אומרים שכלום לא משתנה במדינה, בטח לא בעונת החגים, אבל זה לא בהכרח נכון. פעם, למשל, אנשים פה היו צובאים על ספריות הווידאו בתקופה שלפני יום הכיפורים כאילו שהיה מדובר בתחנות לחלוקת לחם. בדורנו, כבר לא נשארה כמעט ולו ספריית דיוידי אחת לרפואה במדינה כולה, ואפילו שיש דרכים אחרות לראות סרטים בפורמט ביתי, פחות ופחות ישראלים מעבירים באמצעותם את המועד הקדוש.
מצד אחד, יותר ויותר מעדיפים להתנתק מכל מכשיר טכנולוגי ביום הזה, ומנגד, יש גם יותר ויותר שנוסעים לחו"ל בחגים, אז הם מטיילים בתבל ולא רובצים מול המסך. מבין אלה שבכל זאת עדיין עושים זאת, רבים כבר מעדיפים להקדיש את הזמן שהתפנה לצפייה בסדרות טלוויזיה ורשת למיניהן. בקיצור, חלפו הימים בהם תושבי אותה שכונה היו מתקוטטים על העותק היחיד שנשאר מ"מעקב צמוד 2".
אז מרתונים קולנועיים ביום הכיפורים הם כבר לא האטרקציה והמסורת שהיו, אך עדיין נותרו בגדר הזדמנות פז. הרי כל כך הרבה סרטים מופקים מדי שנה, וכל כך הרבה מהם נעלמים מן המסך הגדול לאחר שבועיים או בכלל לא מגיעים אליו, כך שהמון מצטבר על השולחן, ומתי יש זמן טוב יותר לנקות אותו ולהשלים פערים?
מיטיבי לכת יכולים אפילו להספיק לצפות בשישה סרטים ביום הכיפורים, ובהתבסס על הכמות הזו, המדריך הבא מציע שלושה תפריטי צפייה. הראשון מיועד למי שלא הזדמן להם ללכת השנה לקולנוע, וכולל את הלהיטים הגדולים של החודשים האחרונים בקופות הארץ. השני מורכב מיצירות שזכו לחשיפה נאה במסכים המקומיים, אבל לא יותר מזה, ובהחלט אפשר לצאת מנקודת הנחה כי עוד נותרו רבים שלא נהנו מהם. התפריט השלישי כבר מציג אך ורק תוצרים שנגנזו בארץ, והפורמט הביתי היה ונותר הדרך היחידה להתענג עליהם כאן.
כיוון שכמות הכותרים הרי אינסופית ובכל זאת צריך לצמצם את המבחר כך שיהיה רלוונטי ככל האפשר, שלושת התפריטים מורכבים רק מסרטים שהופצו בפורמט ביתי בחודשים האחרונים, ובעיקרון לא כולל כאלה שמבלים זה מכבר ב-VOD או בערוצי הסרטים.
רמה 1
יום שלישי, 18:00
זו שעה שבה כל בני המשפחה עוד ערים, אז יאה להתחיל בסרט שבאמת מיועד לכולם, מן העוללים ועד הסבים: "סינדרלה", העיבוד הטרי של דיסני לאגדה האהובה. קל להבין למה הוא ריסק כך את הקופות בארץ ובעולם: אמנם הגרסה המי יודע כמה לא מחדשת משהו לעומת מה שכבר ראינו בעבר, אבל היא מושלמת מסוגה. מהבימוי של קנת בראנה ועד המשחק של קייט בלנשט כמכשפה הרעה; מעיצוב התלבושות המרהיב ועד התצוגות של התגליות לילי ג'יימס כלכלוכית וריצ'רד מאדן כנסיך - הכל כאן נעים ומלוטש להפליא ומתחבר לכדי בידור המוני אולטימטיבי.
