כמו בכל ערב שבת, ישבתי בסלון עם ההורים מול הטלוויזיה וצפינו ב"הכוכב הבא לאירוויזיון". כשהמתמודד מאור גמליאל, עלה לבמה אוחז בדובי, הוא נראה חביב למראה - וכבר נוצר בינינו חיבור רגשי ואמפתי, כאילו היתה שם יד מכוונת שאומרת לי "הוא מקסים, הוא מועמד שתאהב".
ואז הוא התחיל לשיר.
ההורים שלי צחקו ממילות השיר "יוצא מהארון", שמספר על מושיקו ומשתמש בסטיגמות רבות על אנשים מהקהילה הגאה. בהתחלה הצטרפתי אליהם כי לא התעמקתי לגמרי במילות השיר, אבל לקראת האמצע הבנתי עד כמה השיר מבטל את הקושי ביציאה מהארון ובעצם מלגלג עליו. אמנם
ההורים והמשפחה שלי קיבלו אותי עוד בגיל 14, אז יצאתי מהארון בפניהם כהומו, אבל הצחוק שלהם החזיר אותי באחת לאותם ימים קשים של הסתרה. באותה השניה התפרצתי עליהם - "מה מצחיק אתכם? זה ממש הומופובי".אבל ההורים שלי לא הבינו. הם לא יבינו לעולם. הם השיבו בהומור "תראה, הנה אפילו הראל צוחק".
רציתי להציג להורים צד לא שיפוטי, להראות להם איך זה נראה מהצד של אותו נער או נערה, בארון או מחוצה לו, שצופים כרגע בתוכנית ולנסות להמחיש להם את המחשבות שרצות להם בראש: מה יקרה אם ישירו לי את השיר הזה בבית הספר? אולי אני באמת כל כך חריג שצריך לכתוב עלי שיר? מה היה קורה אם במקום מושיקו ההומו, היו שרים על מושיקו האתיופי או מושיקו הרוסי - האם זה היה מתקבל באותה הבנה?
אני לא מקנא במושיקו גיבור השיר, חברו של גמליאל, שהוצג גם בסוף הביצוע בקהל. השיר שנכתב עליו אולי כדאחקה של חבר'ה, מציגה אותו כ"גיי מחמד" בצורה הכי סטריאוטיפית ומלגלגת שניתן. זה מזכיר לי את הריאיון שערכו עם שר החינוך בנט לפני מספר שנים. הוא סיפר על חבר שהיה לו בצבא שיצא מהארון ואמר "קצת הרצנו עליו פלברות אבל בכיף". אז לא, זה לא כיף. הנטיה המינית שלי היא לא משהו לצחוק עליו.
הצביעה של הביצוע הזה כאקט משעשע וגיי-פרנדלי בפריים-טיים על ידי השופט ההומו הראל סקעת והמנחה ההומו אסי עזר, הופכת את האירוע לחמור יותר, במיוחד כשמדובר בכאלה שנתפסים על ידי הנוער בכלל והגאה בפרט כמובילי דעה. השניים לא התנצלו ולא הביעו תרעומת על כך. אדרבא, הם המשיכו להצטדק והכל בשם הרייטינג. אסי והראל, שמצטיירים כגיבורי תרבות ונושאי הדגל של הקהילה - אתם לא מייצגים אותי. רותם סלע שציינה בסוף השיר שלצאת מהארון זה לא כזה נורא - את פריווילגית ולא מייצגת אותי. גרמתם, במודע או לא, לשיר אידיוטי להפוך להמנון של שטנה, כזה שישירו בבתי ספר עם שינוי המילים מ"מושיקו" - לרני, או לאלעד או למיקי או לנועה.
במקום לשלוח מסר מפייס, מחבר ומאחד, גרמתם לי ולחבריי, להרגיש פגועים ובעצם לקחתם אותנו שלושה צעדים אחורה, במאבק שגם ככה רחוק מלהסתיים. אז תשמרו את הדובי והחיוכים והתרגילים היח"צניים שלכם לקבלת עוד רייטינג לעצמכם, כי אותי הם ממש לא משעשעים. להבא, אל תעשו את זה על הגב שלי.
הכותב הוא רני, חניך באיגי, ארגון הנוער הגאה.
נפגעתם מהשיר? רוצים לדבר עם מישהו? הצטרפו לפעילות בארגון.