וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

טיסת האלפחורס: "סיפורים פרועים" הוא החוויה הקולנועית הכי מבדרת כרגע

23.3.2015 / 7:11

לא רק שהלהיט הארגנטינאי "סיפורים פרועים" הוא אחד הסרטים הכי רלוונטיים למציאות הישראלית כרגע, הוא גם מלאכת מחשבת קולנועית משעשעת להפליא שצריך ללמד בשיעורי תסריטאות

יח"צ - חד פעמי
את אפיזודת הטיסה של "סיפורים פרועים" אפשר להראות לתלמידים ולומר - כך בונים התחלה, אמצע וסוף; כך מציגים דמויות; כך יוצרים מתח וכך חותמים בפאנץ'

סרטונים רבים צצו בעקבות "טיסת השוקולד", אבל אף אחד מהם לא הצליח להגיע לקרסולי המקור ולמעמדו הפולחני. את מה שהתפתח שם בספונטניות, אמרנו לעצמנו, אף תסריטאי משופשף כבר לא יצליח לשחזר גם אם ישקוד על כך במשך חודשים. משפטי מחץ שכאלה אי אפשר להמציא.

והנה, רק כחודש לאחר שהנוסעים לוורנה נכנסו ללבנו ונדמו בלתי מנוצחים, בכל זאת קם להם מתחרה: "סיפורים פרועים", שעלה כאן בסוף השבוע האחרון. הלהיט הארגנטינאי בנוי משש אפיזודות, שכל אחת מהן מציגה גיבורים אחרים ומתרחשת במקום אחר. הראשונה והטובה שבהן מתחילה בטיסה שגרתית לכאורה, ומכאן והלאה היא הולכת ומתפתחת באופן גרוטסקי ומושחז שגורם לסרטון הפולחן הישראלי להחוויר. בכל זאת, לפעמים הקולנוע כן מתעלה על המציאות.

אפיזודת הטיסה של "סיפורים פרועים" נמשכת פחות מעשר דקות, אך גם בזמן כה מועט, ניצבת בגאון כאות ומופת של מלאכת הסיפור. אפשר להציג אותה בשיעור הראשון של כל קורס לתסריטאות ולומר לתלמידים - כך בונים התחלה, אמצע וסוף; כך מציגים דמויות; כך יוצרים מתח וכך חותמים בפאנץ'. הבמאי-תסריטאי דמיאן זיפרון, בן 39, לא היה מוכר עד כה, אך מיד מתברר כי בכוחו ללמד גם ותיקים ומפורסמים ממנו איך להתחיל סרט.

סיפורים פרועים.
היה ברור שבסוף מישהו ישתגע מכל החתונות האלה. מתוך "סיפורים פרועים"
בלי שום קשר לתכני "סיפורים פרועים" או לרלוונטיות שלו, הרי שמבחינה קולנועית טהורה, הוא פשוט עשוי מעולה

לאחר הפתיחה המושלמת הזו, כבר כמעט ואין ל"סיפורים פרועים" לאן להתרומם, והוא אכן לא נוסק, אך לפחות גם לא מתרסק. חמש אפיזודות נוספות באות לאחר מכן. חלקן מוצלחות יותר וחלקן פחות, אך אף אחת מהן לא משעממת. כולן מעניינות, מהנות ומשעשעות, וכולן גם מבוססות על הקונספט שהניע את הסיפור הראשון ואת כל הסרטונים למיניהם – זה מתחיל בסיטואציה יומיומית, למשל נהג שקיבל דו"ח או שעקפו אותו בכביש, ובמהרה מתפרץ לאקסטזה של אלימות מילולית וגופנית. מי שתהה בחודש האחרון איך אומרים בספרדית "פתח לה ת'דלת" ו"אני אפתח לך ת'פרצוף", יקבל כאן את השיחון השלם.

