ההצלחה ההיסטרית של סרט האנימציה "לשבור את הקרח", לא התבטאה כמובן רק בקופות הקולנוע, אלא גם במצעדי המוזיקה הודות לשיר הנושא "Let It Go" שהפך ב-2014 ללהיט ענק, למימ אינטרנט ויראלי ולתופעה תרבותית חוצה גילאים וקהלים.
זאת היתה הפעם הראשונה שאולפני דיסני הצליחו להכניס שיר מסרט אנימציה שלהם לעשרת הגדולים במצעד הבילבורד מאז הלהיט "Colors of the Wind" של ונסה ויליאמס שהיה חלק מפסקול "פוקהונטס" ומאותו הרגע היה ברור לכולם ששנות הזוהר הגדולות של פסקולי הסרטים כנראה בדרך לקאמבק הכי מפואר מאז ימיהם הגדולים בניינטיז, שידעו פסקולי ענק כמו "שומר הראש", "טיטניק" וקלאסיקות של רוקסט, קוליו, גאנז אנד רוזס ובראיין אדמס.
איפשהו באיזור שנות ה-2000, הפסקולים די איבדו מזוהרם, מלבד בודדים בחנית כמו אמינם ("8 מייל"), דסטניז צ'יילד ("המלאכיות של צ'רלי") ואדל ("סקייפול"). אבל בעידן הנוכחי והלא מזהיר בו נמצאת תעשיית המוזיקה הרעועה, מתגלים מחדש שירי הנושא מסרטים ופסקולים כדיל מעולה, לכל הצדדים, גם האולפנים הגדולים שמקבלים יחסי ציבור מעולים לכל סרט, וגם האמנים וחברות התקליטים שמחפשים הכנסות נוספות שלא רק ממכירות. הוכחה נוספת לסינרגיה המחודשת בין התעשיות אפשר למצוא גם בהצלחה הגדולה של אופרת הסבון המוזיקלית "אימפריה", שעוסקת בתככים במשפחה השולטת בחברת התקליטים הגדולה באמריקה, שהיתה הסדרה הכי נצפית האמריקה העונה (ועם אפס באז לצערי כאן בארץ) וניפקה לאחרונה גם פסקול שכבש את המקום הראשון במצעד בילבורד.
לא מפתיע אם כך ששירי הפסקולים של התקופה האחרונה הם גם אלה שמובילים את המצעדים, וסביר להניח שגם אתם טוחנים אותם ברגע זה על המחשב שלכם. בראש כמובן נמצאים צמד המופלאים אלי גולדינג ודה וויקנד, שהביאו כל אחד לעצמו שיר מעולה לפסקול "חמישים גוונים של אפור". ושלושה חודשים לאחר צאתם הם עדיין טופ טן בכל מצעד אפשרי. מזדנב מאחור וכנראה בדרך לעקוף אותם הוא ויז קאליפה, שיחד עם צ'ארלי פות', רוכב על ההצלחה של "מהיר ועצבני 7" עם "See You Again", שיר הפרידה מפול ווקר, שכבש את המקום הראשון כמעט בכל רחבי העולם. ואיך אפשר לשכוח כמובן את הביצוע המפתיע של ג'ניפר לורנס ("משחקי הרעב") ב-"The Hanging Tree" שהפך ללהיט מצעדים מפתיע וזכה לשלל סימפולים ורמיקסים. אל כל אלה אפשר לצרף את "Happy" של פארל, שיצא בתחילת דרכו בפסקול "גנוב על המיניונים 2 ", את שיריה של ריהאנה ב"בית" ואת לנה דל ריי, שאשכרה הפכה את זה לביזנס בסרטים "מליפיסנט", "גסטבי הגדול", "עיניים גדולות" של ברטון ועכשיו גם ב-"The Age Of Adline".
