ב-2012 דירג מגזין פורבס לראשונה את רשימת המפיקים ותקליטני המוזיקה האלקטרונית העשירים ביותר בתעשייה. באותה שנה, לטענתם, המוזיקה אלקטרונית, ובראשן מפיקי הדאנס המסחרי, עקפו את סכומי העתק של מפיקי הרוק וההיפ הופ, ועל כן מגיעה להם רשימת דירוג עושר שנתית במגזין שזה תחום העיסוק החביב עליו.
כמו בכל פירמידה כלכלית, גם כאן מעטים נוגעים בפסגה. רבים יטענו, ובצדק, שלמעשה כל קשר בין הפקות הדאנס-פופ של יוצרים כמו דיוויד גטה, דיפלו או סקרילקס לנשמע במועדונים החשובים לסצנה האלקטרונית, הנו מקרי בהחלט.
על כן לא התכנסו כאן כדי לספור את מיליוני הדולרים השנתיים לכיסם של טייסטו או אפרוג'ק, רובם הגיע מפסקולי משחקי וידאו בכל מקרה וזה לא באמת מעניין. במקום זאת ננסה להתחקות אחר אחת השאלות המאתגרות בתולדות הסצנה האלקטרונית האלטרנטיבית.
מי, מה ואיך נקבע מחיר לדיג'יי ממוצע, או בישראלית: כמה אתה לוקח לערב?
לכל דיג'יי יש סוכן שבחרה לו הסוכנות, והוא תפקידו להתמקח עם הפרומוטר. הצד השני מייצג את המועדון / פסטיבל / אירוע אליו צריך להזמין אמנים. כמו בכל סגנון מוזיקלי או זרם אמנותי, גם כאן מחיר הופעתו של דיג'יי תלוי אופנה ומעמד פופולריות. עולם המוזיקה האלקטרונית סובל כעת מאינפלציה של יוצרים ותקליטנים ולכן המחיר הממוצע נמוך משהיה וניתן למיקוח. ישנם גורמים חיצוניים רבים שבזכותם מחיר יכול להשתנות, אך לפני שניגע בהם הנה כמה מושגי יסוד בתלמוד.
חמישה מושגים שסוכנים אוהבים במיוחד
"Landed" - מחיר סופי ש"לאחר נחיתה". סכום תשלום הכולל גם שהות במלון, טיסות ולעיתים גם ארוחה.
"Flight Share" - אפשרות להשתתף עם מועדון ממדינה אחרת בעלות הטיסה ליעד ההופעה הבא.
"Booking Fee" - העמלה שלוקח הסוכן על העסקה, 25% עד 30% ממחיר ההופעה.
"+++" - ההפך מ"Landed", פלוסים המייצגים את העובדה כי מדובר במחיר שלפני מלון, טיסה ועמלה לסוכן.
Showcase - מילה מכובסת לדיל של יותר מאמן אחד מאותה חברת תקליטים / סוכנות, עבור מסיבה "רשמית" של המותג המקשר ביניהם.
כאמור, מחירו של דיג'יי ממוצע הוא עניין גמיש. גם בשווי השוק שבחר לעצמו הבוקר, ובמקרה של ישראל גם בשל מקום ההופעה. סצנת הבילויים הישראלית יודעת עליות ומורדות. מיותר לציין שגם עניינים פוליטיים משפיעים כאן לא מעט. היתרון היחסי של הופעה בישראל טמון בעבודה כי ברובם המכריע של המקרים דיג'יי - גם אם לא נחשב לכוכב-על ברחבי העולם עכשיו - יזכה להיות המופע המרכזי והיחידי מחוץ לארץ במסיבה כאן. גורם שאפשר לזקוף לזכות או לחסד במחיר ההופעה שלו.
במקרים של אמנים מארה"ב או יעד יקר אחר לטיסה, אלמלא השתתפות כספית עם מועדון ממדינה אחרת בעלות הטיסה (Flight Share), נוטים להתגמש בעבורנו משמעותית במחיר ההופעה. אבל כל אלה וגורמים טכניים אחרים, אינם עוסקים בשווי השוק של הדיג'יי או היוצר וזה הוא הנושא המעניין והמורכב יותר כאן.
כמה מגיע לך?
בשנת 1993, כחלק מחגיגות גיליון המאה של מגזין הדאנס הבריטי DJ Mag, הוחלט לראשונה לפרסם רשימה בת מאה תקליטנים הנחשבים בעולם. מה שהחל בתור מחווה תמימת לב, הפך במהרה לסמל המסחרי המובהק בתיעוש הסצנה וקידוש מעמד אלוהותו המופרז של הדיג'יי בשנות התשעים. עשרים שנים מאוחר יותר, ישנם כיום עשרות דירוגים שונים על פי מגזינים בעלי השקפות סגנוניות שונות. דיג'יי מאג כיום, לצד גם מיקסמאג התאום החורג לו, מייצגים את הרשימה עליה מתבסס מגזין פורבס. אבל לנו - שוחרי אלקטרוניקה מהצד השמאלי במפה, משאל קוראי רזידנט אדוויזר הוא הקרוב ביותר לייצג את ליבת הסצנה.
בדצמבר האחרון פורסמה, כמדי שנה מאז 2006, רשימת מאה תקליטני השנה של קוראי רזידנט אדוויזר. כמתבקש, מאה בני המזל להופיע באותה רשימה רשאים להפריז במחיר הופעתם ובצדק.
