וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

שביל בצד 11: Dungen היא הלהקה שרוקפור יכולה היתה להיות

7.10.2015 / 10:44

שורשיה של הלהקה השבדית הפסיכדלית אמנם נטועים בעבר, אבל יש בצליל שלה משהו מאוד ייחודי ואפילו עתידני. אולי בשל כך היא הצליחה להשפיע לא מעט על גל הפסיכדליה החדש

להקת דוניין, Dungen. GettyImages
מוזיקאים טובים מדי. Dungen/GettyImages

יכול להיות שלהקת רוקפור – שהגיעה לשיא אמנותי באמצע שנות התשעים כשזנחה את הסאונד העכשווי דאז ושיחזרה סאונד בן 30 שנה – למעשה הקדימה את זמנה? מעניין להשוות בין הרכב הפסיכדליה הישראלי, שבמשך שנים ניסה לבנות לעצמו קריירה בינלאומית ללא הצלחה משמעותית, לעומת מקבילתו השבדית Dungen (דו?ניין – מתרגם ל"מטע" ולא "צינוק" כמו שקל אולי לטעות, שם שהרבה יותר תואם לקונוטציה הפסטורלית של הלהקה). שנת 2004, השנה שבה חברי רוקפור כבר התחילו להרגיש את עייפות החומר האנושי והיצירתי וחזרו לישראל, היתה בדיוק השנה שבה השבדים פרצו לתודעה העולמית. יש אמנם דמיון ז'אנרי בין הלהקות אבל בפרמטר השפה לקחו השתיים כיוונים שונים, שאולי גם הכריעו את גורלן. דווקא הישראלים הם אלו שהלכו עם קול ההיגיון וזנחו את העברית לטובת האנגלית האוניברסלית בעוד השבדים דבקו בשפה השבדית, דבר שאולי גם תרם לקסם סביבם.

מאז הפריצה שלהם עם אלבומם השלישי "Ta det lugnt" הוציאה Dungen ארבעה אלבומים, כשהאחרון שבהם "Allas Sak" ("כל דבר") יצא ממש לאחרונה. ההרכב הוקם בסוף שנות ה-90 על ידי גוסטב אייסטס (Gustav Ejstes), יוצר ומולטי-אינסטרומנטליסט שבכלל החל את דרכו המוזיקלית כיוצר היפ הופ. במקור היתה Dungen פרויקט סולו אולפני שלווה בהופעות בהרכב חי עם ארבעה נגנים נוספים. הפריצה קרתה כאמור ב-2004, כשההרכב החל להופיע בארצות הברית וקיבל חוזי הפצה מקומיים שהביאו אותם לאוזניים גלובליות. נקודת ציון בפופולאריות של הלהקה התרחשה כשהתארחה בתכניתו של קונאן אובריין עם השיר "פנדה" (כנראה הלהיט הכי גדול שלהם עד היום, אם כי זו לא להקה שנשפטת על פי להיטים).

האלבום הבא, "Tio Bitar" מ-2007, סימן שינוי ראשון בלהקה לאחר שאייסטס למד חליל, כלי שמאותו הרגע הפך לסימן היכר דומיננטי של הלהקה. האלבום "4" (החמישי של הלהקה) מ-2010 סימן שינוי גדול יותר כאשר היה לאלבום הראשון שנוצר על ידי הלהקה כולה. האלבום הזה, לטעמי, הוא שיאה האמנותי של Dungen, בעיקר בזכות שני קטעים אפיים "Sätt att se" ("דרכים לראות") ו-"Det tar tid" ("זה לוקח זמן"). אבל האלבום – כמו בעצם כל אלבומיה עד כה – סבל מהמחלה הקשה ביותר של מוזיקאים "טובים מדי" בעיקר מעולמות הפרוג והפסיכדליה. לצד שירים מושלמים הוא כלל ג'מים אינסטרומנטליים עמוסים לעייפה ומדיפים מיומרנות שהפכו את ההאזנה במקשה אחת לחופרת למדי.