אז מה יהיה להיט הפסקולים הבא? התעלומה הגדולה היא כמובן מי ישיר הפעם את שיר הנושא של ג'ימס בונד החדש ("ספקטר") שייצא בנובמבר. האם אדל תחזור שוב לעניינים, כמו שדניאל קרייג, הכוכב הראשי רוצה (בינתיים היא מתמהמת), או שמא ילכו על כוכב בריטי תואם וראוי בדמות סם סמית' (שם חם בבורסת ההימורים), או דווקא להקת קווין שלוהטת עכשיו בהופעות בעולם יחד עם אדם למברט. יש גם מעריצים שמנסים להריץ ברשת עצומה להביא את שירלי באסי הוותיקה, שמזוהה עם הסדרה ועם שלושה מסרטיה הבולטים, אבל סביר להניח שאת השם הזה למצעדים כבר יהיה קשה יותר לעכל, ככה שאל תבנו על זה יותר מדי.
סיה "Fire Meet Gasoline"
נחמד מאוד מצידה של סיה שהחליטה לשחרר לחופש קצר את מאדי זיגלר, הילדה ה(כבר)מעצבנת מקליפיה האחרונים, ולפנק אותנו במקום בהיידי קלום ואת ההוא מ"משחקי הכס". אבל קליפ נאה בצד, זה לגמרי בלתי נסלח הדמיון של השיר הזה ל-"Halo" של הביונסה, וקצת לא ברור איך בכל תהליך של הקלטתו, הכנסתו לאלבום ועכשיו ביציאתו כפרסומת להלבשה תחתונה, לא היה אף אחד בסביבתה של סיה שקם אמר: הלו, עד כאן. זאת את שאמורה לכתוב שירים לביונסה, לא להיפך. ולמי שעדיין לא מבין על מה אני מדבר: קבלו מאש אפ שיעזור לכם לגבש עמדה:
ג'יי קול "Wet Dreamz"
אמנם הפידים שלי בפייסבוק ובטוויטר עמוסים לרוב בחפירות סביב הגאונות של קנדריק לאמאר, דרייק וקניה ווסט, או בירידות על טיידל המקרטע של ג'יי זי, אבל חובב ההיפ הופ הצנוע שאני, מעדיף כרגע יותר מכולם דווקא את ג'יי קול, שאולי פחות בולט ברשתות החברתיות, אבל מספק את הסחורה לא פחות מחבריו המוזכרים למעלה. הזדמנות מעולה לציין שעם לאמאר הוא מתכנן להוציא אלבום משותף בהמשך השנה, וגם חתום בלייבל של ג'יי זי Roc Nation.
אלבומו האחרון והמעולה "Forest Hill Drive" עדיין אצלי בריפיטים מסוף השנה שעברה, ובקליפ הטרי לסינגל השלישי מתוכו "Wet Dreamz" הוא גם מצליח להביא טוויסט עם קליפ סופר כיפי בכיכובם של שני כלבים כובשים במיוחד, כשברקע בכלל ליריקס על הפעם הראשונה שלו. סוג של תיקון לסרטון ההתעללות בכלבה שרץ בפייסבוק השבוע, ואם תרצו גם לנשיקה של דרייק ומדונה.
אדם למברט "Ghost Town"
אדם למברט, יוצא "אמריקן איידול", אמנם מסתובב בכל העולם בימים אלה עם להקת קווין הוותיקה, בתפקיד ה"מחליף" של פרדי מרקורי, ולמרות ההצלחה של סיבוב ההופעות המשותף גם מקפיד לעבוד על חומרים מקוריים. אלבומו השלישי אמור לצאת בהמשך השנה, כשעל ההפקה אמונים המפיקים השבדיים מקס מרטין ושלבק ובתוכניות גם דואט עם הכוכבת העולה טובה לו, כי אם כבר שבדיים, אז עד הסוף.
הסינגל הראשון מתוכו, "Ghost Town", הוא יציאה די מפתיעה, כשלמברט, מרטין ושלבק מחליטים להמר על הפקת פיוצ'ר האוס עדכנית, ז'אנר די טרי באומת ה EDM ופחות מצליח באמריקה. במה בדיוק שונה הפיוצ'ר האוס מה EDM האוויצ'י/האריסי/גואטי הרגיל? אל תשאלו שאלות קשות, כי אין באמת הבדל, אולי קצת פחות גז על הקרחנה. כך או כך, מרטין מקפיד לאזן עם גיטרות אקוסטיות בפתיחה, אווירה פופית ועם מעברים שנשמעים כמו משהו ששמענו פעם אצל טיילור סוויפט.