"היא הגיעה למקום של שלמות וכוח": חברים וקולגות נפרדים מרונית אלקבץ

(בסרטון: משדר מיוחד באולפן וואלה! NEWS בעקבות מותה של אלקבץ)

תעשיית הקולנוע הישראלית, חברים ושותפים לדרך, סופדת בשעות אלה לרונית אלקבץ, מהיוצרות החשובות בקולנוע הישראלי, שהלכה לעולמה הבוקר (שלישי) בגיל 51.
.
"אני די בהלם", אמר השחקן ששון גבאי בשיחה עם וואלה! תרבות, "שמעתי שמצבה לא טוב, אבל בגלל שהיא כזאת, היא סירבה לדבר על זה, ושמעתי על זה בעקיפין. אני בהלם. כל כך הערכתי את האשה הזאת, את השחקנית, האמנית, היוצרת. את האומץ שלה, את הדרך שלה, עם הכוח שלה, בכוחות עצמה. היא התפתחה כל כך כאמנית, לא ויתרה אף פעם. צמחה ויצרה מהכוח שלה, מהנשמה שלה, בעשר אצבעותיה, ביחד עם שלומי. שחקנית נפלאה ויוצרת נפלאה, שהיה לה קול ייחודי שלה, לב, נשמה ואומץ לב. היא התחילה מכלום ולמדה צרפתית, והגיעה לעמדה שהיא עשתה סדרה בכיכובה בצרפת".

"עבדתי איתה בין השאר בסרט 'ביקור התזמורת' ובצורה אינטנסיבית בסרט גט", מוסיף גבאי, "הגעתי לסרט די בסוף ושם ראיתי כמה אומץ יש לאשה הזאת , כמה אג'נדה פמיניסטית ומצפונית. איזו במאית! אני לא יכול לשכוח את הקלוז אפ שלה בסרט. ראיתי מסע של אדם בתוך הקלוז אפ שלה. נורא נורא חבל לי עליה. אני יודע שהיא עשתה מסע ארוך, ושהיא הגיעה למקום טוב עם אבנר בעלה ועם התאומות שנולדו לה, היא הגיעה למקום של שלמות וכוח. היא עמדה לעשות סרט על מריה קאלאס. דווקא כשהיא היתה במקום כזה טוב אלוהים לקח אותה מאיתנו".

הבמאית והתסריטאית קרן ידעיה, שסרטה העלילתי הראשון "אור" היה בכיכובה של אלקבץ , סיפרה על האישיות שאבדה. "חברתי הטובה, אהובתי, אחותי. העולם פחות יפה בלעדיה. המשפחה, הילדים האחים שלה וההורים שלה זה נורא כואב.

אחת הנשים המופלאות שהכרתי בחיי. החכמות, המצחיקות. היא הייתה האישה הכי מצחיקה בעולם. אני ורונית התאהבנו בלילה פריזאי. זו היתה התאהבות כמו עוצמה של התאהבות של גבר ואישה. נפגשנו ב-10 בלילה וסגרו עלינו את הבר, והמשכנו לדירה שלי לא נפרדנו עד הזריחה, וזו היתה הבנה שזה מפגש שהולך לשנות את החיים של שתינו. הפרויקטים שעוד היו בדרך. המון המון. היו לנו לפחות שניים שלושה סרטים שדיברנו עליהם על שיתופי פעולה כאלה או אחרים. והיא הייתה חברה טובה יותר מהכל. היא הייתה הבנאדם של לבוא ולהתייעץ איתה על עניינים שבלב ועל עניינים שבשכל".

חנה לסלאו, ששיחקה עם אלקבץ בסרטים "עלילה" ו"שבעה" אמרה: "צר לי מאוד על מותה. היא ללא ספק היתה אישיות מאוד מיוחדת, יוצרת פורצת דרך, אישה אמיצה. עשתה קולנוע יוצא מן הכלל. אני חושבת שהיא גם פרצה דרך לכל הגל של היצירה המזרחית. היא הביאה משהו מאוד אותנטי מהבית, שזה הכי נכון תמיד. `גט; היתה יצירה יוצאת מן הכלל, היא גם היתה מועמדת לאוסקר. הסרט 'ולקחת לך אשה' היה אחר ונועז. היא היתה שחקנית טוטאלית וגם אישיות מיוחדת במינה. אשה חזקה, יוצרת שהולכת בדרך שלה. אני זוכרת שהיא נכנסה להיריון כשהיינו בפסטיבל חיפה, היא עוד שמרה על זה בסוד. נורא שמחתי שהיא נכנסה להיריון. טוב שהיא הספיקה כל כך הרבה. היא הצטרפה לחבורה גדולה של יוצרים בשמיים שאנחנו מאבדים לאחרונה. חבל. חבל. יהי זכרה ברוך"