עוד באותו נושא

שביל בצד 07: מביך לאהוב את להקת מיו ובכל זאת אנחנו אוהבים

לכתבה המלאה

אלבומה הקודם "Skit i allt" ("שהכל ילך לעזאזל" בתרגום חופשי) קיבל טוויסט קל לכיוון הפולק-רוק של תחילת שנות ה-70 עם דומיננטיות חלילית גוברת. האלבום כולו מנוגן בהילוך נמוך יותר, הוא נשמע קליל לעומת קודמיו וכולל עשרה שירים בלבד כאשר אף אחד מהם לא עובר את גבול הארבע דקות (מעניין אגב להיווכח שגם באלבומים הקודמים אמנם לא נכללו בהכרח יצירות ארוכות מדי, אבל בגלל העומס המוזיקלי הן בהחלט נשמעו ככה).

די מרשים שעל אף שקשה להגדיר אלבום מופת אחד ללהקה, היא גם לא הוציאה עד היום אלבום רע. האלבום החדש דווקא לוקח צעד אחורה כרונולוגית ומזכיר יותר את "Tio Bitar" ו-"4". המרחבים הפסטורליים נזנחו לטובת צלילות פנימיות כמו למשל בשיר " En gång om året" ("פעם בשנה"). הריסון העצמי נזנח לטובת חפירות אינסטרומנטליות מוגזמות כמו ב-"En Dag På Sjön" ("יום על האגם". 4 דקות שנשמעות כמו 8). אבל שלא תקבלו את הרושם הלא נכון, האלבום (כמו כל אלבום, כאמור) מכיל פנינים שלגמרי עומדות בשורה הראשונה של הקטלוג שלהם, בהן שיר הנושא והסינגל שיצא מתוכו "Åkt Dit" ("הולך לשם". הטייטלים נראים כל כך פחות מרגשים כשמתרגמים אותם).

שורשיה של Dungen אמנם נטועים בעבר, אבל יש בצליל שלה משהו מאוד ייחודי ואפילו עתידני. אולי בשל כך היא הצליחה להשפיע לא מעט על גל הפסיכדליה החדש. לא מוגזם לחשוב שלולא טביעת האצבע שלה לא היינו שומעים את Temples הבריטים או את טיים טימפלה האוסטרלים (אלבום הבכורה שלהם "Innerspeaker" נשמע כמו העתקה בוטה. עטיפת החדש של דוניין דווקא נראית באופן חשוד כמו עטיפת האלבום "Currents"). טיים אימפלה זכתה לתהילה השנה דווקא בזכות התרחקותה מהז'אנר, יש לשער שגם מטמפלס, אם חבריה ירצו להישאר חביבי המגזינים, יצופה לא לדרוך במקום. אבל מ-Dungen נצפה בדיוק את זה ונאהב אותה דווקא אם לא תשתנה. הסאונד המקורי והדבקות של ההרכב בו מספקים נחמה מסוימת בעידן מוזיקלי שכל הזמן מנסה להמציא את עצמו מחדש. השפה האקזוטית בהחלט לא מזיקה.

בכלל, היחסים בין לוקליות לגלובליות כשזה נוגע לשפה השתנו ב-20 שנה האחרונות. ועדת חריגים הפנימו זאת היטב כשבחרו לשיר דווקא בעברית וכיוונו מלכתחילה - ובהצלחה - מעבר לים. בנוסף השנה, כנראה מסיבות שונות, רוקפור עובדים על קאמבק והפעם גם הם חוזרים אל העברית. אם במדינה קטנה כמו ישראל אפשר להקדיש טור לפסיכדליה שבדית אין שום סיבה שבשבדיה לא יתעניינו בגאוות הפסיכדליה המקומית שלנו.

ביום שבת, 10 באוקטובר ב-23:00, אקדיש שעה למיטב שירי הלהקה במסגרת התכנית "באג 2000" ב-88FM.

  • עוד באותו נושא:
  • Dungen

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully