הבית
היה בן יותר ממאה שנים וקירות האבן המוצקים היו בעובי של מטר, ומכאן שככל הנראה לא היתה מוכרחה לבודד אותם, אבל היא העדיפה לא לקחת סיכונים.
משמאל לסלון היה חדר פינתי קטן ששימש אותה כשילוב של חדר עבודה וחדר שינה לאורחים.
שירותים צמודים וגם חדר ארונות מרווח.
החדר היה סביר, עם חלון אחד וגלריה פתוחה שלא השתמשו בה.
מספיק להפגין חוסר עניין ולהתייחס לדברים כאל מובנים מאליהם.
אין להשאיר דבר ליד המקרה. מקריו?ת היא שותף בוגדני ומסוכן. פעם חבר, ולא פעם אויב לא צפוי.
את שולחן האוכל והכיסאות היא דחפה אל אחד הקירות, וכך פינתה שטח גדול באמצע הסלון.
אחרי זה לא נותר אלא לחכות.
לוח הקלקר הראשון הגיע, כמסוכם, בשעה עשר והוכנס בידי ארבעה גברים. שלושה מהם כבני חמישים, הרביעי בקושי בן עשרים. עם ראש מגולח ובחולצת טי שחורה עם שני דגלי שוודיה מצולבים מתחת לכתובת "מולדת אבותי". זרועותיו קועקעו בדוגמה של קורי עכביש ועל פרקי כף היד היה מוטיב כלשהו מתקופת האבן.
כשנשארה שוב לבדה, התיישבה על הספה ותכננה את העבודה. היא החליטה להתחיל ברצפה, הדבר היחיד שעלול לעורר בעיה. זוג הזקנים שגרים למטה אמנם כמעט חירשים, ולאורך השנים היא מעולם לא שמעה אפילו ציוץ מהדירה שלהם, ובכל זאת זה פרט חשוב.
היא נכנסה לחדר השינה.
הילד הקטן היה שרוי עדיין בשינה עמוקה.
כמה מוזרה היתה הפגישה אתו ברכבת הפרברים. הוא פשוט אחז בידה, קם ויצא א?תה בשקט בלי שהיה עליה לומר אפילו מילה.
כאילו כך נגזר מראש.
עניין מובן מאליו, מיידי, כמו יולדת שמבינה שהילד שלה ורק שלה.
היא קיבלה את התלמיד שחיפשה ואת הילד שמעולם לא נולד לה.
היא הניחה יד על מצחו, חשה שירד החום ואז מדדה לו דופק.
הכול כשורה.
היא חישבה את המינון המתאים של המורפיום.
בחדר העבודה היה שטיח סמיך, לבן, מקיר לקיר, שתמיד נראה לה מכוער ולא נקי, ועם זאת היה נעים לרגליים. עכשיו הוא ישמש אותה למטרות נוספות.
בסכין חד היא חתכה את הקלקר והדביקה את החלקים בשכבה עבה של דבק לשטיחים.
עד מהרה ראשה הסתחרר מהריח העז והיא נאלצה לפתוח את החלון הפונה לרחוב. זה היה חלון עם זיגוג משולש, ובצדו החיצוני הותקנה זכוכית מבודדת רעש.
חבר ושמו מקריו?ת.
היא חייכה.
העבודה על הרצפה נמשכה כל היום, ומדי פעם בפעם, בהפוגות קצובות, היא נכנסה לבדוק מה שלום הילד.
כשהרצפה היתה מוכנה, היא כיסתה את החיבורים בסרט בידוד.
בשלושת הימים שלאחר מכן הגיעו חומרי בניין נוספים, והיא ניגשה לעבודה על ארבעת הקירות. ביום שישי נותרה רק התקרה, שדרשה קצת יותר זמן מפני שהיה עליה להדביק תחילה את לוח הקלקר ורק אחר כך לתמוך אותו בקרשים.
בעוד הדבק מתייבש, היא תלתה כמה שמיכות ישנות על המשקופים במקום הדלתות שהסירה קודם לכן. על דלת הסלון הדביקה ארבע שכבות קלקר, ואלה מילאו את המשקוף, שעומקו כחצי מטר.
היא מצאה סדין ישן ותלתה אותו על החלון הבודד. גומחת החלון זכתה לשכבת בידוד כפולה, ליתר ביטחון. כשהחדר היה מוכן, היא כיסתה את הרצפה ואת הקירות בברזנט אטום למים.
בעבודה הזאת היה משהו מדיטטיבי, וכשהתיישבה לבסוף וסקרה את מעשה ידיה, נמלאה גאווה.
החדר שוכלל במשך השבוע שלאחר מכן. היא קנתה ארבעה גלגלי גומי קטנים, בריח על וו, כבל חשמל באורך של עשרה מטרים, כמה מטרים של פסיסי עץ, מנורה פשוטה וקופסה של נורות. היא הזמינה באמצעות שליח מערכת משקולות ביתית ואופני כושר פשוטים.
היא הוציאה את כל הספרים מאחד מארונות הספרים בסלון, השכיבה אותו על צדו והבריגה את הגלגלים, אחד בכל פינה. מלפנים הדביקה פסיס עץ, שיסתיר את הגלגלים, והעמידה את ארון הספרים לפני דלת החדר הנסתר.
היא מ?סמרה את ארון הספרים אל הדלת וניסתה לפתוח.
הדלת החליקה חרש על הגלגלים הקטנים והכול פעל ללא דופי.
היא התקינה את הבריח, נעלה בו את הדלת והציבה מנורה עומדת שתסתיר את מתקן הנעילה הפשוט.
לסיום, החזירה את כל הספרים אל ארון הספרים והביאה מזרן עליון דק מאחת משתי המיטות שבחדר השינה.
בערב נשאה בידיה את הילד הישן אל מה שיהיה ביתו החדש.
ג?מ?ל?ה א?נ?ש?ד?ה
עובדת מותו של הנער הפליאה פחות מהעובדה שנשאר בחיים זמן כה רב. היקף הפגיעות שלו ואופיין העידו שהיה אמור למות הרבה לפני רגע המוות שנקבע בשלב הראשוני. אבל משהו החזיק אותו בחיים, אדם רגיל כבר היה מרים ידיים מזמן.
מפקחת ז?'נ?ט שיל?ב??רג מהמחלקה לחקירות פליליות לא ידעה דבר מכל זה כשיצאה במכוניתה בנסיעה לאחור מהחניה המקורה. חוץ מזה, לא היה לה מושג שתהיה זו הראשונה בשורה של התרחשויות שישפיעו השפעה מכרעת על חייה.
היא ראתה את או?ק?ה בחלון המטבח ונופפה לו, אבל הוא היה עסוק בטלפון ולא ראה. שעות לפני הצהריים יעברו עליו בכיבוס המנה השבועית של חולצות טריקו מיוזעות, לבנים מלוכלכים וגרביים שדבקו בהם פירורי אבנים. שגרת יומו, עם אישה ועם בן שטיפח עניין קדחתני בכדורגל, כללה דרך קבע, לפחות חמש פעמים בשבוע, את הפעלת מכונת הכביסה הישנה עד קצה גבול היכולת.
עד שהמכונה תגמור, היא ידעה, הוא יעלה לסטודיו הקטן שסידרו בעליית הגג וימשיך לעבוד על אחד מציורי השמן הבלתי גמורים שבהם התעסק בלי הרף. הוא היה רומנטיקן, חולם חלומות שהתקשה לגמור מה שהתחיל, וז'נט נדנדה לו פעמים אינספור שייצור קשר עם אחד מבעלי הגלריות שהראו עניין אמיתי בעבודות שלו. אבל הוא תמיד פטר את העניין וטען שהוא עדיין לא לגמרי מוכן. עדיין לא, אבל בקרוב.
ואז הכול ישתנה.
הוא יפרוץ לתודעה והכספים יתחילו לזרום והם סוף כל סוף יוכלו לעשות כל מה שחלמו לעשות. משיפוץ הבית ועד לנסיעות לכל יעד שעולה על דעתם.
אחרי כמעט עשרים שנה היא התחילה לפקפק אם כל זה אכן יקרה אי-פעם.
כשפנתה לנינ?סב?ג?ן בדרכה העירה, שמעה קרקוש מדאיג מכיוון הצמיג הקדמי השמאלי. עם זה שהיתה אידיוטית מושלמת בכל הנוגע לעניינים טכניים, היא הבינה שמשהו לא כשורה באאודי הישנה ושיהיה עליה לקחת אותה שוב למוסך. ניסיונה גם לימד אותה שהתיקון לא יהיה בחינם, גם אם הס?רב?י בב?ו?ליד?נפ??ל?אן היה גם טוב וגם זול.
יום קודם לכן היא רוקנה חשבון חיסכון כדי לפרוע את התשלום האחרון בסדרת תשלומי המשכנתה שהגיעו בדיוק סאדיסטי מדי רבעון, והיא קיוותה שהפעם תוכל לתקן את המכונית באשראי. זה כבר עבד בעבר.
רטט חזק בכיס המעיל והסימפוניה התשיעית של בטהובן כמעט ה?טו את ז'נט מן הכביש אל המדרכה.
"י?פ?, שיל?ברג כאן."
"הלו, י?אנ?ה, יש לנו סיפור בתו?ריל?ד?ספ??ל?אן."
היא שמעה את קולו של עמיתה י?נ?ס הו?ר?טיג.
"צריכים לצאת לשם מיד. איפה את?" בקו נשמעו רשרושים עזים והיא נאלצה להרחיק את הנייד עשרה סנטימטרים ממנה כדי שאוזנה לא תינזק.