יום שלישי, 21:00
בארצות הברית הסרט הזה דווקא לא הצליח במיוחד, אבל בארץ התגלה כלהיט, וצדק הקהל המקומי שנתן בו אמון: "פוקוס" מעניק לוויל סמית את תפקידו הראוי הראשון מזה שנים, כנוכל משופשף הלוקח תחת חסותו תחמנית צעירה בגילומה של מרגו רובי, ושוכח בגללה את הכלל החשוב ביותר - אסור לערבב אהבה בעסקים. מכאן והלאה, מה שמתפתח מסב עונג לחובבי קומדיות עוקץ רומנטיות, ובין השורות משכיל להשחיל גם אמירה חתרנית יחסית להוליווד על יחסים בין גזעיים בארצות הברית.
יום שלישי, 24:00
ועוד סרט שנהנה להשתעשע עם שאלות הגזע באמריקה, אך עושה זאת בצורה הרבה יותר בוטה. וויל פארל מגלם ב"שחק אותה אסיר" עבריין צווארון לבן, לבנבן וסטרילי, הנשלח לכלא כדי לחפות על חטאי החם שלו, ומשוכנע כמובן כי הגבר השחור היחיד שהוא מכיר, גבר תמים בגילומו של הקומיקאי המשגשג קווין הארט, יידע להכין אותו לקראת ימיו במאסר. זו אחת מן הקומדיות היחידות של פארל שהצליחו בארץ (רובן בכלל לא מופצות כאן), ואמנם האמת שהיו לו מהתלות טובות יותר, ועדיין התוצאה מבדרת ביותר, ולעתים גם שנונה ובועטת ממש.
יום רביעי, 11:00
הבוקר מחזיר אותנו לשעת צפייה משפחתית, ו"הדוב פדינגטון" הוא פתרון אידיאלי למשבצת כזו. העיבוד הקולנועי הראשון לספר הילדים הבריטי היה הצלחה גדולה בארץ, אף שכאן המקור אינו פולחן כמו במולדתו. זאת, כיוון שלא צריך היכרות עם הקלאסיקה כדי להישבות בסרט, המשכיל להעניק חיים קולנועיים לדוב המדבר בשמו הוא נקרא, ולעצב אותו כאחת הדמויות החמודות שנראו על המסך בזמן האחרון. כמו כן, מי שלא הסתייע להם לנסוע השנה, יתנחמו לפחות באיך שלונדון מוצגת כאן - קסומה ומענגת מתמיד.
יום רביעי, 13:00
ומלונדון לפריז, בה מתרחש חלק מעלילת "למה זה מגיע לי?"- סרט בורקס שכיאה לז'אנר, הלהיב את הקהל בישראל לא פחות מאשר במולדתו. בתשובה הצרפתית הזו ל"כץ וקרסו", נאלצים זוג קתולי שמרן להתמודד עם העובדה שכל אחת מבנותיו התחתנה עם נציג של תפוצה אחרת - אסייתי, מוסלמי, אפריקאי וכדי שהצפייה תהיה כשרה, גם יהודי. המבקרים עיקמו את האף מול כל זה, אבל האמת שבתוך כל המכות מתחת לחגורה, יש גם הרבה אמירות חכמות על גאווה ועל דעות קדומות, והקומדיה הרבה פחות מטופשת מכפי שנדמה אולי במבט ראשון ומתנשא.
יום רביעי, 15:00
ולסיום, עוד סרט עם זירת התרחשות אירופאית והקשר יהודי -"האשה בזהב". הוא נקרא בשם אחד מציוריו המפורסמים ביותר של קלימט, ומתאר כיצד ניצולת השואה שדודתה היתה השראה לו, תובעת מאוסטריה להשיב למשפחתה אותו ואוצרות אחרים שנבזזו ממנה בתקופת הנאצים. הלן מירן מצוינת כתמיד בתפקיד הראשי, ראיין ריינולדס מפתיע לטובה כעורך הדין שמסייע לה, והדרמה כולה עשויה היטב, מרתקת, מרגשת ומעל הכל, מתאימה לצפייה בתקופת החגים והמועדים היהודיים, שכן היא צריכה לעניין את כל מי שאכפת לו מן ההיסטוריה של העם היהודי.
