וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

חיים שחורים: החידוש ל"שורשים" לא יהיה תופעת תרבות, אבל מתעלה על המקור

6.6.2016 / 0:00

בלי ניסיון לחטא את האשמה הלבנה, בלי כתיבה פשטנית, המיני-סדרה מעדכנת את תופעת התרבות לימינו ומביאה מחדש את הסיפור באופן מתוחכם יותר לדור שלא ידע את קונטה קינטה. אגב כך היא מציגה שני כוכבים בהתהוות

צילום מסך

כאשר הגיעה המיני-סדרה "שורשים" בינואר 1977 ב-ABC, קודקודי הרשת כל כך חששו מהחומר הנפיץ ותיאורי הזוועה של נוגשי העבדים, עד שבהחלטה חסרת תקדים החליטו לשרוף את שידור שמונת הפרקים (ו-12 שעות) על פני שמונה ימים רצופים. התוצאה היתה אירוע תרבות אמריקאי פנומנלי. העם האמריקאי צפה בהמוניו בקורותיו של לוחם שבט המנדינקה, קונטה קינטה, שב-1750 נחטף מכפרו ג'ופורה שבמערב אפריקה, הושם בספינת עבדים ונמכר לעבדות בארה"ב, ובקורותיהם של צאצאיו הנדכאים-גם-הם לאורך יותר ממאה שנה אחרי כן. המיני-סדרה היתה להיט כבר מתחילתה. פרק הסיום ריתק אליו מעל 100 מיליון צופים, יותר ממחצית בתי האב בארה"ב בשעתו, הפך למשדר הנצפה ביותר בתולדות הטלוויזיה האמריקאית וניצב עד היום במקום השלישי במצעד המשדרים המתוסרטים הנצפים. בהמשך אותה שנה זכתה "שורשים" בפרס האמי למיני סדרה - אחד מתשעה שגרפה, ובסך הכל 36 מועמדויות - כמו גם בפיבודי, בגלובוס הזהב ושלל פרסים נוספים.

המיני-סדרה התבססה על הספר רב המכר באותו שם של אלכס היילי, שראה לאור חודשים ספורים לפני כן וכביכול התחקה אחר מקורות משפחתו והעלה אותם על הכתב. בדיעבד הטענה הזו הופרכה על ידי היסטוריונים שטענו כי לא ניתן לשייך את העץ המשפחתי של היילי אל מקור אפריקאי מסוים אחד, והסופר אף נתבע על גניבה ספרותית ונמצא שאכן עשה זאת באופן מקיף. כל זה לא שינה להשפעה ולהצלחה של הספר ושל המיני-סדרה, ששלחו אמריקאים רבים לתור אחרי שורשיהם שלהם והפכו את הגנאולוגיה לעניין פופולרי ומשגשג. חשוב מכך, לראשונה אילצה הסדרה את האומה האמריקאית להישיר מבט אל התקופה האפלה ביותר שלה ואל הצלקות שעדיין קיימות, ויצרה דו-שיח לא פשוט בין לבנים לשחורים בארה"ב. ההיסטוריון ופעיל זכויות האדם רוג'ר ווילקינס השווה את חשיבותה של הסדרה לרגעים מכוננים במאבק האפריקאים-אמריקאים בארה"ב, כמו הצעדות מסלמה למונטגומרי ב-1965. "שורשים" חידדה את הזהות של ארצות הברית ושל אנשיה.

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
הקונטאים. המקורי מימין, העכשווי משמאל, לבאר ברטון ומלאכי קירבי/מערכת וואלה!, צילום מסך

חשיבותה של המיני-סדרה טמונה אם כן בהשפעה התרבותית האדירה שלה - שנמשכת עד היום - אבל כפי שמתברר מצפייה בה קרוב לארבעים שנים אחרי ששודרה לראשונה, אי אפשר לומר את אותו הדבר אל איכויותיה האמנותיות. הצפייה בה בעיניים עכשוויות לא עושה עמה חסד, ולמעשה מדובר ביצירה מביכה שרחוקה מלעמוד במבחן הזמן. החל מהכתיבה והמשחק המופרזים והמלאכותיים, דרך ניחוח הנצלנות בשחורות חשופות החזה (הרי ככה זה גם בנשיונל ג'יאוגרפיק), וכלה בהמצאת דמויות של מספר לבנים טובי לב כדי שהבהירים בקרב הצופים לא ירגישו כל כך רע עם מה שעשו אבות אבותיהם, ובכלל שלא יאלצו לראות סדרה מזווית של דמויות שחורות בלבד.

