נושאים חמים

"המשפחה היא חלק מהעבודה": ריאיון עם להקת האינדי המבעבעת TEEN

קריסטינה ליברסון, מנהיגת הלהקה הברוקלינאית TEEN, מספרת בריאיון מיוחד לוואלה! תרבות לכבוד צאת אלבומה השלישי של הלהקה על תהליכי היצירה, וגם על העבודה לצד חברות הלהקה האחרות - אחיותיה ליזי וקתרין

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore
TEEN (יח"צ , Hannah Whitaker)
הכל נשאר במשפחה. להקת TEEN (צילום: Hannah Whitaker, יח"צ)

להתאהב בלהקה שראית במועדון קטן בוויליאמסבורג מול 150 אנשים זו אמנם חתיכת קלישאה היפסטרית, אבל זה בדיוק מה שקרה לי בערב שבו ראיתי את TEEN והניצוצות עפו באוויר. מלבדה, אגב, הופיעו באותו ערב עוד שתי להקות כל כך נשכחות עד שאפילו שמן פרח מזכרוני. בחודש שעבר יצא אלבומה השלישי "Love Yes" ובמקום סתם לעוף עליו החלטתי לנסות ולתאם ריאיון טלפוני. לשמחתי הן הסכימו. תוך כדי השיחה עם מנהיגת ההרכב, קריסטינה "טיני" ליברסון, התברר לי כמה היא שונאת את החלק הזה של סבב יחסי הציבור וההערכה שלי אליה רק גברה. הרי זה לא שהיא צריכה לקדם כאן הופעה או מכירות משמעותיות.

ב-2010 הוקם ההרכב על ידי טיני, לשעבר קלידנית ההרכב Here We Go Magic, יחד עם אחותה הקטנה ליזי (קלידים) ואחותה הגדולה קתרין (תופים). בהמשך הצטרפה גם הבסיסטית בוֹשרה אל-סעדי. "הייתי עדיין ב-Here We Go Magic, היתה לנו הפסקה מהופעות והתחלתי להקליט שירים בבית", מספרת טיני בשיחת סקייפ מביתה בברוקלין. "זה התפתח ללהקה כי רציתי גם להופיע עם החומרים. הרגיש לי שאני צריכה להתמקד, אז עזבתי את Here We Go Magic כדי להשקיע רק בזה. ככה התחלתי את טין".

הרגשת שאת לוקחת סיכון?

"כן. זה הרגיש כמו סיכון גדול אבל קצת התבגרתי והרגשתי שהגיע הזמן לעשות את הדבר שלי. זו היתה החלטה קשה כי מאוד אהבתי לנגן ב-Here We Go Magic. היינו גם להקה מאוד טובה והתחילו לקרות לנו דברים טובים. אבל לא הייתי מרוצה מהתפקיד שלי שם. לא הייתי מסוגלת לעשות שם את מה שאני רוצה כי לא כתבתי שירים, דבר שהוא חלק גדול ממי שאני".

זה היה טבעי עבורך להקים להקה עם אחיותיך?

"במוזיקה שכתבתי היתה הרבה שירה וזה היה הגיוני להכניס קולות דומים לשלי. גם לא ממש הכרתי זמרות טובות אחרות. אחותי הגדולה בדיוק עזבה את העבודה שלה וכולן היו פנויות, אז זה התקדם באופן טבעי משם".

הבנות לבית ליברסון גדלו בבית מוזיקלי. אביהן, פיטר ליברסון, היה מוזיקאי קלאסי והוא בנו של גודארד ליברסון שניהל את חברת התקליטים 'קולומביה רקורדס' בשנים המשמעותיות 1956-1971. אמן היתה מוזיקאית אף היא וניגנה מנדולינה עם ג'רי גרסיה. "התחלתי לנגן פסנתר כשהייתי מאוד צעירה", היא מספרת על החינוך המוזיקלי המשפחתי. "אחותי הצעירה גם למדה פסנתר. אחותנו הגדולה היתה ספורטאית אז היא ניגנה קצת, אבל לא היתה ממש מוזיקאית עד הלהקה".

גדלתן על מוזיקה קלאסית?

"אבא שלנו לא דחף אותנו לזה, למדנו פסנתר קלאסי, אבל אמא שלנו גם ניגנה והיתה בלהקות רוק ופולק ולמדנו גם ממנה, אז זה היה די מגוון. ואבא שלנו שמע גם הרבה ג'אז אז זה לא שהוא היה קפדן לגבי זה".

אז הקמת להקת רוק לא היתה מרד.

"ההורים שלנו היו מאוד תומכים בכל מה שעשינו. אם כבר הוא חשב שזה ממש מגניב".