רמה 2
יום שלישי, 18:00
את הערב הראשון של התפריט המתקדם יותר נקדיש לשלושה סרטים שגיבוריהם לוקים במחלה ואולי בגלל הנושא הלכאורה "כבד" הזה, הם לא נהיו שוברי קופות אימתניים בישראל, אם כי בהחלט נהנו מתהודה נאה. נתחיל עם הקליל יחסית מבין שלוש הדרמות "התיאוריה של הכל", שזיכה את כוכבו אדי רדמיין באוסקר לשחקן הטוב ביותר, על הופעתו כמדען המשותק סטיבן הוקינג. ביוגרפיה בריטית זוכת פרס האקדמיה נשמעת כמו מתכון לקלישאה, אבל הפעם אנחנו מקבלים סרט הרבה יותר מלא תשוקה ויצרים מן הנהוג בסוגה, בלי קיטש אבל עם הרבה יצירתיות תסריטאית וקולנועית. וחשוב מכך, זה לא סתם קורות חיים של אדם אחד, גדול ככל שיהיה, אלא סיפור אוניברסלי יותר, על הסוגים השונים של האמונות בהם יכולים אנשים להצטייד בבואם להתמודד מול היקום.
יום שלישי, 21:00
בשעה שרדמיין קטף בטקס האוסקר האחרון את הפרס לשחקן הראשי הטוב ביותר, ג'וליאן מור זכתה בו בקטגוריה הנשית המקבילה. זאת הודות להופעתה ב"עדיין אליס", כאקדמית החולה באלצהיימר. את הסרט ביים ווש וסטמורלנד עם ריצ'רד גלטזר, שהיה חולה בעצמו בזמן הצילומים ובינתיים כבר הלך לעולמו בטרם עת. לכל הפחות, הספיק להשאיר מאחוריו את מלאכת המחשבת היפה והמרגשת הזו, שהיא לא רק במה לכישורי המשחק הפנומנליים של כוכבתה האדמונית - אלא גם דרמה חכמה, המשתמשת בסיפור המסוים על האשה שהשפה היתה כל עולמה ואז איבדה את היכולת לבטא את עצמה, כדי לבדוק את משמעות המילים בחיים של כולנו.
יום שלישי, 24:00
ולסיום הערב "את לי לילה", הסרט הישראלי היחיד במדריך זה הוא אף אחת מן היצירות המקומיות האמיצות של השנים האחרונות. אסף קורמן ביים את זוגתו לירון בן-שלוש, שגם כתבה את התסריט, כצעירה חיפאית המטפלת באחותה הלוקה בשכלה, בגילומה של דאנה איבגי. גם אם לא היתה ל"גבעת חלפון" של דורנו, הדרמה הזו הביאה לאולמות לא מעט צופים בארץ, והנוכחים בהקרנות שלה דיווחו כי רבים בקהל התקשו לקום מן הכיסא גם הרבה לאחר שנדלקו האורות. עד כדי כך אינטימית וחזקה חווית הצפייה, והיא גם תזכיר למי שהספיקו להתנכר לקרוביהם במהלך החגים, כי בסופו של דבר, הכל תמיד מתחיל ונגמר במשפחה.
יום רביעי, 11:00
ולאחר הערב הלא קל, נעבור למשהו שמח יותר, למענו יש להקים את הילדים או את הילד שבכם: "שון הכבשון", סרט אנימציה מבית היוצר של ארדמן, המביא לראשונה אל הבד את גיבורי סדרת הטלוויזיה האהובה, ולוקח את העדר לחוות הרפתקאות בעיר הגדולה. בעונת הקיץ, קומדיית הסלפסטיק נטולת הדיאלוגים הזו נפלה קורבן להיסטריה הקופתית סביב "הקול בראש" ו"המיניונים", וכבר לא נותר לה קהל פוטנציאלי. אפשר לקוות כי בפורמט ביתי תזכה להזדמנות שמגיעה לה: היא באמת משובבת, ותשעשע באותה מידה הן עוללים והן עכברי סינמטק בוגרים שישמחו לראות כיצד מורשתם של קיטון, צ'פלין וטאטי מתגלגלת מחדש בגופם של כבשים מפלסטלינה.
יום רביעי, 13:00
סרט בריטי נוסף, והפעם עם שחקנים בשר ודם. שמו "אקס מכינה" והוא התגלה כאחד מלהיטי האינדי הגדולים של השנה בעולם, אך בכל זאת לא הופץ מסחרית בארץ. עם זאת, אפשר היה לראותו בסינמטקים כמה פעמים במסגרות של פסטיבלים וכיוצא בכך, אז יש להניח כי חלק משוחרי המדע הבדיוני המקומיים כבר צפו בו. לאלה שטרם עשו זאת, מומלץ למהר ולהתעדכן באחת מן היצירות הקולנועיות מעוררות המחשבה של השנים האחרונות. שלל קושיות מסקרנות עולות מן הסיפור על המתכנת שעובד במעין חברה דמויות גוגל, ונשלח לבקר באחוזה המפוארת של המנכ"ל המסתורי שלה, המבקש ממנו להשתתף בניסוי בו מככבת רובוטית שלא במקרה מגלמת אותה אחת הנשים היפות בעולם, אליסיה ויקנדר. נעים להסתכל, אבל בעיקר מרתק לעקוב אחר העלילה המותחת, שאינה משעממת לרגע ומסתיימת באופן שיבטיח כי תהרהרו בה לפחות עד ערב סוכות.
יום רביעי, 15:00
ונסכם בסרט שבוודאי יככב במצעדי סיכום השנה, לא רק של הקולנוע אלא של התרבות הפופולרית בכלל, והיה כבר לפולחן. אך בזמן אמת, הוא זכה להצלחה בינונית בלבד בקופות ישראל, ואין ברירה אלא לבשר למעריציו המושבעים שבהחלט מסתובבים שם בחוץ כאלה שטרם צפו בו. מדובר כמובן ב"מקס הזועם: כביש הזעם", הפרק הרביעי בסדרת סרטי הפעולה הפוסט-אפוקליפטיים של ג'ורג' מילר, שהודות להישגיו האמנותיים כאן יקבל ככל הנראה את שרביט הבימוי של ה"סופרמן" הבא. טום הרדי נכנס לנעליו של מל גיבסון, שגילם את הגיבור בשלושת החלקים הקודמים, אבל הכוכבת האמיתית פה היא שרליז תרון כלוחמת שבצדו, המבהירה בראש מגולח ובעיניים רושפות כי עתיד האקשן שייך לנשים.
רמה 3
יום שלישי, 18:00
ונעבור לסרטים שנגנזו בארץ, וחלקם אף לא הוקרנו בארץ בשום מסגרת. נתחיל ברגל ימין עם "What We Do In the Shadows" של ג'מיין קלמנט ושותפו הוותיק טייקה וייטיטי, שהוקרן בזמנו באופן חד-פעמי במסגרת פסטיבל אוטופיה. צמד הקומיקאים הניו זילנדים האהובים יוצרים כאן פולחן נוסף, והפעם דרך מוקומנטרי על ערפדים החולקים דירה ומנסים להתמודד יחדיו עם המציאות של ימינו. מובן שהתוצאה הממזרית שונה מכל סרט שראינו על מוצצי דם, ולא מפסיקה להפתיע ולהעלות חיוך במשך 87 דקות. ההמשכון כבר בדרך, אז יש על מה לבנות גם לאחד מימי הכיפורים הבאים.
יום שלישי, 21:00
והנה משהו שטרם הוקרן בארץ באף מסגרת, אף שהשם שלו נשמע מוכר "ריאליטי" ("Realite"). אך אין מדובר בדרמה האיטלקית בשם זה שהופצה כאן לפני כמה שנים, אלא בהזיה קולנועית דוברת אנגלית וצרפתית מבית היוצר של קוונטין דופיו, שהתפרסם לפני חמש שנים הודות ל"Rubber", התוצר הראשון אי פעם שגיבורו היה צמיג רצחני. גם הפעם מגיש היוצר השובב תעלול פרוע, במקרה זה על במאי המתקשה להתמודד עם דד-ליין קטלני, והמסע שהגיבור חווה נראה כמו הסרט שדיוויד לינץ' היה מביים לולא לגמרי ירד מהפסים ולולא התנזר מהמסך הגדול.
יום שלישי, 24:00
ולסיום הערב: אם הטראומה של "פלאפל אטומי" הותירה בכם את הצורך להתאושש בחברת סרט לא מביך על הצעירים באיראן, "A Girl Walks Home Alone at Night" יעשה בשבילכם את העבודה. מערבון הערפדים בשחור לבן הזה נהנה מהקרנה חד-פעמית בפסטיבל ירושלים האחרון. מי שפספסו אותו אז יוכלו למלא את החסך עתה, ואם יתעלמו מן העלילה המעט דלה ומשמימה, הם ייהנו מן הרמה העילאית של הפסקול, העיצוב האמנותי ועיצוב התלבושות שלושתם מן הטובים של השנה בקולנוע.
יום רביעי, 11:00
את עיקר היום נקדיש לצמד דרמות אירופאיות אינטנסיביות - שתיהן על אנשים שלרוע מזלם, כורכים את חייהם באלה של מישהי שנראית חיובית וחיונית, אך אז מתגלה כמטורפת על כל הראש. הראשונה שבהן היא "Respire" ("לנשום") דוברת הצרפתית, סרטה הראשון כבמאית של מלאני לורן, שהפעם לא משחקת בעצמה אלא משאירה את המושכות לשתי תגליות - לו דה לאז' מעולה כילדה החדשה והמגניבה לכאורה בכיתה, ז'וספין ז'אפי מצטיינת גם כן כתלמידה המבוישת שממהרת להשתרך אחריה, ושתיהן בונות יחדיו מותחן פסיכולוגי סוחף וכיאה לשמו, עוצר נשימה.
יום רביעי, 13:00
גם "Hungry Hearts", סרטו דובר האנגלית של האיטלקי סבריו קוסטנזו, מסתיים כדרמה פסיכולוגית, אולי אפילו אפשר לומר כמותחן אימה. אבל הוא מתחיל כקומדיה רומנטית חביבה ושגרתית, על זוג בגילומם של אדם דרייבר ואלבה רורוואכר, הנפגש בנסיבות מטופשות במיוחד, וממהר להתאהב, להתמסד ולהביא ילד לעולם. כאן נגמר הפיקניק ומתחיל הסיוט, כי מתברר שלצלע הנשית בזוגיות יש קווים ברורים וקיצוניים ביותר לגבי מה שמותר לתינוק לאכול. בתום המעקב אחר ההתנהלות המשוגעת ומסכנת החיים שלה ובתום הצום, לאיש מן הצופים כבר לא יישאר חשק לגעת אי פעם במזון אורגני.
יום רביעי, 15:00
התחלנו בעיבוד מלוטש ולא מחדש לקלאסיקה, ונסיים בכזה: לא ברור מה בער למפיקי "מאדם בובארי" לעבד שוב את הרומן של פלובר. אך לכל הפחות הם עשו זאת עם שחקנים טובים - בראשם, בתפקיד הראשי, מיה ווסיקובסקה, שכבר גילמה את ג'יין אייר ועכשיו נשארה לה רק אנה קרנינה. הצפייה מיועדת בעיקר למי שמעולם לא קראו את הספר או ראו עיבוד קולנועי שלו, או מנגד למעריצים מושבעים שחייבים לסמן וי על כל גרסה וגרסה, אבל כך או כך, היא בהחלט מהנה ומסיימת את המרתון בנעימים. בעוד עשר שנים כבר יוציאו להורג את מי שמעז לא להקדיש ימים שכאלה לחסל עונות שלמות של סדרות - נצלו את הזמן לראות סרטים, כל עוד שמותר לנו!