בסדרת "שליחות קטלנית" יש בדיוק שני סרטים. "שליחות קטלנית" ו"שליחות קטלנית 2: יום הדין". שני הסרטים שכתב וביים ג'יימס קמרון. הסרט הראשון הוא קלאסיקה. הסרט השני מחזיק מעמד עד היום כאחד מסרטי האקשן הטובים ביותר שנעשו אי פעם. וזהו - שם הסדרה הזאת נגמרה. נכון אמנם שטכנית, קיימים סרטי המשך נוספים ל"שליחות קטלנית". שלושה מהם, נכון לכרגע, פלוס איזו סדרת טלוויזיה תמוהה, אבל זה לא נחשב. הסרטים האלה לא אמיתיים, הם לא באמת חלק מהסיפור, בדיוק כמו ש"אינדיאנה ג'ונס 4" לא קיים באמת. הם פאנפיקשן. יצירה נגזרת. לא הדבר האמיתי. "שליחות קטלנית 3" היה תוספת מאוחרת, מיותרת למדי אבל די מבדרת בפני עצמה. "שליחות קטלנית: התעוררות" (המכונה גם "4") היה ניסיון מעניין אבל לא מוצלח במיוחד לקחת את הסדרה לכיוון חדש. ועכשיו, מגיע "ג'נסיס". ואם חשבתם שהסרטים הקודמים פגעו בכבודו של המקור, לא ראיתם כלום.
"שליחות קטלנית: ג'נסיס" הוא המקרה הכי קשה של רצח של סדרה אהובה מאז "מת לחיות ביום טוב". זה מה שקורה כשהזכויות לסדרה נופלות לידיים של אנשים שאין להם מושג ירוק מה היה טוב בסדרה הזאת מלכתחילה.
בתחילת העבודה על הסרט החדש בוודאי היתה איזו ישיבת תסריט, ובה תסריטאים ומפיקים שונים התבקשו להציע רעיונות לסרט ההמשך החדש. חלק מהרעיונות היו דווקא מגניבים למדי. מה אם נראה את "שליחות קטלנית", אבל הפעם דרך עיניו של קייל ריס? מה אם המחסל הראשון בעצם מצא את שרה קונור כבר בגיל תשע, וליווה אותה מאז? מה אם מחסלים יכולים להזדקן? מה אם שרה קונור תיסע בעצמה בזמן אל העתיד? מה אם סקיינט היא בעצם גוגל? מה אם המנהיג הכריזמטי ג'ון קונור יגולם על ידי טיפוס זחוח ומעצבן להפליא עם פרצוף דורש אגרוף? מפיקי "שליחות קטלנית: ג'נסיס" החליטו לא לבחור מבין הרעיונות האלה אלא לעשות את כולם. באותו הזמן, באותו הסרט.
אז זה מתחיל בקייל ריס (הפעם בגילומו של ג'יי קורטני), שבעתיד הפוסט-אפוקליפטי שנשלט על ידי המכונות, נשלח על ידי ג'ון קונור לשנת 1984 כדי להציל את אמא שלו מידי השוורצנגר, ואם כל זה נשמע לכם כמו סלט מילים לא ברור זה משום שלא ראיתם את "שליחות קטלנית" המקורי. צפו בו ותחזרו הנה. "שליחות קטלנית: ג'נסיס" מניח שאתם מכירים את המקור; כל החלק הראשון שלו הוא רצף ארוך של שחזורים, מחוות, קריצות ונאדג'-נאדג' לתקופה שבה הסרטים האלה היו טובים. הכל נראה כמעט בדיוק כמו שנראה ב-1984, אבל גם אחרת: שרה קונור היא לא מלצרית תמה אלא באד-אסית המלווה בשוורצנגר משלה, אם כי דגם זקן יותר, והאייטיז, מתברר, מלאים עד אפס מקום ברובוטים מהעתיד, חלקם משני צורה, חלקם לא. וכאן נשאלת השאלה שעוד תחזור ביתר שאת בהמשך הסרט: מה לעזאזל?