"אני המומה!", מספרת השחקנית רובי פורת שובל, ששיתפה פעולה עם אלקבץ במספר סרטים. "כל אתמול ניסיתי להשיג אותה. לא הבנתי למה היא לא עונה. שלחתי לאח שלה הודעה ולא הבנתי למה הוא לא עונה.

"זכיתי לעבוד איתה על שני הסרטים הגדולים שלה 'שבעה' ו'גט' ולראות אותה חובשת שני כובעים של שחקנית ובמאית. היא היתה רואה הכל. הירידה שלה לפרטי פרטים זה היה דבר שלא יאומן. מהפרייזינג של שחקן אחד ועד לתחרה שנופלת במכפלת של שחקנית אחרת. היא ראתה הכל, כולל הנחיות בימוי שלא קיבלתי מאף במאי לפני כן. היא לימדה אותי איך מזיזים את הכוס כך שזה הופך לאמנות. כולנו מזיזים כוס אבל מה יש בהזזה הזו שהופך אותה לאמנות?

"כשחקנית היא לא ויתרה לעצמה אף פעם. היא היתה צופה בסצנות במוניטור ולא הייתה מוותרת לעצמה ולא לאף אחד אחר".

השחקן גיל פרנק סיפר: "רק ברכות ותשבוחות יש לי להגיד עליה. שמחה שזכיתי לעבוד איתה. היא הייתה בולדוזר ענקית. עשתה הכל ב-10 אצבעות. היתה אישה מדהימה ביופיה. עצוב וחבל".

הנשיא לשעבר שמעון פרס ספד אף הוא לאלקבץ : "רונית היתה שחקנית מעולה ואשת תרבות ממדרגה ראשונה. היא היתה שגרירת תרבות יוצאת דופן של מדינת ישראל. על במות העולם השונות ייצגה רונית את אזרחי ישראל ואת מדינת ישראל בגאווה רבה ביצירתיות וחן. רונית היתה אישיות מיוחדת, היא שילבה כישרון כתיבה ומשחק עם חתימה מיוחדת משלה. יהי זכרה ברוך".

השחקן אלי גורנשטיין סיפר: "הכרתי את רונית ב'גט'. לא הכרתי אותה קודם, רק צפיתי בה על המסך. זכיתי לעבוד איתה. היא אמנית גדולה מאוד. אבדן גדול מאוד לקולנוע הישראלי, היא נפטרה בדמי ימיה ופרשה הרבה לפני השיא. נכונו לה עוד דברים רבים, בזירה הבינלאומית וגם בארץ, כתסריטאית, כבמאית וכשחקנית משכמה ומעלה. כשעבדתי איתה יכולתי לחוש כמה היא חזקה, כמה היא נותנת, כמה יש לה דעה, איך היא מבינה מסך. כשצילמנו את 'גט' ישבנו כולנו טמונים בתוך חדר אפלולי, כמעט 20 שעות ביום, 30 יום, לא יוצאים מהחדר. היא יושבת ומשחקת ובאותו זמן גם מסתכלת במוניטור ומדריכה את השחקנים. אתה ראית שיש פה אשה שמבינה את המקצוע לעומק, איך היא שולטת, איך היא משחקת ומביימת בעת ובעונה אחת".

"לפעמים", מוסיף גורנשטיין, "הייתי מקבל משלומי הערה. ואז רונית באה אליי ואמרה לי: 'מה אתה עושה?'. אמרתי: 'זה שלומי אמר לי לעשות ככה'. היא אמרה: 'לא, לא, לא, אתה צריך לעשות אחרת'. אחר כך הם הלכו שניהם לצד, מדברים, חוזרים ביחד אליי, ואומרים לי 'תעשה ככה וככה וככה'. זה כאילו שהם היו שניהם אחד. חשבתי שצריך לעשות סרט על העבודה המשותפת שלהם. איך הוא אהב אותה, שלומי. זה היה מין דוד ויהונתן, אבל ברמות... שלומי פשוט העריץ את האדמה שהיא עומדת עליה. איך הוא צילם אותה, איך הוא ביים אותה. כולם ישבו בשקט כשהוא צילם קלוז אפ שלה.

