מייק הדראס, הידוע בשם הבמה פרפיום ג'יניוס, החל את דרכו המוזיקלית כשהוא חבוי מאחורי פסנתר ופרופיל מייספייס. שני אלבומיו הראשונים שיצאו לאחר מכן סימנו אותו בעולם המוזיקה העצמאית כמספר סיפורים מן הקצה. עם תיאורים כמעט מדויקים של חוויות מחיים ספוגי בדידות, חומרים משכרי חושים או מערכות יחסים לא יציבות, הדראס האמיץ פרש בפני המאזינים מילים שכל אדם מופנם היה מעדיף להשאיר עמוק בבטן, ואם בחוץ אז נעול ומוגן בתוך מגירה. האלבום השלישי, "Too Bright", שאותו בא הדראס לקדם בהופעה אמש במועדון הבארבי, סימן את פריחתו של היוצר החוצה. יציאתו מן הקליפה המופנמת נעשתה בעזרת צלילים מרובדים יותר, חלק מזה תודות להפקת האלבום עליה היה אמון אדריאן אוטלי מפורטיסהד. האלבום כיכב ברשימות סיכומי השנה שעברה, ופרפיום ג'יניוס חיזק את מעמדו כדובר של דור שלם שדורש שלווה, עם יותר ביטחון, והרבה יותר ניצוצות של קסם שיוצאים החוצה. גם במועדון הבארבי היה אפשר להרגיש את השינוי הזה.
הערב התחיל ב-21:30 כשעלתה לבמה Zohara, יוצרת ישראלית העומדת להוציא אלבום בכורה באנגלית, ופיזרה הבטחות אלקטרוניות מקפיצות לעתיד. בסט קצר מאוד של שירים, היא גילתה כי יש לה כמה קלפים מתחת לשרוולים הקצרים, כולם עשויים ממגוון של מקצבים, מרקידים ואיטיים. בזמן שהרחבה התחתונה של המועדון החלה להתמלא, Zohara סלסלה והמתיקה בקולה מילים ולחנים פופיים נסיוניים שמזכירים ימים מוקדמים של לא אחרת מביורק.
שעה פחות או יותר לאחר עלייתה של היוצרת המחממת, עלו חברי הלהקה של הדראס אל הבמה ופתחו את ההופעה עם הצלילים הראשונים מהשיר "My Body" מהאלבום האחרון. הדראס עלה לבמה בשמלה שחורה צמודה, גרביוני רשת ולק אדום, אך כפי שהוא עצמו העיד בשיר הבגדים היו רק כיסוי, מה שהוא לבש באמת היה גוף שכבש את עיני הקהל בתנועותיו והווייתו החוצנית. האווירה האלקטרונית המשיכה עם עוד שירים מהאלבום השלישי, "Longpig"האלקטרוני והסינגל "Fool" כשהדראס לא הפסיק לנוע ולתור את הבמה עם המיקרופון, בעודו מחפש את מקומו עליה ואת מיקומו מול הקהל האוהב, שחלקו הזיז את שפתיו בדיוק לפי המילים.
בעיות סאונד אשר מנעו מגאון הבושם לשבת על הקלידים ולבצע שיר שקט שיאזן את המרגש במועדון, גרמו לו להיפתח אל הקהל בזמן ששיתף בלבטיו לגבי דילוג על השיר עד שיהיה אפשר לשמוע אותו מהמיקרופון כמו שצריך. בקריאת "Fuck it, I can do it, I'm crazy", הוא חזר לעמוד וביצע קאבר מענטז לשיר "Body's in Trouble" של מארי מרגרט או'הרה. מופע הקברט הפופי והאפל המשיך עם "Grid" ו-"Thing" אך בעיות הסאונד חזרו כאשר שב לכסאו ליד הפסנתר ורק קולו היפה לא ויתר והיטיב בכל זאת עם אוזני הנוכחים ב-"Dark Parts". רק אחרי שביקש מספר פעמים לסדר את העניין עם הפסנתר שצלילו היה רועש מדי, אפשר היה לשמוע את קולו הצלול עם הכבוד שמגיע לו.
"Lookout Lookout" מהאלבום הראשון יחד עם "Take me Home" ו-"Sister Song" בוצעו כמעט ללא פגם, תחת התאורה הבהירה היה אפשר לראות את עיוותי הפנים של הזמר שהקפיד להזרים רק עוד חשמל ווקאלי מגרונו. בעדינות מכשפת הוא עלה וירד בסולמות הקול שלו, וקיבל תגבורת מהקלידים תחת ידיו של אלן וויפלס ב-"All Waters" ו-"Floating Spit". הסינגל בעל הקליפ מעורר המחלוקת "Hood" עבר באופן חלק משקט לקצבי וסחף את הקהל יחד איתו. כשהגיע "Queen", השיר שסגר את ההופעה וזכה בתואר שיר השנה של מאזיני רדיו 'הקצה', המועדון כולו נע בקצב של היוצר שפיזר חיוכים לכל עבר לאור ההיענות החמה.
הדראס עלה לשני הדרנים, מבויש הוא התיישב ליד הפסנתר וביצע ברוך את "Write to Your Brother" ו-"Dreem" השקטים והאינטימיים וזוגות נראו שולחים ידיים אחד לשני ומתחבקים. לאחר מכן עלה וויפלס והתיישב לצד חברו, גם הוא עם מבוכה מתוקה, והם ניגנו ביחד את "Learning". "Mr. Peterson" קיבל קריאת עידוד כשאוזכר שמם של ג'וי דיוויז'ן ו-"All Along" חזר להשקיט את העניינים עם שאר חברי הלהקה שבאו לסיים כראוי את ההופעה. לאחר יציאה מהירה מן הבמה, הקהל ביקש עוד וקיבל כשהדראס חזר לבמה לבצע את השיר "Katie" שטען שלא ביצע כבר הרבה זמן, ובאותה מהירות הוא ירד מהבמה, לא לפני ששלח כמה נשיקות לעבר כולם.
מועדון הבארבי הרגיש חצי ריק. אולי זה היה בגלל הגשם הטרופי שהזרים החודש שפע של הופעות חו"ל והכניע את קהל האינדי לבררנות בבחירת ההופעה שאליה ירצו ללכת. אולי זה בגלל שאנשים לא ידעו על ההופעה או לא היו מספיק מודעים ליצירתו של מייק הדראס, ואולי זה בגלל שיש כאלה המעדיפים לחגוג את האינטימיות המוזיקלית המיוחדת של פרפיום ג'יניוס כמו שהוא יצר אותה - בחדרי חדרים. הפערים הפיזיים בין חבר קהל למשנהו אמנם אפשרו מרחב תזוזה רחב יותר, אך אילו אותם מרווחים היו קורמים עור וגידים, הם היו יוצרים מפלצת גדולה של פספוס על ערב שאמנם נגמר מהר מדי, אך לא יימחק מהר מזכרונות הנוכחים.