למה 1984 היא פתאום אחרת? למה קייל ריס זוכר זכרונות שאינם שלו? למה העתיד שעכשיו שונה מהעתיד שהיה, ומה פתאום אנחנו נלחמים נגד סקיינט ב-2015 כשכולם יודעים שהיא התעוררה לחיים ב-1997? בסרטים עם מסעות בזמן, כמעט ללא יוצא מן הכלל, יש פרדוקסים. קחו כל סרט מסע בזמן, ועם קצת מחשבה וקצת קטנוניות תוכלו למצוא כמה וכמה סיבות למה מה שקרה שם הוא בעצם לא הגיוני או סותר את עצמו. אם מכניסים לעניין "קווי זמן" כלומר, הרעיון שיכולים להיות כמה יקומים מקבילים, שהם לא בדיוק אותו הדבר אבל בערך העסק מסתבך עוד יותר. אז אפשר לסלוח לסרט על כמה בעיות לוגיות בענייני זמן; אחרי הכל, גם סדרת "שליחות קטלנית" המקורית לא נקייה מכאלה. אבל "שליחות קטלנית: ג'נסיס" משתמש במסע בזמן כרישיון להיפרד לשלום מכל הגיון עלילתי מכל סוג שהוא. אנשים נמצאים במקומות ובזמנים שהם פשוט לא יכולים להיות בהם. קייל ריס מגיע מקו זמן אחד, אבל יש לו זכרונות מקו זמן אחר, וכשמישהו מעז לומר "אבל זה לא יכול להיות..." הסרט מציע את ההסבר המפורט הבא: "קוואנטים!". כשהחורים נהיים כל כך גדולים שאפילו הדמויות עצמן לא יכולות שלא להעיר על כך, הסרט כמעט מילולית עונה ב"מה אכפת לי". אלה לא פרדוקסים, זאת סתם עלילה מטומטמת, וזה הורס את כל הכיף שברעיון של מסע בזמן; אם הכל יכול לקרות, למי אכפת מה יקרה?
כשמדובר באקשן, הסרט לא מרגש. כל המחסלים, אלה מדגם שוורצנגר ואלה מדגם המתכת הנוזלית, הם כבר חדשות ישנות, והסרט לא מחדש בעניינם. סצנות האקשן מוגשות באגביות כזאת סבא-שוורצנגר וגב' קונור יודעים בדיוק מאיפה ומתי יבוא כל מחסל (איך?! לא מוסבר. למי אכפת), כך שלסצנות הקרב יש הרגשה של עבודות רס"ר, משהו טכני שצריך לעבור, ולא כאילו עתיד האנושות תלוי בהן. וחי סקיינט הגדולה שבמרומים, האפקטים ב"שליחות קטלנית 2" לפני 24 שנים היו טובים יותר הרבה יותר - מהסמטוכה הדיגיטלית בסרט הזה. אם זה לא מספיק, הסרט מספק גם סתם טמטום הוליוודי אופייני, כמו נאום מעורר-השראה שנשמע כמו הנאום מ"היום השלישי" מנוגן ברוורס, שורות טקסט מצחיקות שלא בכוונה, אנשים שמעלים זכרונות דקה אחרי שהם נסעו בזמן (אף אחד לא מעלה זכרונות דקה אחרי שהוא נסע בזמן! אף אחד! במשך הדקה הזאת אתם עדיין עסוקים בלהסתכל מסביב נדהמים על העולם העתידני המופלא שאליו הגעתו ולהגיד "איזה קטעים, נסעתי בזמן!"), ולקינוח הוא גם שובר את שיא "תאונת הדרכים המזעזעת ביותר שאין שום שמץ של סיכוי קלוש שמישהו מבני האדם שנמצאים בה יישארו בחיים, לא יקרה, אין מצב, כאילו כמה מטומטמים אתם חושבים שאנחנו, אבל ברור שהגיבורים שבתוך האוטו יצעדו הלאה בלי אף שריטה".
אם יש דבר אחד שעובד בסרט, זה המכונה שאינה ניתנת לעצירה, ארנולד שוורצנגר. לכאורה, הוא לא יכול כבר לגלם את המחסל שגילם לפני 31 שנים הוא פשוט זקן; אבל הסרט הופך את החסרון הזה ליתרון, ונותן ל"מחסל הזקן" להיות פרט משמעותי בעלילה. גם אמיליה קלארק בתור שרה קונור זה לא רעיון רע במיוחד. היא לא לינדה המילטון, כי לינדה המילטון יש רק אחת, אבל היא תחליף סביר. סרט "שליחות קטלנית" בכיכובם היה יכול להיות נחמד, לו רק היה לסרט הזה תסריט פחות דבילי.
כשמדובר בסרטי אקשן קייציים, בדרך כלל עולה הטיעון "מה אתם רוצים, כולה אקשן, תלמד לכבות את המוח". אבל אם אתם רוצים לכבות את כל הפעילות המוחית שלכם ולצפות ברצף של צבעים בוהקים ללא משמעות על המסך, אתם תמיד יכולים לצפות ב"רובוטריקים" או בערוץ הופ. אין שום סיבה ללכלך סדרת סרטים קלאסית בשביל זה. הסרטים האמיתיים ב"שליחות קטלנית" היו יצירות פאר. "שליחות קטלנית: ג'נסיס" הוא לא יותר מסרט למוח כבוי.
ומה אתם חשבתם על "שליחות קטלנית: ג'נסיס"? ספרו לנו בתגובות