למרות שזו פעם ראשונה שהוא מככב בסרט שעוסק בו ובחבריו, חאדר אבו-סייף לא מתרגש יותר מדי. בכל זאת,"אוריינטד" יצא לפני יותר משנה והסתובב קודם מסביב לעולם במקומות כמו פסטיבל IDFA באמסטרדם, מלבורן, מומביי ופאלם ספרינגס. השבוע הסרט נוחת בתל אביב ופותח את פסטיבל הקולנוע הגאה. הישג נאה לכל הדעות. אבל השיא מבחינת אבו-סייף, מפיק ויוצר פלסטיני בן 28 וחבר בקהילה הגאה הפלסטינית שרובכם כנראה לא מכירים מקרוב, כבר התרחש כש"אוריינטד" השתתף בפסטיבל הסרטים הפלסטיני בבוסטון. "זה היה נורא מלחיץ ומפחיד כי שם נמצאת הקהילה הפלסטינית הכי גדולה".
כעת בישראל, התגובות שהסרט בטח יעורר במדינה שבה לכל אחד יש אלף דעות בכל נושא דווקא לא מפחידות את אבו-סייף. הוא כבר מוכן. "הולכת להיות מלחמה. יגידו פינק וואשינג, אוריינטליזם. אין, אין, לא יודעים לקבל פה סרטים מבלי לזיין את השכל. וזו לא פתיחת דיון רלוונטי. זה אנשים שכותבים כדי לכתוב וצועקים כדי לצעוק. שלא באמת מנסים להבין את הסיטואציה".
ואכן הסיטואציה לא פשוטה ודורכת להרבה אנשים על היבלות. "אוריינטד" הוא סרט ישראלי שנעשה על ידי הבמאי היהודי הבריטי ג'ייק ויזנפלד, שזו התנסותו הראשונה בקולנוע, המספר אודות שלושה חברים טובים: חאדר, פאדי ונעים שכל רצונם הוא להרגיש נוח בתוך העור של עצמם כפלסטינים הומוסקסואלים במדינת ישראל.
"זה מדהים לראות איך כל מי שצפה בזה והוא לא ישראלי או פלסטיני מאוד אהב את הסרט ולישראלים ולפלסטינים יש המון מה להגיד עליו. בהקרנה בניו יורק איזה ישראלי אחד אמר 'אני לא רואה את זה בכלל כסרט על פלסטינים אני חושב שזה סרט על חברות'. שזה בסדר וסבבה, אבל אל תבוא תמחק את הזהות שלי גם בניו יורק", אומר אבו-סייף.
גם בצד הפלסטיני הזהות נשמעו תגובות מקוממות. "היתה איזו מישהי מעזה בפסטיבל בשפילד (שם הוקרן הסרט בבכורה עולמית. ט"ק) שאמרה בQ&A 'אתה לא פלסטיני, אתה לא פלסטיני אתה לא פלסטיני'".
מה עניתם לה?
"אמרתי לה 'אוקיי. אני שמח שיש לך את הסמכות להכתיר מי פלסטיני ומי לא'".
הזהות המורכבת והמתגבשת הזו מסופרת בסרט דרך שלושה קווי עלילה מקבילים: אבו-סייף שחי באותה התקופה עם בן זוג יהודי (דויד פרל) ושוקל מעבר לברלין, פאדי שייסורי המצפון הפוליטים שלו לא מניחים לו להתאהב בחייל ציוני בשם בנימין, ונעים, בן יחיד מבין קבוצת אחיות מכפר יאסיף בצפון שמחליט לצאת מהארון בפני הוריו. "אני חושב שאם לא היה בינינו את החוט המקשר הזה של מאבק הזהות הבלתי פוסק, רב הסיכויים שלא היינו כל כך מתאימים חברית", אומר אבו-סייף שטוען שישנן מחלוקות פוליטיות בקבוצה. "פאדי לא יחסוך ממני ביקורת על היותי מתייהד, ישראלי. אבל הוא גם משמש לי כמראה הכי טובה. אני יודע שפישלתי בגדול כשפאדי אומר 'אוקיי הגזמת'. כאילו, בכל אספקט שהוא, אבל במיוחד באספקט הפוליטי אנחנו מאזנים אחד את השני".