ויקינג הטכנו אדום השיער - רודהד, הוא הדוגמא המוצלחת ביותר השנה לצמיחה המהירה ביותר לדיג'יי שהיינו עדים לה מזה עשור. רק לפני שלוש שנים איש לא הכיר את שמו מחוץ לברלין, והנה השנה הוא קפץ מהמקום ה-38 ל-9 בעשירייה הפותחת של 2014. בימים אלה מתברר בממשלת מועדון הברגהיין כי לא מטוהר כשרונו בלבד זכה האדמוני למספר הופעות מחשיד במועדון הנחשב בעולם, ועל כן הוחלף לאחרונה האחראי לתוכן מטעם המועדון. אבל לרודהד זה כבר לא משנה. הוא כבר חתם לפני שנה על רזידנסי באיביזה ובעיקר בזכות זאת נמצא כעת בפסגה.
דוגמא נוספת לצמיחה מהירה מהרגיל במעמד פופולריות היא מאנו לה טאף. יוצר ודיג'יי שנחשב כמעט לאנונימי לחלוטין, עד הבוקר שבו החליט לשכור את שירותי צמד המפיקים המטאורי Tale Of Us לרימיקס עבורו. ספק ממזל, ספק מכישרון, מאנו הצליח בבחירת רימיקס שהעניק גם לו וגם לאחראים לו לוח הופעות מ-2013 ועד השנה הבאה. הכל בזכות להיט - סליחה, המנון - שאף אחד בעצם לא יודע איך נשמע בגרסת המקור של מאנו לבד.
אם כן, קביעות (רזידנסי) במועדון נחשב כמו הברגהיין יכולה להזניק קריירה. להיט מאת יוצר או מגרסת רימיקס של יוצר שותף, הופכת תקליטנים לכוכבים בין לילה. דירוגם במשאלי פופולריות מהווה קשר ישיר, אם כי לא באופן בלעדי, למחיר הופעתם. לעתים מספיקה גם כתבת רוחב מפרגנת במגזין נחשב, הופעה בבויילר רום, סט אורח בסדרת פודקאסט איכותית, אלבום בסדרת אלבומי מיקס פופולרית כמו פאבריק או אלבום אולפן - גם אם לא מדהים, בכדי לתרץ סיבוב הופעות במחיר גבוה מבדרך כלל.
הופעות בימי חול (עיין ערך גל עופר מארח את דמיאן לזארוס ברביעי), עולים פחות מסופי שבוע. דיג'יי שכבר הופיע כאן בעבר, מן הראוי לבקש מחיר נמוך יותר עבור שובו. אלא אם כן הוא המציא מאז את ההאוס או הטכנו מחדש. יש מחיר שונה לטכנואיד לפני ואחרי שהופיע בברגהיין, לכן השכם להורגו. על אחת כמה וכמה לדיג'יי שעבר או בדרך מסוכנות קטנה לגדולה. בערי בילוי תחרותיות - ברלין ואיביזה בעיקר, מדובר בתעריף שונה. בשתי הערים הללו תצטרכו לחתום או להסכים בעל-פה על בלעדיות למועדון אחד, ממנו תקבל מספר הופעות לא גדול, אם כי מובטח שנתית. כל זאת בתמורה שלא תופיעו במועדון הגדול המתחרה.
ויש עוד כביש עוקף, אהוב מאוד על יוצרים ודיג'ייז - שנוא עד מוות על פרומוטרים: ה-Live PA.
לא הרבה זמן עבר מאז שהתחלנו להכתיר דיג'ייז על פי תפוקתם כיוצרים מוזיקליים, במקום על פני יכולות התקלוט שלהם, נפל דבר. תוכנת היצירה וההופעה החיה, אבלטון, הגיחה לעולם. פתאום נמצא פתרון פלאים לכל אותם יוצרים, שלמעשה מעולם לא התעניינו עד כדי כך בתקלוט. עיקר תשוקתם הוא ביצירה מוזיקלית מקורית וכעת הם יכולים "לבצע" אותה כ"מופע חי".
מבלי להיכנס עמוק לוויכוח הארוך והמייגע אודות מידת ה"חיות" של הופעה אלקטרונית מסוג זה או אחר, נתייחס כאן רק לעובדה שמדובר בדרך אידיאלית לבקש מחיר גבוה עבור זמן הופעה קצר. לעיתים מלווה לכך גם ציוד מיוחד שיש להטיס בתוספת תשלום, או חמור מכך - למצוא היכן ניתן להשכיר אותו כאן עבור אותו אמן.
ב-2009 הוסיפו ברזידנט אדווייזר קטגוריית דירוג נפרדת עבור אותם "מופעי לייב". זה החל בעשירייה נבחרת. שנתיים לאחר מכן, מדובר כבר בדירוג בן עשרים. בשנה הבאה, לכו תדעו.
אבל בדומה לדירוג הדיג'ייז, שמעיד על פופולריות יצירותיהם יותר מאשר יכולות התקלוט וטכניקה, גם ברשימה זו - אותו דבר. מופע הלייב של השנה שמור ל-Recondite, יוצר מוכשר ש"הופעתו" מבוססת על טראקים מתחלפים מולחנים מראש באבלטון, אם כי בתיבול אפקטים מכפתורים שהוא לוחץ עליהם בזמן אמת מול קהל.
והמחיר? תלוי בכם.