על כן נכונה החלטתו של ערוץ ההיסטוריה בארה"ב להפיק גרסה מחודשת לקלאסיקה (עם לבאר ברטון, קונטה קינטה המקורי, כאחד המפיקים), ובשבוע שעבר שודרה במקביל בשלושה ערוצים בארה"ב המיני-סדרה המחודשת במתכונת דומה למקור - ארבעה פרקים בני שעה וחצי על פני ארבעה ימים רצופים (בישראל היא תשודר בקרוב ב-yes). ההצלחה שלה, כמובן, קטנה עשרות מונים - פחות מחמישה מיליון פקדו את השידורים שלה בזמן אמת (כלומר עוד לפני שנספרו הצופים בהקלטות המאוחרות ובאינטרנט, מה שעם הזמן יתווסף בוודאי למספר מכובד יותר), אבל היצירה עצמה מוצלחת, גם אם איננה מופתית. מלבד היותה מעניינת ומרתקת כמעט לכל אורכה, היא מפגינה מורכבות ותחכום גבוהים בהרבה מאשר במקור. בתור התחלה, היא משלבת שפה אפריקאית, לעומת המקור שדי היה לו באנגלית-אמריקאית נטולת מבטא, וכבר בדקות הראשונות שלה היא מציגה לאשורה את ההיסטוריה המחליאה של סחר העבדים האפריקאי - למעשה היו אלה בעיקר מקומיים שדאגו לחטוף גברים, נשים וילדים משבטים יריבים ולמכור אותם לאירופאים הלבנים, שברוב המקרים כלל לא נדרשו לעזוב את החוף ולהעמיק אל תוך היבשת.

עוד באותו נושא

אידיאות קורסות: "פשע אמריקאי" היא הסדרה החשובה ביותר בטלוויזיה כרגע

לכתבה המלאה
אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
סטאר פאוור. רגה-ז'אן פייג' בתפקיד צ'יקן ג'ורג'/מערכת וואלה!, צילום מסך

ובניגוד למקור, הפעם אין רב-חובל לבן שלבו הענוג מתקשה לשאת את רעיון חטיפת העבדים. בדומה לספר ושלא כמו במיני-סדרה המקורית, נקודת המבט בעיבוד החדש מוקדשת לשחורים בלבד, וככזו היא מצליחה להדהד באופן משמעותי גם אל ימינו. על פניה, "שורשים" החדשה מהותית לא פחות מאשר המקורית עבור דור חדש שעדיין נאלץ להתמודד עם גזענות כלפי אפריקאים-אמריקאים ובצלו של קמפיין "חיי שחורים חשובים". הדיסוננס הקשה בין הגזעים צף ועולה כל הזמן, כמו למשל כאשר קונטה - שנאלץ להיקרא טובי - רואה סביבו את הלבנים העולצים כאשר מסתיימת מלחמת העצמאות שלהם. "אנחנו חופשיים!", הם קוראים בשמחה, בעוד הוא עצמו יושב כפוי בתפקיד העגלון של בעליו. שנים אחרי כן נכדו, צ'יקן ג'ורג', יפגין תסכול על כך שכל שריף מהיר-חמה שנחה עליו הרוח יעצור אותו בצד הדרך ויבקש ממנו את המסמכים שמאשרים לו להסתובב. ממש כשם ששוטרים אמריקאים עושים בהפרזה בימינו.

