חובבי הזומבים שמתגעגעים ל"המתים המהלכים" יכולים להפסיק להתגעגע. המתים מהלכים ממש בינינו. אנחנו המתים. כלומר, חלק מאיתנו. החלק שאלוהים יודע למה מעניק ל"המירוץ למיליון" יותר משלושים אחוזי רייטינג באופן קבוע. יושבים על הספה בחדרים חשוכים, נטולי חשיבה עצמאית ובוהים בטלוויזיה. עשיתי את הבלתי ייאמן ושוחחתי עם אנשים שצופים בתוכנית ואף נהנים ממנה. "זו חווית צפייה לכל המשפחה", אמרו. אחד מהם אף סיפר שסבתו נוהגת לצפות בתוכנית "בשביל הנופים".
גם לי יוצא לצפות ב"המירוץ למיליון" מדי פעם. נניח, כשאני ממתין במוצ"ש לתחילת "המטה המרכזי" בערוץ 10. או כשאני ממתין שקרם לחות שמרחתי על גב כפות ידיי הענוגות ייספג בעורי בימי רביעי. אז אני צופה בחלקים מהתוכנית וזה מספיק לי. חווית הצפייה ב"המירוץ למיליון" מזכירה לי לעתים תכופות את הביקורים אצל רופאת השיניים. שם, אם תהיתם, לפני שהמקדחה נכנסת לעבודה, אני יושב ובוהה באקווריום ענקי בו מתרוצצים דגי זהב לכל עבר. פעולת הבהייה אורכת חמש עשרה דקות בדרך כלל.
בדיוק כמו צפייה במתרחש באקווריום, גם צפייה ב"המירוץ למיליון" איננה כוללת קליימקס מרגש. אני מניח שמתישהו מתמודדי התוכנית מודחים ומוצאים את עצמם מבלים בהשקה בקניון בקריית אונו אבל למרות שלפי ויקיפדיה היו כבר חמש הדחות, עוד לא יצא לי לראות הדחה אחת בפועל. אולי כי הסבלנות שלי הולכת לאיבוד אחרי עשרים דקות של משימה שמנותחת ומשודרת מכל זווית. לא שזה משהו חדש, להתלונן על מריחת פורמטי הריאליטי בישראל זה קצת 2009.
אבל אותי, באופן אישי, מדהים שעשרות אלפי אנשים יושבים, מרצונם החופשי, מול תוכן נטול ריגושים. כלומר, בטח יש ריגושים. אני מניח שכיף לראות את וובה מסיים את המשימה אחרי שהוא רב עם זוגתו. וגם כיף לראות את רוני סופרסטאר מסיימת את המשימה אחרי שהיא רבה עם אחותה. אבל הכי הכי כיף זה לראות את גל, כן - גיגלתי כדי להיזכר בעוד שמות מתמודדים, מסיים משימה אחרי שהוא רב עם ליאל. כל אותם עשרות אלפי אנשים ממש נהנים מ"המירוץ למיליון". כאמור, זה מדהים אותי. ועוד יותר מדהים אותי שזה מדהים אותי. כי באמת, אין טעם לנסות להבין מה עובר בראשו של הצופה הישראלי הממוצע.
כל זה לא נכתב כדי לצאת נגד "המירוץ למיליון" ומה שהיא מסמלת. כך אמורה להיראות טלוויזיה מסחרית מבדרת, מטומטמת וחסרת פואנטה. אולי כל זה נכתב כדי לצאת נגדי, הפוץ עם הסוודר שממשיך לחפש תכלית ושורה תחתונה במקומות בהם הן לא צריכות להיות קיימות בכלל. וכך, במקום לסיים את הטקסט הזה עם קריעת בגדים, לבישת שק ומריחת אפר על הפדחת, אסיים את הטקסט הזה עם קבלת ההתנהלות של צופי "המירוץ למיליון" בשילוב שלווה בניחוח זומבי. כמה הולם.
מה אתם חושבים על "המירוץ למיליון"? ועל קרם לחות? ספרו לנו בפייסבוק