היא שנאה שקוראים לה י?אנ?ה, והרגישה שהרוגז גואה בה. שם החיבה הזה הודבק לה במסיבת צוות שלוש שנים לפני כן, אבל עם הזמן התפשט בכל בניין מטה המשטרה בקו?נ?ג?סהו?ל?מ?ן.
"אני באו?ר?ס?ט?ה ובדיוק נכנסת לכביש א?סינג?ל?ד?ן. מה קרה שם?"
"מצאו נער מת בשיחים שליד הרכבת התחתית באזור המכללה למורים, וב?ילינג רוצה שתסעי לשם כמה שיותר מהר. הוא נשמע נסער. כנראה מדובר ברצח."
ז'נט שילברג שמעה את הקרקוש הגובר ותהתה אם עליה לעצור בשוליים, להזמין גרר ולתפוס טרמפ.
"אם המכונית המזורגגת הזאת תחזיק מעמד, אגיע בעוד חמש או עשר דקות ואני רוצה שגם אתה תהיה שם." המכונית בקושי סחבה וז'נט עברה לנתיב הימני, ליתר ביטחון.
"ברור. אני כבר יוצא ובטח אגיע לשם לפנייך."
הו?ר?טיג הניח את השפופרת וז'נט תחבה את הנייד לכיס המעיל.
נער מת שהושלך לשיחים נשמע לז'נט כמו התעללות שיצאה משליטה, ועל כן מקרה שיסווג כהריגה.
רצח, חשבה בעוד ההגה מושך הצדה, זה כשבעל קנאי רוצח את אשתו אחרי שהודיעה לו שהיא רוצה להתגרש.
לפחות בדרך כלל.
אבל מוכרחים להכיר בעובדה שהזמנים השתנו, ומה שלמדה פעם בבית הספר הגבוה לשוטרים לא רק שאינו מעשי כיום, אלא גם שגוי. שיטות העבודה עברו רפורמה, ובמובנים רבים אפשר לומר שעבודת המשטרה כיום קשה הרבה יותר משהיתה לפני עשרים שנה.
ז'נט זכרה את ימיה הראשונים כשוטרת סיור ואת הק?רבה הרבה לאנשים סתם. איך הציבור סייע למשטרה ורחש לה אמון. כיום, חשבה, הסיבה היחידה שמישהו מדווח על עב?רה היא שחברות הביטוח דורשות זאת. לא מתוך תקווה כלשהי שהמקרה ייחקר.
מה חשבה לעצמה כשהפסיקה את לימודי העבודה הסוציאלית והחליטה להיות שוטרת? שתוכל לשנות? לעזור? זה לפחות מה שאמרה לאביה כשהציגה לפניו בגאווה את ההודעה שבישרה לה שהתקבלה. כן, זה מה שהיה. היא רצתה לתת ממשות להבדל בין מי שנפגע לבין מי שפוגע.
היא רצתה להיות בן אדם אמיתי.
זו מהות העבודה של שוטר.
בילדותה היתה יושבת בחרדת קודש ומקשיבה לשיחות של אבא וסבא על עבודת המשטרה. בין שמדובר היה בערב חגיגת אמצע הקיץ, ובין שביום שישי הטוב שלפני הפסחא, השיחות סביב שולחן ארוחת הערב תמיד עסקו בשודדי בנקים אכזריים, בגנבים קטנים ומעוררי חיבה וברמאים ערמומיים. פ?כ?ים וזיכרונות מן הצד האפל של החיים.
בדיוק כפי שריח של ירך חזיר אפוי בחג המולד מעורר ציפיות, דיבורי הרקע של הגברים בסלון עוררו ביטחון.
היא חייכה כשנזכרה באדישות ובספקנות של סבא לגבי אמצעי העזר הטכניים החדשים. האזיקים של פעם הוחלפו כיום באזיקונים, שמפשטים את העבודה. פעם הוא אמר גם שבדיקות דנ"א הן שיגעון חולף.
עבודת המשטרה פירושה לשנות דברים, חשבה. לא לפשט. צריך להתאים את העבודה לתנאים החברתיים המשתנים.
להיות שוטר פירושו לרצות לעזור, לגלות אכפתיות. לא רק לשבת מאחורי שמשות כהות בניידת משוריינת ולבהות החוצה בחוסר אונים.
1. פרבר וילות, ברובו, בדרום שטוקהולם, שהוקם ב-1904 כשכונת פועלים. [כל ההערות הן של המתרגמת]
2. Janne הוא נוסח קרבה של השם י?ן (Jan) ובכתיב אחר Jean ומכאן הקשר ל-Jeanette.
"ילדה עורב" מאת אריק אקסל סונד, משבדית: רות שפירא, 224 עמ', עיצוב עטיפה: ניר דרום, הוצאת כתר.