איך הדינמיקה בעבודה עם משפחה. לי יש עבודה, ובסופי שבוע אני נפגש לפעמים עם המשפחה שלי ויש הפרדה מאוד ברורה בין השניים. איך בדיוק זה עובד אצלכן?
.
"אצלנו זה הפוך, הזמן המשפחתי הוא חלק מהעבודה. זה קצת קשה לאמא שלנו כי היא גרה בקנטאקי והיא רוצה שכולנו נבוא לבקר אותה בחגים באותו הזמן, ואנחנו אומרות לה 'אבל אנחנו כל הזמן ביחד!'. אין לנו הרבה זמן מנוחה ביחד אבל כולנו מאוד קרובות אז זה אף פעם לא אישו".

איך בושרה נכנסה לתמונה?

"היא היתה במעגל החברים שלנו עוד מימי Here We Go Magic, ואז כשהבסיסטית הראשונה שלנו עזבה, מייק מ-Here We Go הציע את בושרה שבדיוק עזבה את הלהקה שלה. היא אהבה את המוזיקה שלנו אז היא כתבה לי ביום שפרסמתי שאנחנו מחפשות. וזה היה מיידי".

ההתאהבות הראשונית שלי עם המוזיקה של TEEN התחילה בשיר הפסיכדלי המעיף "Carolina" שיצא ב-2013, שנה אחרי אלבום הבכורה. האלבום הקודם, ("The Way and Color" מ-2014) הכיל צבעים קצת יותר פופיים, והאלבום החדש כבר מתהדר בשפה מוזיקלית ועיצובית חדשנית הרבה יותר, שהעלימה כמעט לחלוטין את האלמנטים הפסיכדליים המוקדמים. "אנחנו לא כל כך מודעות לדברים האלה", אומרת טיני. "זה לא שאנחנו מנסות ללכת לכיוון מסוים. אני חושבת שהקטע הפסיכדלי היה מאוד קשור להשפעות של Here We Go Magic וגם פיט קמפר (שאחראי לאלבומים של MGMT ופנדה בר, נ.ג) היה המפיק, אז אני חושבת שזה מה שהפך את האלבום לפסיכדלי, כי המוזיקה עצמה לא היתה כזו בהכרח. אבל אני כבר לא כל כך נמשכת לסאונד הזה ואני חושבת שמאוד התפתחנו כלהקה והפכנו ליותר מדויקות, אז זה לא בדיוק עובד עם הפורמט הפסיכדלי".

אתן כותבות יחד?

"ליזי כתבה כמה שירים באלבום. אנחנו עושות דמואים בבית ואז אנו מביאות את זה ללהקה. אני אוהבת להיות לגמרי לבד כשאני כותבת".

יש לך שיר שאת אוהבת במיוחד מהאלבום?

"כרגע אני לא מסוגלת לשמוע אותו", היא צוחקת. "זו חוויה קשה כי למשל 'טוקיו' נכתב לפני כמעט שנה. איך שהרגשתי לפני שנה שונה מאיך שאני מרגישה עכשיו. וגם ניגנתי ועבדתי על השיר הזה... במשך שנה. אז מערכת היחסים שלי איתו משתנה. החלק הכי קשה זה זמן ההמתנה מרגע שאתה מסיים אלבום ועד שאתה מתחיל להופיע איתו. כי סיימת אלבום כבר לפני ארבעה-חמישה חודשים ואתה מחכה להשמיע אותו לעולם. אבל זו תקופה אינטנסיבית כי אתה עושה חזרות, עובד על קליפים, מתראיין לעיתונות ואלו החלקים שאני פחות אוהבת בעבודה".

אז את מצפה לטור.

"כן, אנחנו אוהבות להופיע. זה גם נחמד לצאת מניו יורק ולצאת מהבית ולעשות את מה שאתה אוהב לעשות. ברגע שתכניות הטור שלנו יתבהרו אבין מתי אוכל לכתוב שוב. אבל בתקווה נגיע לאירופה בקיץ".

השאלה אם ירצו להגיע לארץ אמורה היתה להיות סמלית במקרה הטוב, או עסקנית במקרה העוד יותר טוב. התשובה הצליחה להפתיע אותי. "אני לא בטוחה שאנחנו יכולות", היא אומרת ואף רומזת שהנושא עלה על הפרק בעבר. "בושרה סורית וזה עלול לסכן את האפשרות שלה לחזור לשם בעתיד".

היא נולדה בסוריה?

היא נולדה שם ועדיין יש לה שם משפחה בהרים. באופן טבעי היא לא תחזור לשם עכשיו, אבל בתקווה ברגע שהעניינים שם יירגעו היא תחזור לבקר. היא הגיעה לארצות הברית בגיל צעיר, שש אני חושבת, אבל להורים שלה יש עדיין משפחה שם. היא היתה נוסעת לשם בעבר אבל זה לא קרה כבר הרבה זמן".