הברוטליות נמצאת בשפע גם בסדרה החדשה, כולל הצלפות, הטלות מומים ואונס שיטתי, אבל היא אינה תופסת זמן מסך רב אלא מגיחה ספורדית כדי להזכיר שהיא תמיד שם. וטוב שכך, כי את הזוועות האלה כבר ראינו מספיק פעמים בעבר. חזק מכל אלה הוא הניקור המתמיד של שפלות, של החפצה, "כמו חזירים וסוסים" כלשונו של קונטה המתריס בפרק הראשון. זו נקודת מוצא שמאפשרת ללבנים הדרומיים להפריד בין בני משפחה ללא הנד עפעף מפאת חישובים כלכליים קרים של בעליהם, ולפסיכופתים שבהם לצוד שחורים אפילו אחרי שהסתיימה מלחמת האזרחים. הגישה של "שורשים" החדשה הרבה פחות מתפשרת, וכך כשהיא עוברת מדור לדור היא לא בהכרח מספקת סיומת לדור הקודם - הרי כשמשפחות נקרעו, רוב הפעמים הן לא יכלו לדעת מה קרה לאהוביהן. אבל כחוט השני עברה המורשת המשפחתית מאפריקה ולאורך השנים, אומץ לבו וחוזק רוחו של הלוחם ממנדיקה נטבעו בהן, מה שמספק נחמה ועוצמה לדמויות גם בלב לבה של האפלה. זהו אלמנט מקסים ונוגע ללב שמהווה משקל נגד לתיאורים הקשים של הסדרה, והאמת היא שגם לרגעים הדביקים מדי שמגיחים לא אחת. בהוליווד עדיין מסובך לתאר את חוזקה של הרוח האנושית בלי להיסחף לקיטש, ו"שורשים" החדשה לא חפה מזה אף היא.

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
השטיקים הרגילים פורסט וויטאקר/מערכת וואלה!, צילום מסך

הסאגה המשתרעת משתמשת לא פעם באותם שחקנים שמגלמים את הדמויות לאורך עשורים. לא תמיד זה עובד, במיוחד במקרה של רגה-ז'אן פייג' הבריטי-זימבבואי, שמגלם את צ'יקן ג'ורג' וניחן בפרצוף צעיר וחיוני גם כשמנסים לבגר אותו, מה שניכר במיוחד כשהוא ניצב לצד ילדיו הבוגרים. במקביל שחקנים פחות מוצלחים מצליחים ממש להעיק, כמו אמיאצי קורינלדי שמגלמת את בל אהובתו של קונטה, או כאלה שנכנעו לפני שנים לשטיקים שלהם, כמו פורסט וויטאקר בתפקיד פידלר. אבל למרבה המזל זו סדרה שנוטשת די מהר רבות מהדמויות שלה בעוד היא ממשיכה הלאה. מי שבאמת נושאים אותה על כתפיהם בכישרון הם פייג' עם הסטאר פאוור הגדול שלו, שלמרות הכל מצליח לגרום לנו להתעלם מאיפור לא מספיק מוצלח, והבריטי-ג'מייקני מלאכי קירבי, שמגלם את קונטה קינטה באופן שמצליח להיות כובש ואפל בה בעת. סיכוי סביר שנשמע על שניהם גם בעתיד.

המיני-סדרה החדשה חוצבת לעצמה מקום של כבוד בעולם גזעני שעדיין נדרש לה, גם כיום אחרי שלל יצירות דרמטיות שעסקו בעבדות (כולל פריחה מסוימת בשנים האחרונות עם הסרט זוכה האוסקר "12 שנים של עבדות" והסדרה המוצלחת "Underground", ראו מימין). הגם שנדמה כי ל"שורשים 2016" יש סיכוי טוב יותר לעמוד במבחן הזמן מאשר לסדרה המקורית, לא בטוח שבעוד ארבעים שנה גם היא תחזיק מעמד. אם אכן הדור הבא יחליט לעשות לה עיבוד חדש נוסף, יש לקוות שזה יקרה מסיבות אמנותיות בלבד.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully