותר קיצונית מפעם. בכל מקרה, בעיניי השאלה החשובה היא אם קומיקאי מצחיק או לא מצחיק, ולא מהן דעותיו". עוד נחזור לגשש החיוור בהמשך. "בעקבות הפעילות הפוליטית היתה לספי בעיה עם הזמנת הופעות", אומרת חברתו השחקנית והבדרנית ציפי שביט. "הוא למשל הפסיק להופיע בקיבוצים. הוא לא היה פחדן ואמר את אשר על לבו. הוא בא ממשפחה לוחמת, ריבלינאית. הוא מאוד מאוד אהב את ז'בוטינסקי ובגין. המחיר ששילם ספי היה גדול, באמת גדול. אני מניחה שהיה לספי היום יותר קל. אולי בגלל שהמדינה הלכה יותר ימינה".
"ספי השתתף בתעמולת הבחירות בפעם הראשונה בשנת 1977, ויש אומרים שהוא תרם למהפך הפוליטי במדינה, ההערכה היא שריבלין תרם בין 3 ל-5 מנדטים שהפכו את הקערה", אומר טוביה צפיר, שותפו של ריבלין ל"ניקוי ראש". "כמובן שהשמאל, שהיה הרוב בארץ, רתח מזעם. היום המצב שונה. מחנה הימין יותר גדול, והאווירה היא ימנית מתלהמת. מן הסתם, ספי היה קולע לסגנון הזה בול. היה הולם היום גם הסגנון שלו מאותה תקופה שהיה תוקפני, אגרסיבי ומלגלג אי אפשר לשכוח איך ליגלג על פרס. בעצם זה היה הרבה יותר מליגלג, ספי פשוט עשה ממנו קציצות. זה העלה את חמת הזעם של המתנגדים. כעסו עליו. החרימו אותו. הקיבוצים לא סלחו לו על זה. בעצם המחנה השני עשה עליו חרם. מאז 1977 הימין שולט כמעט כל הזמן".
- האם נכון הסיפור שספי ריבלין היה היחיד מבין כוכבי "ניקוי ראש" שחטף מכות בעקבות התוכנית?
"נכון בהחלט. אנחנו היינו חבורת השמאלנים ואותנו שנאו, ואת ספי עדיין לא זיהו באותה תקופה. פעם ספי עמד בתור בקולנוע אלנבי. ניגש אליו מישהו ואמר לו: 'תגיד, אתה מניקוי ראש?'. ספי אמר לו 'כן, כן' בשמחה. ואותו איש הורידו לו סטירה. מאז המדינה זזה ימינה. במפה הפוליטית הנוכחית לא היו נותנים סטירה למי שמזוהה עם מחנה הימין".
גם מהצד הימני של מפת התקשורת והבידור נוטים להסכים עם הקביעה כי היה לספינק'ה היה קל יותר לו מכונת זמן היתה מובילה לזינוקו מרחם אמו כמה עשורים מאוחר יותר ממועד לידתו. "אם ספי ריבלין היה מתחיל היום, אז כימין חילוני הוא לא היה נתקל בשום בעיה, אבל אם היתה לו כיפה על הראש הוא כן היה נתקל בבעיה", אומר איש התקשורת והסאטיריקן קובי אריאלי, "בתקשורת יש עדיין בעיה מסוימת לבני המיעוטים, ואני מדבר על ערבים, על חרדים וגם על דתיים לאומיים. המיעוט של ספי המיעוט הרביזיוניסטי - כבר חלף מהעולם, במובן זה שהמיעוט הזה הפך לרוב". אבישי עברי, הכותב הראשי של חבורת "לאטמה" אומר לנו: "אין שום ספק שהיום אמן מוכשר כמו ספי ריבלין, שרוצה לפרוץ, הדעות הימניות שלו לא תעצורנה אותו. הוא לא יצטרך לסבול כפי שספי סבל. אחיזת