לכן, "סיפורים פרועים" נראה כה רלוונטי למציאות הישראלית. לעתים אפשר אף לשכוח שהוא נעשה בארגנטינה, מה עוד שחלק מן הדמויות (ואגב, גם הבמאי) בני דת משה, והוא מסתיים בחתונה יהודית שמתקיימת לצלילי "הללויה" של להקת חלב ודבש. בדרך כלל הקהל רוטן על עיכובים במועדי הפצה, הפעם, הסרט רק הרוויח מכך שהגיע לארץ עשרה חודשים לאחר בכורתו העולמית במאי האחרון במסגרת התחרות הרשמית של פסטיבל קאן. מובן שלא היוצר ולא המפיצים תיכננו זאת בזמנו, אך הפצתו דווקא בעיצומו של גל תיעודי הישראלי המכוער מעניקה לו תהודה שכל יצירה קולנועית יכולה לבקש.

אך עד כמה שמפתה ובלתי נמנע לבחון את הסרט בהקשר הישראלי הנוכחי, יהיה זה עוול לצמצם אותו כך ולהתייחס אליו כתשובה הארגנטינאית לסרטון השוקולד ותו לא. "סיפורים פרועים" הוא הרבה יותר מזה, ולכן לא פלא שריסק שיאים קופתיים במולדתו, קיבל מועמדות לאוסקר האמריקאי והיה להיט בעוד מדינות.

הצלחתו הגלובלית של הסרט מתבקשת. קודם כל, כי לא צריך להיות ישראלי או ארגנטינאי כדי להזדהות עם דמויות שנקעה נפשן מן המציאות היומיומית, הולכות ומתבשלות ובסופו של דבר מתפוצצות ברגע הגעת הגפרור שיבעיר אותן. נוסף לזאת, בלי שום קשר לתכני "סיפורים פרועים" או לרלוונטיות שלו, הרי שמבחינה קולנועית טהורה, הוא פשוט עשוי מעולה.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

זה כל כך טעים ופשוט: מתכון לבננות מקורמלות

בשיתוף חברת גליל
אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
אסור להשוות? איך אפשר שלא? אפיזודת הטיסה ב"סיפורים פרועים"/מערכת וואלה!, צילום מסך

יש בסרט מעלות רבות, אך המרשימה מכולן היא העושר והגיוון. בדרך כלל, במבנה עלילתי כזה מתחלפים הבמאים בין אפיזודה אחת לאחרת. כאן, המושכות נותרו בידיו של זיפרון לאורך כל הדרך, אך זה לא מנע ממנו לשנות כל פעם שפה ויזואלית. הסיפור הראשון מזכיר את פדרו אלמודובר, שאכן שימש כאן מפיק; השני, כבר נראה כמו "היסטוריה של אלימות" של דיוויד קרוננברג; השלישי, מזכיר את "דואל" של סטיבן שפילברג וכך הלאה וכך הלאה. הסגנון משתנה, אך העשייה תמיד מיומנת ומלוטשת, השימוש במוזיקה ממזרי, ההומור שחור וחד, איפיון הדמויות מדויק והתסריט, כיאה להבטחה בשמה של הקומדיה, פרוע.

אין מדובר ביצירה עמוקה במיוחד. בסך הכל, כמו בטובי הסרטונים הוויראלים, היא משתמשת בעצבים של אנשים מצד אחד של המסך כדי לעורר צחוקים אצל מי שנמצאים בצד השני. אבל גם את זה צריך לדעת איך לעשות, וכיוון שזיפרון מתגלה כאשף בתחום, הלהיט פרי עטו הוא אחת מן החוויות הקולנועיות המבדרות שיש כרגע. בפעם הבאה שאתם טסים, אל תסתפקו במועט. אם מערכת הבידור מכזיבה, מהרו לדרוש מהדייל – "תן לי את 'סיפורים פרועים'!"

מה חשבתם על "סיפורים פרועים"? ספרו לנו בתגובות ובפייסבוק

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully