במאה ה-17 פרסם המשורר הנפוליטיני ג'מבטיסטה בזילה אסופה של סיפורי אגדות בשם "מעשיית המעשיות". אלה נהיו אחת ההשראות העיקריות של האחים גרים ושל שרל פרו, כך שאפשר לומר כי סינדרלה, החתול במגפיים, היפהפייה הנרדמת ועוד קלאסיקות רבות החלו אצלו. ובכל זאת, שמו ועבודתו שקעו מעט בתהום הנשייה, ואפילו באקדמיה קשה למצוא אנשים שקראו אותה. גם התרבות הפופולרית שכחה ממנו, והקולנוע מעולם לא נגע בעבודתו, עד שהבמאי האיטלקי מתאו גרונה, שזכה לתהילת עולם הודות ל"גומורה" ול"ריאליטי" פרי עטו, הרים השנה את הכפפה.
הפנטזיה הקולנועית הזו נקראת בשם המקור, וגארונה מביא בה אל הבד שלוש מן המעשיות של בזילה: אחת, על המלכה (סלמה הייק) שמוכנה לעשות הכל כדי להביא ילד לעולם; שנייה, על המלך (טובי ג'ונס) שנקשר רגשית לפרעוש ובעקבות כך מאבד את בתו למפלץ; שלישית, על מלך ועל הקשישה שהופכת למלכה בעקבות שיקוי של מכשפה. את כל אלה אפשר היה לראות לראשונה לפני כמה חודשים בפסטיבל קאן, בו ערך הסרט את הקרנת הבכורה העולמית שלו במסגרת התחרות הרשמית של האירוע היוקרתי. בשבוע הבא, ניתן יהיה לצפות בו גם בפסטיבל חיפה, וזו תהיה ככל הנראה ההזדמנות היחידה ליהנות ממנו כאן על מסך גדול, שכן כרגע מסתמן כי לא יופץ מסחרית בארץ.
רבים, ובהם אני, יאמרו כי הצפייה מומלצת, ואחרים יזהירו מפניה. "מעשיית המעשיות" הוא סרט שנוי במחלוקת. יש כאלה שכתבו עליו כי הוא סוחף, מענג, יפה ומיוחד. אחרים סברו דווקא כי מדובר ביצירה מבולבלת, גועלית ואף תמוהה. גרונה אינו מתפלא. מראש כי ידע כי לא כל התגובות יהיו חיוביות, וזו היתה לדבריו אחת המוטיביציות ליצירה. "יצאתי להרפתקה הזו משתי סיבות", הוא אומר לי בראיון לקראת ההקרנה בחיפה. "קודם כל, כי התאהבתי בספר של בזילה. כמו רוב האיטלקים, גם אני לא הכרתי אותו, עד שחבר הביא לי עותק לפני כמה שנים, ומיד נכבשתי במקוריות ובעוצמה של הסיפורים ושל הדמויות והתחלתי לדמיין אותם ויזואלית. אבל נוסף לכך, אני תמיד אוהב להסתבך בצרות, וידעתי שההפקה הזו תסבך אותי, כי האיטלקים הרי לא רגילים לסרט פנטזיה תוצרת בית".
עם זאת, גארונה מודה כי האנטי לסרט היה נפוץ ועוצמתי מכפי שחשב. בקופות, הוא הופץ עד כה באיטליה ובצרפת, ונחל בהן כישלון חריף. בתקשורת, כמה מן הביקורות נגדו היו קטלניות יותר מכפי שחזה בהתחלה. גם לכך יש לו הסברים. "הבעיה עם הקהל, היתה שהסרט הופץ בקיץ, והשנה העונה היתה חמה במיוחד ואנשים העדיפו ללכת לים ולא לקולנוע", הוא אומר. "באשר למבקרים, אני חושב שהם פשוט לא יסלחו על זה שבמאי איטלקי העז לביים סרט באנגלית".
אבל למה באמת באנגלית? דיברתי גם עם חוקרת צרפתייה, מן היחידות בעולם המתמחות בעבודתו של בזילה. היא חיבבה את הסרט, אבל התרעמה על כך שהוא דובר אנגלית.
"אנשים שמתלוננים על כך, צריכים לזכור דבר אחד - המקור אינו באיטלקית. הוא בנפוליטנית של המאה ה-17, שזה משהו שאף איטלקי כיום לא מבין. כך שבכל מקרה, הייתי צריך לתרגם אותו, והשאלה היתה רק אם לעשות זאת לאיטלקית או לאנגלית. בחרתי באופציה השנייה, כדי שכך אוכל לחשוף את עבודתו הנשכחת של בזילה לקהל רחב ככל האפשר. חוץ מזה, בכל זאת מדובר בסרט פנטזיה, ולכן ההפקה היתה יקרה, אז רציתי למקסם ככל האפשר את הקהל הפוטנציאלי כדי שאוכל להחזיר את ההשקעה, ומובן שאנגלית הפכה את הפרויקט למסחרי יותר".
האנגלית גם איפשרה לך לגייס שמות בסדר גודל של סלמה הייק וג'ון סי.ריילי. לפני כן, עבדת עם שחקנים לא מוכרים ואף לא מקצועיים - ב"ריאליטי", למשל, השחקן הראשי היה אסיר. אז איך היה לשנות גישה ולעבוד פתאום עם כוכבים?
"זה לא משנה. הגישה שלי תמיד אותו דבר: מבחינתי, השחקנים צריכים להתחתן עם הדמות שלהם. אני גם תמיד מאפשר להם מרחב פעולה ומערב אותם בתהליך היצירה. הפעם עשיתי זאת עוד יותר מאשר בדרך כלל, כי בכל הסיפורים כאן יש גיבורות נשיות, אבל התסריט כתבתי בעצמי עם עוד שלושה גברים, אז ביקשתי מהשחקניות שיוסיפו את נקודת המבט הנשית שלהן".
זה מקרי שמכל האגדות של בזילה בחרת דווקא שלוש עם גיבורות נשיות?
"זה לא מקרי. היו לי כמובן שלל אופציות, אבל חשבתי שיהיה הכי מעניין להציג שלוש גיבורות נשיות. בעיקרון, רציתי לעבד עוד כמה אגדות של בזילה וכבר כתבתי לכך תסריט ראשוני, בתקווה שאוכל להשתמש בו לסרט נוסף או לסדרת טלוויזיה. אבל לאור הכישלון של 'מעשיית המעשיות', אני לא רואה את זה קורה כרגע, לצערי".
יש בך לפעמים חרטה שיצאת להרפתקה הזו?
"ממש לא. אני שמח עליה. אני לא יכול להגיד שנהניתי מן ההפקה. היא היתה מלחיצה. גם כי זו הפעם הראשונה שעבדתי עם אפקטים מיוחדים, וגם בגלל שהרבה כסף עמד על הפרק ואפילו מישכנתי את הבית שלי לטובת הפרויקט. אז היו הרבה עצבים ומתח, אבל אני בסך הכל גאה בתוצאה ולא מתחרט לרגע".
גארונה הוא איש אשכולות, כך אפשר שלדבר איתו על עוד דברים חוץ מקולנוע. בין השאר, הבמאי האיטלקי מחזיק במנוי שנתי למשחקי קבוצת הכדורגל של רומא, מספר לי בהתלהבות על משחק הניצחון נגד יובנטוס בו היה כמה ימים לפני השיחה ומביע תקווה לשחזר את ההישג כמה ימים לאחר מכן גם נגד ברצלונה (בסופו של דבר, ההתמודדות הסתיימה בתיקו). נוסף לכך, הקולנוען מתמצא גם באמנות ואף עסק בציור עד אמצע שנות העשרים לחייו, בהן עשה הסבה מקצועית ועבר מאחורי המצלמה.
עם זאת, גם לאחר שנטש את המכחול לטובת הקולנוע, ציור ממשיך להשפיע על עבודתו. כאן, למשל, הוא מספר כי שאב השראה מוולסאקז, מקראווג'ו ובעיקר מגויה. "בציורים שלו יש הכל - גרוטסקה, אנושיות, ריאליזם, פנטזיה. באמת, כל שם תואר אפשרי", הוא מספר. "לא הסתכלתי בעבודות שלו בזמן הצילומים עצמם, כי אני לא אוהב שיש עליי השפעה ישירה מדי, אבל לפניהם, התבוננתי רבות בציורים והם חילחלו לתוכי".
שאלה לסיום: כתבתי על "מעשיית המעשיות" שאם צריך לתמצת אותו במשפט אחד, אפשר לומר כי מדובר במעין "הנסיכה הקסומה" למבוגרים. אתה מסכים באיזושהי מידה עם האמירה הזו?
"הנסיכה הקסומה. מה זה?"
אני חושב שבאיטלקית קוראים לזה "לה סטוריה פנטסטיקה"?
"אולי ראיתי אותו פעם עם הבן שלי. זה הסרט עם החיה המעופפת?"
לא, "זה הסיפור שאינו נגמר".
"אז לא, אני לא מכיר".