התמנון של קבוצות שמאל בעולם התקשורת והבידור רפתה, היום יש קבוצות נוספות. אמנם אם תקיים בחירות היום במערכות העיתונים ובטלוויזיה, בנט יקבל 5 מנדטים, ביבי 7 מנדטים והשאר יהיו ציפי לבני ושמאלה ממנה. אבל כמה שהיום זה מוטה, באותם שנים זה היה יותר קיצוני וחמור. הזיהוי הפוליטי היום הוא הרבה יותר גמיש ופחות נוקשה. האחיזה של קבוצות השמאל נחלשה, כי הקבוצות האלה התפרקו. אם תעשה בדיקה בקרב סטנד-אפיסטים מצליחים היום, רובם ימנים. בימינו, יש דיון בקרב אמנים אם ראוי להחרים את אריאל או לא. פעם פשוט החרימו. המשק פחות ריכוזי. גם הדיון על אריאל הוא בשוליים. כמה מחרימי אריאל יש? קומץ קולני". תוכנית הסאטירה של חבורת "לאטמה", המזוהה עם הימין, צפויה לעלות בפברואר בערוץ הראשון. עברי מגלה לוואלה! תרבות כי "באודישנים לתכנית של לאטמה באו שחקנים שמאוד מזוהים עם השמאל והיו בקמפיינים פוליטיים של השמאל. יש היום פחות ריכוזיות, ובאופן שישמע מוזר לאנשים בחברה היום הרבה יותר טולרנטית ופתוחה מלפני 30 שנה".
עם זאת, יש מי שלא שותף לממשלת האחדות בדעות המרואיינים עד כה. "לא יודע להגיד לך אם לספי ריבלין היה קל יותר לפרוץ בתקופה זו", אומר עורך התוכן והתסריטאי עידו רוזנטל, שיעביר הרצאה על שינוי באמצעות קומדיה בכנס COMEDY FOR A CHANGE . "בגלל פייסבוק יש היום עליהום יותר גדול משני הצדדים, גם מצד ימין וגם מצד שמאל, מה שלמרבה הצער גורם לרוב המוחלט של הקומיקאים והאמנים להתרחק מפוליטיקה כמו ממחלת מין מעורבת באבולה. יוצאי דופן יחסית הם אנשי 'מצב האומה', שעושים במודע תכנית פוליטית, ולא מסתירים את העמדת שלהם, אבל הרוב עדיין מעדיפים לא לסכן פרנסה עתידית או לחטוף מבול קללות ברשת ופשוט לא מתעסקים בזה".
מוטי קירשנבאום אומר לוואלה! תרבות: "גם בעבר, גם אנשים שהם לא מהמחנה הפוליטי שספי האמין בו מאוד נהנו מההומור שלו, מאוד העריכו אותו, הלכו להצגות שלו וצפו בתכניות הטלוויזיה שהוא השתתף בהן. כך שלהציג אותו היום כאיזשהו קורבן פוליטי משום שהוא הופיע בתשדירי בחירות של הליכוד אני חושב שזה מופרז. יכול להיות שהיה איזה קיבוץ שלא רצה שהוא יופיע בו. אבל בסך הכל, ספי בגלל כישרונו האדיר היה אהוד על כל שכבות הציבור, מהימין, מהשמאל ומהמרכז. במידה מסויימת אפשר להגיד שהגשש החיוור נענשו אפילו יותר על זה שהם הופיעו בתשדירים של המערך, כי חלק גדול מהאוהדים שלהם באו דווקא ממחנה הימין. הם ראו בהופעתם עבור המערך כבגידה בהם. לכן בהצגה שאני ביימתי, 'בעבור חוקן דולרים', הופיע מערכון שלם על הופעתם במערך. ועם זאת, גם הם לא הוחרמו וגם הם אהודים בכל קצוות הקשת הפוליטית".