באופן מפתיע ואירוני משהו, הקשר בין פאדי וחאדר נוצר בזכות יהודי ששידך ביניהם. "זה היה דייט מזעזע ברמות קשות אני זוכר את זה עד היום", מספר אבו-סייף. הקשר חודש כשפאדי שלמד בצפון עבר ליפו והתחיל לעבוד בתור אח בבית חולים יחד עם נעים שותפו לדירה".
את הקשר הזה היה צריך לפענח במאי שכאמור אינו דובר ערבית ואפילו עברית אינה שפת האם שלו. בראיונות עמו סיפר ויזנפלד שהבין את ההתרחשויות שהוא צילם רק בדיעבד ושהוא בעיקר הסתמך על שפת גוף. "הוא רצה לעשות סרט עליי ועל בן הזוג שלי דויד ואמר 'מה אתם כזה פאוור קאפל'. אני כותב ב'טיים אאוט' ודויד מפיק מסיבות גייז ואמרתי לו 'לא מוכן, לא מוכן'. מבחינתי זה ניינטיז דמיקולו. אם אתה רוצה, אתה מוזמן לבוא לפגוש את חברים שלי ולצלם את החיים שלנו".
החיים של הקהילה הלהט"בית הפלסטינית ב"אוריינטד" לא מצטיירים שונה כל כך מחייו של כל צעיר תל אביבי אחר. בתפריט: ים, מסיבות, אלכוהול, לבנה לארוחת בוקר וכל זה לצלילי גארדן סיטי מובמנט שכל היפסטר מקומי מכיר. אך מהר מאוד, כשנחטפים שלושה נערים יהודים ופורץ מבצע "צוק איתן", ההבדלים מתגלים.
"היה איזה פלסטיני שאמר לי באחת ההקרנות 'לראות אתכם (חאדר אבו-סייף ובן זוגו. ט"ק) עם הכלב בחדר המדרגות נראה לי קצת סוריאליסטי, במיוחד אחרי מה שהמשפחה שלי עוברת בעזה בזמן המלחמה הזו ועוד אתם בחרתם לטוס לברלין בזמן הזה'", נזכר אבו-סייף, "אז הסתכלתי עליו ואמרתי לו 'תקשיב. אני בחיים, בחיים, בחיים לא אוכל להשוות בין הכאב שלי לכאב שלך לבין מה שאתה עובר. אבל אתה חייב להבין שבאותו רגע מבחינתי יש אזעקה ואני חייב להיות במקום מוגן עם בן הזוג שלי ועם הכלב'. ואני בסצנה הזו נראה כאילו מישהו דרס אותי. לא בא לי להיות שם. לא בא לי להיות מול המצלמה. זה מגעיל אותי, זה דוחה אותי".
"אתה בחיים לא תבין איך זה להיות בפנים בזמן המלחמה הזאת", אומר אבו-סייף כאילו הוא מסביר לצופה הביקורתי ההוא. "אתה לא תבין איך זה לא להצליח לדבר בערבית באוטובוס. איך אתה שומע הערות גזעניות בכל מקום, בעבודה במשרד. אתה מרגיש מותקף על כל דבר ולא דבר. הוא לא יבין את ההפצצות האישיות שלי כמו שאני בחיים לא אצליח להשוות בין זה לבין חיל האוויר ממטיר פצצות".
הצופים כביכול מוזמנים להבין איך זה "להתמזרח" וקידום הסרט מלווה בהאשטאג "Get Oriented". "זה קצת חצי בדיחה, האמת", אבו-סייף מספר בחיוך. "הסרט היה אמור להיקרא 'מיס פיטס'. ככל שהתקדמנו בצילומים הבנו אילו ביקורות הולכות להיות כאן ומהצד הפלסטיני. אנחנו פלסטינים, שחומים, שגרים ביפו. עוד לפני שהאוריינטליזם הגיע אנחנו כבר ידענו מי אנחנו ומה אנחנו. ואנחנו לא מתביישים בזה".
"אגב, דובר בזהות הזאת רבות פשוט בכל פעם שדובר בה, דובר במקום של קורבן", אומר אבו-סייף, "תמיד הדמות תתפוצץ בסוף, או שהנסיך היהודי יציל אותה. אנחנו שלושה בחורים צעירים שלא מתפשרים, שלא מתביישים, שלא מחביאים את העובדה שהם גייז. אנחנו הגיבורים. אנחנו לא מחכים לאיזה גיבור לבן שיציל אותנו".
לא קל לאנשים לעכל את חוסר הבושה הזאת. בסצנת הפתיחה של הסרט במרכז הנוער הגאה בגן מאיר נשאל אבו-סייף במהלך שיחה מול קהל, מהו צבע תעודת הזהות שלו. ובסופה מגיעה השאלה שמטרידה כל ישראלי כשהוא פוגש מישהו שמגדיר עצמו פלסטיני - מה אתה רוצה? "אחד הדברים שהכי מבאסים אותי זה לקרוא את התרגום במקטע הזה. כי אני אומר 'אנחנו תקועים אחד בתוך התחת של השני'. והתרגום הוא We are stuck together מה אני רוצה? אני חושב שהדבר שאני הכי רוצה זה להרגיש באמת ובתמים חופשי. לציין את העובדה שאני פלסטיני ושזה כמו שמישהו אומר לך שאתה מרוקאי, או עיראקי, או רוסי, מבלי שאף אחד יסתכל עליי ירים גבה ויתחיל - מה אתה רוצה? אני לא רוצה ממך כלום. זו ההגדרה האישית שלי. למה אתה לא מתעצבן כשמישהו אומר שהוא פרסי. זה איום יותר גדול עליך מאשר הפלסטינים ברגע זה ממש".
האפליה שמונעת מפחד ליוותה את את הסרט גם ברגעים שמחים. אבו-סייף תיאר בהרחבה כיצד נבדק בשדה התעופה בדרך חזרה לישראל מפסטיבל סרטים ברומניה שם הסרט זכה בפרס." כיסחו לי את התחת. עם הפרס הזה חשבו שזה פצצה. זה היה מביך. אבל, מצד שני, הייתי חודש ומשהו בחו"ל. הייתי בארה"ב וכל מה שחשבתי עליו זה או מיי גאד אני כל כך רוצה להגיע הביתה".
בביתו של אבו-סייף, שכל יפואי מזהה את שם משפחתו, נוקטים במדיניות 'אל תשאל, אל תספר' בהקשר לנטייתו המינית. באחד הרגעים המרגשים בסרט הוא מביע כאב רב לנוכח הקבלה שמפגין אביו של פאדי להיות בנו הומוסקסואל ומסביר בדמעות שמעולם לא זכה לתמיכה כזאת מאבא שלו. בשיחה איתנו הוא מגלה דווקא הרבה הבנה כלפיו. "אבא שלי הוא איש מדהים בסך הכל כי זה לא קל להיות ביפו עם בן גיי. לפעמים אתה צריך להבין שגם להורים שלך יש גבולות. אני חושב שבמשוואה הזאת אבא שלי נתן מספיק".