"היא באמת אמנית משכמה ומעלה. ובכלל כל הדרך שלה. מעט שנים, והיא בנתה את הקריירה שלה בשתי ידיים שלה. זה לא מובן מאליו. אני לא חושב שהיתה לנו אמנית בסדר גודל כזה, בטח לא בקולנוע, שבנתה את עצמה, שגם כתבה, גם ביימה וגם שיחקה. יש את גילה אלמגור כמובן וזה, אבל נראה לי שרונית היא אמנית בסדר גודל שלא היה לנו. אשה מזרחית שבאמת מנפצת את כל הסטראוטיפים שאפשר להגיד על נשים או על מזרחים. הכישרון שלה מדבר. איזה כריזמה. איך היא היתה מדברת איתי מאחורי הקלעים, 'חשבת על זה ועל זה?', ו'בוא נכתוב את זה רגע'. זה באמת רצינות מחשבתית. ואחר כך גם כל הצורה החיצונית שלה. איך היא היתה חושבת על כל פרט. איך היתה אומרת בלי פחד את הדברים, איך היא קמה שם בריאיון עם עודד בן עמי. זה משהו. לא כל אחד יכול לעשות את זה. רק בנאדם שבאמת בטוח בעצמו, ובטוח במה שהוא חושב. אני מאוד אהבתי אותה, וחבל לי נורא. חבל לי שאני לא יכול לעשות איתה עוד סרט. אני מקווה שאני אוכל לעשות עם שלומי".

"היינו ידידים מאוד טובים", סיפר הבמאי אבי נשר, "תכננתי לעבוד איתה על סרט שאני עושה עכשיו. אהבתי אותה אהבה גדולה. היא היתה שחקנית מופלאה וחשוב מכך יוצרת קולנוע מופלאה. יש עכשיו מהפכה נשית מבורכת בקולנוע הישראלי והיא היתה חוד החנית שלה. הטרילוגיה שיצרה מצויינת.

"היא בנאדם שייצג את אהבת האמנות. ב'סוף העולם שמאלה' הייתי צריך מישהו שיגיד טקסט בצרפתית בהקלטה באמצע הלילה. צלצלתי אליה והיא אמרה 'באה עכשיו'. לא בכסף ולא בכבוד אלא באהבת הקולנוע לשמה. היא ההפך הגמור מידוענית. היתה אישה נדירה".

הבמאי עמוס גיתאי, שביים את אלקבץ בסרטים "מילים" ו"עלילה", ספד לה בצער גם הוא: "אני מדבר על רונית בלשון הווה כי עדיין אי אפשר לעכל את השוק של פטירתה. רונית היא שחקנית טוטאלית, עשויה מהחומר שממנו עשויות היוצרות הכי גדולות. כלומר, היא אדם עם דעות על המקום שהיא חיה בו, היא אדם אמיץ, יחד עם אחיה עשתה עבודות שלא תמיד נעמו לשלטונות. היא הולכות עם הקו שלה ומעצבת עם הקו הזה איזושהי חשיבה על הארץ הזאת, שאנחנו גם אוהבים אותה, גם כואבים אותה וגם לא מסכימים איתה. כיוצרת היא בוחרת פריזמה מסויימת ובונה סרט אחרי סרט. וכשחקנית, זה פשוט כיף גדול לעבוד איתה. היא טוטאלית.

"בסרט 'עלילה', שהוא עיבוד לטקסט של יהושע קנז, היא עושה שתי דמויות – אחת שוטרת בשעות היום, ומין שכנה מאוד מוקצנת בשעות הלילה. והיא עושה את שתיהן בשלמות. היא שחקנית מאוד אלסטית, יודעת לעשות דברים שונים – גם מצחיקים, גם דרמטיים, גם טרגיים. תראה, אני עבדתי עם שחקניות. עבדתי עם ז'ן מורו, עם ז'ולייט בינוש, עם נטלי פורטמן, עם יעל אבקסיס ועם חנה לסלאו. ורונית היא מאוד מיוחדת. בפעמיים שיצא לנו לעבוד ביחד, גם כשעשיתי ארוע פתיחה בתיאטרון בונציה אליו היא באה עם שולי רנד, היא ריגשה. היא מרגשת בגלל מה שהיא, מעבר לשחקנית ולשטיחים האדומים ולחוויות שכולנו עברנו, היא באמת דמות ייחודית".