ספי ריבלין גדל על תורת ז'בוטינסקי ושמר על נאמנות לליכוד (והתמודד בפריימריז שלה בשנת 2008 אך לא שובץ במקום ריאלי). אולם לוואלה! תרבות נודע כי בשיחות פרטיות, היה לריבלין לא מעט ביקורת על מה שקורה במפלגה בשנים האחרונות. "לספי היו טענות כלפי מה שקורה בכלל בפוליטיקה הישראלית וגם לגביי כל מיני דברים בתוך הליכוד", אומר אחד מחבריו הטובים ביותר, הבמאי אילן רונן. "בשיחות שלי עם ספי שמעתי שהוא לא ממש מרוצה ממה שקורה. מבחינתו המפלגה הזאת איבדה משהו מהציביון שלה. הוא מאוד היה מוטרד מההקצנה שחלה בתנועת הליכוד, זה מאוד הדאיג אותו. אבל הוא נשאר איש ליכוד עד סוף ימיו, וגם אם היתה לו ביקורת הוא לא עבר לקדימה".
בשנותיו האחרונות אמנם ריבלין הביע ביקורת כנגד ההקצנה בליכוד בשיחות פרטיות, אבל בזירה הציבורית והתקשורתית קשה לזכור אמירות נוקבות שלו בעניינים פוליטיים כבעבר. בעשור האחרון של חייו, נראה היה שהפוליטיקה כבר לא הרתיחה ולא הסעירה אותו כמו פעם, אומרים לנו כמה מחבריו הקרובים. אומרים שפחתו בו מאוד היצריות והפנים האדומות שיכלו להציף אותו בכל פעם שנכנס לסמטת הפוליטיקה. "בשנים האחרונות, רק כשהיתה מערכות בחירות הוא נרתם בצורה ברורה לטובת הליכוד", אומר חברו הטוב ששון גבאי. "היתה לי תחושה שהוא הבין שהעולם השתנה ואינו אותו דבר, שהפוליטיקה השתנתה. לדעתי הוא קצת התעייף מהמלחמות הפוליטיות. אולי נמאס לו. אולי הוא היה מאוכזב מהפוליטיקה". "נכון, ב-10-12 שנים האחרונות ספי לא נגע בעניין פוליטי", אומרת ציפי שביט. "זה לא שהוא לא היה פוליטי, אבל זה כבר לא הוציא אותו כל כך מהכלים כמו פעם. שלוש שנים לפני שהלך מאיתנו הוא כבר היה מאוד מאוד חולה. העניין הפוליטי פינה את מקומו למאבק שלו".
טוביה צפיר מזכיר שספי ריבלין הוא קרוב משפחה של נשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין. "שניהם בית"ר ירושלים, שניהם הגיעו מבית רביזיוניסטי, שניהם ריבלין", אומר צפיר. "אתה שומע היום את הנשיא ריבלין, ובעיניי המחנה שלו הוא נחשב כשמאלן. ספי היה במהות שלו היה ליברל מהסוג של רובי ריבלין. אני מעריך שהוא עצמו היה סולד מגילויי הגזענות היום. ספי היה נאור. הוא השתתף בניקוי ראש. קראו לנו תוכנית שמאלנית. היינו תוכנית מאוד ליברלית. ספי היה בנאדם פתוח. היו לנו ויכוחים 'בניקוי ראש', ספי ודובי גל סימנו את הצד הימני. בגדול, הוויכוחים האלה היו לגיטימיים. ספי היה ימני, אבל לא קיצוני ימני. יכול להיות שספי לא היה עושה היום את הדברים שעשה ב1977. הוא לא היה עושה את זה באותה תוקפנות ועם אותו הארס שהיה לו אז".
