נושאים חמים

קורדרוי 125: האביב הקרוב נשמע טוב

אביב 2016 יביא עימו אלבומים חדשים של איגי פופ, איגלס, מישל זאונר. סיבה נהדרת להאזין לכמה פנינים מהאלבומים וגם: שלושים שנים לאלבום פורץ הדרך של מטאליקה

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore

Brian Fallon - Nobody Wins / Smoke / Steve McQueen

כידוע למי שעוקב אחרי הבלוג, אני מאד אוהב את הגאסלייט אנת'ם, גאוות ניו ג'רזי שכרגע נמצאת בהדממה. לבה הפועם של הלהקה הוא בריאן פאלון, שהסיפור שלו הוא החלום: נער שמעריץ את ספרינגסטין ופרל ג'אם, מקים להקה ששואבת משני השמות האלה השראה, מצליח וסוגר לא מעט מעגלים כשהוא מתארח לא פעם על הבמה גם של הבוס וגם של אדי ודר. פאלון מוציא בימים אלה את אלבום הסולו הראשון שלו "Painkillers", ובגדול, אם לשפוט לפי השירים שיצאו ממנו עד כה, אין הבדל גדול בין השירים של הלהקה לשירים של הסולן שלה, גם מוזיקלית וגם טקסטואלית (הקטנוניים יטענו שאין הבדל בין אף שיר של גאסלייט אנת'ם – כמו במקרה של רגאיי, כולם נשמעים אותו דבר). ובכל זאת – אני מת עליהם ועליו.

פאלון, שנמצא במצב קבוע של שברון לב וגעגוע ושלא מתאמץ להסתיר גם הפעם את ההשפעה העזה של ספרינגסטין עליו (הקליפ ל-"A Wonderful Life" נפתח בוויזואליה של אולם ועליו שלט "Greetings from Asbury Park", שם אלבומו הראשון של ספרינגסטין), ממשיך לעשות כאן את אותו רוקנרול אמריקאי צווארון כחול קלאסי שהביא אותו ואת כולנו עד הלום, וזה עובד, עלי לפחות.

Iggy Pop - Sunday

מי שממש משתדל כבר יכול למצוא ברשת את "Post Pop Depression", האלבום החדש של איגי פופ וג'וש הומי, שיוצא רק בהמשך החודש, והדיבור הוא שהוא מצוין (חבר אומר). עד הביקורת המלאה, הנה עוד שיר ממנו, "Sunday", הפחות מוצלח מבין השירים שכבר יצאו, "Gardenia" ו-"Break into your Heart", אבל עדיין אפקטיבי.

והנה איגי, בעזרת שרון ג'ונס וחברים, מבצע את השיר שהוא ודיוויד בואי כתבו יחד לאלבום של פופ "Lust for Life", במהלך הופעת צדקה בניו יורק לאחרונה:

Eagulls – My Life In Rewind

אז עכשיו זה רשמי, לאיגלז ייצא אלבום חדש באביב, והחבורה העגמומית מלידס שחררה עוד שיר חדש ומצוין מתוכו, באווירת אקו אנד דה באנימן והקיור.

Self Defense Family - In Those Dark Satanic Mills

לא הכרתי את סלף דיפנס פמילי עד עתה, וחבל, כי הקטע הזה נמצא אצלי על ריפיט.

Ray LaMontagne - Hey, No Pressure / In My Own Way

ריי למונטיין תמיד ניסה שלא לדרוך במקום בקריירה הארוכה שלו והשתעשע עם פולק, אמריקנה ורוק פסיכדלי. עכשיו, באלבומו השישי "Ouroboros", הוא מנסה את מזלו עם ספייס-רוק אוורירי ומאד מדיטטיבי, כשהוא נעזר בחברו, איש מיי מורנינג ג'אקט ג'ים ג'יימס. הנה שני קטעים מתוכו, שבשמיעה ראשונה אולי נשמעים דלים, אבל מחלחלים פנימה עם הזמן. אני שומע כאן קצת וור און דראגז, וזה יפה.

M. Ward - Girl From Conejo Valley / Confession

גם לאם וורד יש אלבום חדש, שמיני, "More Rain" שמו, ומי שאוהב את איש האינדי פולק הזה לא יתאכזב מהקאמבק הזה אחרי ארבע שנים. וורד, שלא מסתיר את נפשו הפופית, גדל ליד לוס אנג'לס וגר בשנים האחרונות בפורטלנד הגשומה, מה שהשפיע הן על שם האלבום והן על האווירה הסבנטיזית הרגועה שלו, שהופכת אותו לפרטנר טוב לנסיעות במזג אוויר מבולבל. מלא אורחים וורד הביא כאן, מניקו קייס, דרך קיי.די לאנג ועד פיטר באק מאר.אי.אם, והוא גם עושה קאבר חמוד לביץ' בויז. הנה שני קטעים מייצגים, שגם מזכירים לי קצת את המוזיקה של חברו ברייט אייז.

Japanese Breakfast - In Heaven / Everybody Wants to Love You

מישל זאונר פועלת תחת השם ארוחת בוקר יפנית והיא עושה סוג של אינדי פופ נגיש ויפה. לי היא קצת מזכירה את ביורק של פעם. אלבום הבכורה שלה, Psychopomp"", ייצא באפריל, והנה שני קטעים אדירים, שמחים-עצובים, מתוכו.

White Lung - Hungry

אנשי ווייט לאנג קצת התרככו, אבל אם המשמעות היא שיר כמו הסינגל החדש שלהם, אשרינו. מתוך אלבום שייצא במאי.

Soft Fangs – The Light / The Air

הצצה ל"The Light", האלבום החדש של סופט פאנגז, הפרויקט של ג'ון לוטקביץ', שהפעם יוצא מאווירת חדר השינה של האלבום הקודם שלו ומנסה את מזלו בליגה של הגדולים. וזה לא רע.

Titus Andronicus and Craig Finn - Stuck Between Stations / You May be Right

החלום שלי הוא להיות בהופעה של טיטוס אנדרוניקוס. חלום יותר גדול הוא לראות את קרייג פין מההולד סטדי מחמם אותם. אז זה מה שקורה בימים אלה, ואני לא אהיה שם. אמצא נחמה בביצועים המשותפים לשירים האהובים של ההולד סטדי ושל בילי ג'ואל.

פצצה מהעבר

מחר, ה-3 במרץ, ימלאו שלושים שנים ליום שבו יצא האלבום השלישי של מטאליקה, "Master of Puppets", וחזרה אליו מזכירה איזה להקה אדירה מטאליקה - אז עדיין עם קליף ברטון - היתה, ובאיזה אלבום פורץ דרך מדובר. "Master", על שלל רבדיו ועומקו המוזיקלי, הפך את הטראש מטאל לחבר, והמשיך את התהליך האבולוציוני שבסופו הטפילד, אולריך והאמט יהיו חברים באחת מלהקות הרוק הגדולות - איכותית וכמותית - בהיסטוריה של המוזיקה. אני תמיד הייתי יותר במחנה "Ride the Lightning", אבל "Master" זה חתיכת אלבום מטורף. הנה הוא כולו.