01. נו, לפחות מישהו שקוראים לו "שי" ניצח.
02. די מדהים שלשני המקומות הראשונים הגיעו שי מיקה וברק, שני המתמודדים הכי לא רלוונטים של העונה. האחת בחורה צעירה קופצנית שדוהרת על שני מקרי מוות, האחר תושב בית שמש שלא הופיע בתוכנית בחלקה הראשון של העונה כי זכה לחסינות עד לגמר. באותה המידה אפשר היה לדחוף לשם איזה שני ניצבים מהקהל. גם די מדהים וגם סמלי כי כששני המקומות הראשונים שלך כוללים שני אנשים אנונימיים, אין מה להתפלא שמשדר הגמר כולל קטעי קישור ארוכים כמו הגלות ושכמעט חצי מהקאסט מחרים את המשדר. ככה נראה פיאסקו.
03.למרות שבטוח שיהיה ממש כיף לשבת על כוס קפה במרפסת בדירה החדשה שתיבנה אלוהים יודע מתי, בסופו של דבר, הזוכה של העונה הזו ייזכר כזוכה של העונה שבה היה צריך לזכות מישהו אחר. ברירת מחדל. ואולי יותר מזה, הזוכה של העונה הזו ייזכר כזוכה הראשון בתולדות הפורמט שרק הגיב לעלילה ולא הניע אותה. נסו לחשוב על זוכי עבר - כולם עמדו במרכז עלילה, לא הגיבו לדמות אחרת. הפיינליסטים שלנו לא גיבורים, יותר בכיוון של חיילים פשוטים שאנחנו לא יודעים עליהם כלום. לא משנה כמה שירים של דיוויד בואי הם יטבחו (ובאמת, מה לכל הרוחות היה הקליפ הנוראי הזה בתחילת המשדר?). מצד שני, הזוכה מקבל דירה. אנחנו לא מקבלים אפילו מחסן. למי אכפת מי עמד במרכז העלילה ומה אנחנו יודעים עליו.
04. לשי חי אכפת. עשרות אלפי מילים כבר נכתבו על מתמודד הריאליטי שנהנה מתזמון טוב. בדיוק כמו אלירז שדה בזמנו, שהפציע בעת שהמדינה רצתה מאמי לאומי, שי חי הגיח כשלאנשים רבים בישראל (ובעולם אם ממש נרצה להיות דרמטיים) נמאס מתרבות הפוליטיקלי קורקט שכבשה כל חלקה טובה. מתברר שבימינו אסור להעליב אף אחד. ואם מישהו נעלב, רחמנא ליצלן, מדובר באלימות. הזמינו את משטרת הלינצ'טרנט. שי חי היה יכול להיות באותה המידה משה או חנניה או מוסטפה. כל הג'ודו והקראטה ומה שמאחוריהם לא באמת רלוונטיים, סביר להניח שמי שליהק את שי חי אפילו לא חשב על הנטייה שלו לומר בבוטות את מחשבותיו. הכל היה במקרה.
05. יותר מששי חי אלים (והוא לא), הוא פשוט מבטא יצר טבעי קדמון: הרצון לומר את דעתך. אנחנו כל כך נזהרים מלפגוע במי שעובר לידינו שאנחנו לא שמים לב שעל ידי שתיקה אנחנו פוגעים בעצמנו. כל מילה אומללה שנזרקת לעבר בחורה הופכת למיזוגניה, הלצה על תרבות המזרח משתנה לשיח מדכא אנטי-מזרחי (אפשר לכתוב "מזרח" או שזה גם מדכא? ואולי פוגע ביהדות מרוקו שבכלל לא נמצאת במזרח!) וכן הלאה. אומרים שהעונה הזו של "האח הגדול" היתה אלימה. היא לא. היא פשוט שחררה קיטור קולקטיבי כי לאנשים נמאס לאגור בבטן מחשבות. וזה דבר מאוד נחמד כי עושה רושם שהטרנד של הטלוויזיה ב-2016 הוא להניע אנשים לפעולה, כלומר, לכתוב סטטוסים מטרחנים בפייסבוק (ע"ע "צל של אמת").
06. הרגע המרגש של הגמר: אור מוכיחה שהיא יודעת לפרגן, קוטעת את ארז טל וקורין גדעון ונושאת את נאום החברות האמיצה כמחווה לארבעת חבריה הטובים שהגיעו לגמר ולחברות האמיצה ביניהם שבכלל בכלל לא התבססה על שנאה למתמודד אחר. המצלמה קלטה לפחות עשר מעריצות דומעות בקהל שנשבעו שלאחר הנאום העוצמתי הזה הן מבטיחות גם לעשות ריקליימינג להסללה של המכשפות מסיילם. לא, ברצינות, מילא שי חי וחבריו שלא הגיעו לגמר - מה התירוץ שלה?
07. הרגע המופלא של הגמר: ארבעת הפיינליסטים צופים בקליפ סיכום העונה שכולל בעיקר ויזואליה שלהם מגיבים לשי חי.
08. הרגע הקלישאתי של הגמר: תמר וסלים עולים לבמה ביחד. שמישהו יקרא לסמוטריצ'ים!
09. האיש הכי מסכן של הגמר: ניר צוק. לא רק שההפקה כפתה על השף האומלל הזה לבשל לארבעת הפיינליסטים ארוחת ערב, הוא גם היה צריך לעמוד לידם בזמן שהם שיגלו את השכל עם כל מיני שיחות על פחדים, על רגשות ועל דרכים ותהליכים. מה הוא עשה רע?
10. זהו, עוד בלוג "האח הגדול" הגיע לסיומו. כמיטב המסורת, אני רוצה להודות בעיקר לקוראים הנאמנים שמלווים את הבלוגים שלי כבר 13 שנים. בניגוד למה שאפשר לחשוב, אני לא כותב אותם בשביל מתכוני החריימה אלא רק עבורכם. אז תודה שהייתם כאן ושטקבקתם את נשמתכם. לגמרי לא מובן מאליו. אתגעגע אליכם לפחות כמו שברק יתגעגע לכבוד העצמי שלו. ביי.