בתוך כך, לוואלה! תרבות נודע על דברים מעניינים שנאמרו בשיחה סגורה שהתקיימה בעשור הקודם בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לריבלין. "ספי השתעשע לרוץ לבחירות בסיעת הליכוד לכנסת, בברכתו של נתניהו. ביבי זימן אותו יום אחד לשיחה, כשהוא עוד היה בריא יחסית", מגלה לראשונה יורם שמרון חברו הקרוב של ריבלין. "ספי סיפר לי שביבי אמר לו: 'תסתכל מה שלי יחימוביץ' עושה, איך היא עושה את האג'נדה שלה, בוא תלמד ממנה, תנסה לחקות אותה'. ספי אמר לי שביבי מאוד התפעל מהנחישות ומהמשנה הסדורה של יחימוביץ והוא אמר לו: 'קח דוגמה ממנה, ותעשה את מה שהיא עושה אצלנו'".
ריבלין, שהיה מעשן סיגריות, גילה בבדיקה בבית חולים בשנת 2006 כי לקה בסרטן בגרונו. הוא עבר סדרה ארוכה של ניתוחים בניסיון להימנע מכריתת מיתרי הקול. ב-2010 הצהיר שהחלים מהסרטן, אולם מחלתו חזרה ובספטמבר 2012 עבר ניתוח להסרת מיתרי הקול. מאז תיקשר עם סביבתו בעזרת כתיבה. ציפי שביט חושפת בפני וואלה! תרבות שני פתקים שכתב לה ספי ריבלין כמה ימים לפני אישפוזו האחרון, בהם ניכר כי שמר על חוש ההומור שלו עד סמוך מאוד למותו. "הוא כתב לי את שני הפתקים האלה כשלושה שבועות לפני מותו. את רוב הדברים ספי כתב לי על לוח מחיק. הוא כתב ללא הרף. אני שאלת, הוא ענה, אני סיפרתי, והוא אמר בדיחה. הוא כתב, והוא צחק, והוא היה ממש מלך. הכל היה מחיק, אז שני הפתקים האלה זה מה שנשאר מהיום שבו הוא לרגע לא מצא את הלוח המחיק שלו".
להלן, הנה שלושה חומרים שמתפרסמים כאן לראשונה: צילום של ספי ריבלין עם מסר של אהבה לחברתו ציפי שביט, ואחריו שני הפתקים האחרונים שכתב ספי ריבלין לציפי שביט כמה ימים לפני אישפוזו האחרון, בפרסום ראשון בוואלה! תרבות.
שביט אומרת כי האומץ, חוסר הפחד והגבורה היו ערך אצל ספי. בעוד שבשנות השבעים והשמונים ריבלין הפגין אומץ גדול בביטוי השקפת עולם שהיתה שנואה על חוגי האמנות, התרבות והבידור, בשנותיו האחרונות תכונות אלו שיקפו אותו בהתמודדות במחלת הסרטן. "היתה בו גבורה עצומה במלחמה עיקשת וחסרת פשרות עם המחלה", אומרת שביט. "הוא יכול היה להצחיק את הרופאים שלו לפני ואחרי הקשה שבניתוחים. הוא היה קומיקאי בחסד עליון. היה לו טיימינג גאוני, שאנשים צריכים לשים פתק בכותל בשביל לקבל. הוא למד בעל פה הכי מהר. הוא סיפר סיפורים עצובים ושמחים באותו להט. הוא היה פרטנר עצום. הערצתי אותו. היו לו את העיניים הכחולות הכי יפות בעולם. מהדקה הראשונה שפגשתי את ספי בפסטיבל ידעתי שזה לנצח, כמו עם בעלי. היינו מדברים כל כך הרבה, לא הפסקנו לדבר עד שהבטריה היתה נגמרת. הוא לא פחד מכלום. אמרתי לו: אהבתי אותך תמיד, אבל התאהבתי בך כשחלית. לא ראיתי אצל אף אחד אחר אמונה כזאת שהכל יהיה בסדר. כמה שאני לא מפחדת ולא מבוהלת מכלום מהיום שנהייתי חברה שלו. וחוץ מזה, ספינק'ה אמר לי: שני הצלילים שאני הכי אוהב בעולם זה מחיאות כפיים והגרעפצים של הנכדים שלו".