פסטיבל הקולנוע הגאה שייערך זו השנה ה-11 ישתלב גם השנה עם מצעד הגאווה שעומד השנה בסימן נשים בקהילה. ב"אוריינטד" מופיעה דמות נשית אחת בעיקר. נארם, הצלע הרביעית שלא לגמרי משתלבת במשולש של פאדי, נעים וחאדר, נארם היא צעירה שנטייתה המינית אינה ברורה בסרט ולא ידוע לנו על סיפורה האישי. "היא הבינה פתאום, שהיא מוצגת לעולם כלסבית והיא לא", מסביר אבו-סייף. "היא קלטה את זה תוך כדי הצילומים. נארם בעצמה ישבה ראתה את הראפ קאט וביקשה להוריד דברים. כיבדנו את זה ואנחנו אוהבים אותה והיא אישה מדהימה מדהימה ברמות קשות אבל היא לא לסבית בשום צורה. פשוט לא".
הקהילה הגאה הפלסטינית בישראל לא צועדת במצעד הגאווה באופן מודע. הקהילה הקטנה המובלת על ידי שני הארגונים "אסוואת" עמותה של נשים פלסטיניות גאות ו"אל-קאוס" (הקשת), מתמקדת לדבריו של אבו-סייף בחיפה שם מתקיימות מסיבות ואנשים יוצאים מהארון בחופשיות רבה הרבה יותר מאשר בעזה ואפילו ברמאללה המאופיינת בחיי לילה סוערים ופתיחות. לכן המאבק לשיוויון חשוב ביותר בעיני אבו-סייף מהמאבק לשחרור פלסטין. "אני יודע שהמאבק לשיוויון הוא הרבה יותר ריאלי מהמאבק לשחרור פלסטין. בעיקר כי אני קצת יותר מציאותי. ואני רוצה להיות שווה זכויות ואז אולי אפשר לדבר על נושאים אחרים שהם גדולים מאיתנו פי כמה".
ועד ששוויון הזכויות יגיע, אפשר לחשוב על ההשלכות האפשריות של הקשרים בין להט"בים יהודים ופלסטינים. נשמע כמו מתכון אוטופי לשלום או כמו שאבו-סייף אומר "באמת שלי זה לא משנה באיזה שפה מתעוררים לידי בבוקר ואומרים לי 'בחיבק' או 'אני אוהב אותך'. זה בולשיט זה לא האישיו. אני רוצה מישהו שיבכה איתי, ישמח איתי ויזיין אותי טוב".
הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה 2016 (TLVFest) יתקיים בפעם ה-11, בין התאריכים ה-29 במאי עד ה-7 ביוני בסינמטק תל אביב. בפסטיבל יוקרנו סרטים בולטים בז'אנר, שזכו בפרסים בפסטיבלי סרטים בחו"ל בהקרנות בכורה ארציות ויתקיימו סדנאות ופרויקטים מיוחדים עם יוצרי קולנוע מישראל ומחו"ל. בין הסרטים שיוקרנו: "אוריינטד", "תיאו והוגו", "חשופה", "לאחוז בגבר", "גולדן בויז" ו"נשיקה אחת".
כמו כן, יארח הפסטיבל אורחים מיוחדים ביניהם השחקן אלן קאמינג, הבמאי לורנצו ויגאס והשחקנית ליה דלאריה.
לצד הקרנת סרטים מהעולם, הפסטיבל יקיים תחרויות נושאות פרסים. תחרות התסריט הקצר תזכה את המנצח בפרס של 150,000 שקל המיועד להפקת הסרט באדיבות קרן גשר, תחרות פ'יצינג לפיתוח תסריטים עלילתיים תעניק לזוכה פרס של 25,000 שקלים ותיעודיים 15,000 שקלים לסרטי קולנוע באדיבות קרן רבינוביץ'. תחרות סרטים ישראלים קצרים שבה יש פרס של 5,000 שקלים מטעם קרן הקולנוע הישראלי וכרטיס טיסה לניו יורק מטעם חברת דלתא איירלינס. הסרט הישראלי הקצר שיזכה ייצג את ישראל בתחרות ה-IRIS בקרדיף ויתמודד על פרס בשווי 30,000 פאונד.