Neil Young - Zuma
איפה אתה מתחיל את הטופ 5 שלך אם לא עם ניל יאנג. אני מעריץ של כל דבר שהוא עשה אבל "זומה" הוא משהו שנמצא בזון שלי לאחרונה. אני אוהב את הגיטרה שבה הוא מנגן, שעושה רושם שאותה הוא השיג בערך באזור ההוא. אני אוהב את הגיוון של התקליט הזה. כולם בוחרים את "Cortez the Killer", שהוא נהדר אבל שאר התקליט עושה לי את זה יותר. "Don't Cry No Tears", "Pardon My Heart" ו-"Drive Back" הם האהובים עלי.
Agitation Free - Malesch
זה אחד מתקליטי הקראוט רוק הטובים ביותר לפי דעתי ואחד שאני תמיד חוזר אליו. זה היה חלק מהרוטציה הראשית של מה שאני שומע ב-8 שנים האחרונות, ואני תמיד נהנה לחזור אליו אחרי הפסקה מסוימת כי זה אלבום שאני מכיר על כל רבדיו. זה תקליט שצריך להקשיב לכולו וזה מרגיש כמו הקלטה בטבע, אבל נמצא איפשהו בעידון המושלם בין הקלטה בשטח, אלה סינטסייזרים קוסמיים וגיטרות מג'מג'מות. זה תמיד מכניס אותך פנימה ומוזמן לקבל אותך, לפחות אותי.
Big Youth - Screaming Target
במשך שנים אני מעריץ גדול של מוזיקת דאב ורגאיי ואלבום הבכורה של Big Youth הוא אחד הטובים. Big Youth משתמשים במקצבים מפורסמים שאפילו אנשים שלא חובבים מוזיקת רגאיי יכירו. אם אני הולך לאיבוד במה להקשיב לו עכשיו, זה תמיד התקליט שאני אבחר. יש לזה צליל חם ואפילו " It's got that warm, but slightly in-the-red fidelity common to that era of reggae. If I'm not having a good day, this one turns my day around." איך מתרגמים את זה?
Dennis Wilson - Pacific Ocean Blue
זה היה אחד התקליטים האהובים עלי לזמן ארוך והשפעה גדולה על האלבום החדש של סייקיק אילס "Inner Journey Out". שירים כמו "Baby" היו לגמרי השראה מ-"Pacific Ocean Blue". האלבום הזה מרגיש כמו הצהרה כנה עבורי. רוב דיבורי הביץ' בויז הם על בריאן וילסון, אבל דניס כתב המון שירים נהדרים בשנות ה-70 כולל התקליט המדובר וכמובן "Bamboo", תקליט שהכין לפני מותו שהיה מיוחד מאוד עם יצירות אומנות ייחודיות. הלוואי והייתי יכול לעשות אלבום כזה משוגע ויפה בו זמנית. אני שם את התקליט הזה ברקע וממריא למקום אחר.
Skip Spence - Oar
התקליט הזה הוא לא עבור כולם. אני למדתי אותו על ידי זה שניגנתי אותו לאנשים אחרים אבל אני אוהב את זה, ואשתי תמיד שמה את זה ברקע, אז אם אתה נמצא ליד אחד מאיתנו אתה כנראה תשמע את התקליט הזה מתישהו. סקייפ הקליט את התקליט הזה בנשוויל אחרי טיפול במוסד פסיכאטרי בניו יורק. לפעמים השירים נשמעים כמו סקיצה לא גמורה אבל זה מוסיף את כל האינטימות לתקליט. זה מוזיקה אמריקאית קוסמית אמיתית. הלוואי והיה לנו עוד מסקיפ ספנס אבל בעיקרון קבלנו רק את זה ואת האלבום הראשון של מובי גרייפ. יש אנשים שקוראים לזה "Burnout Record" אבל אני תמיד הייתי מעריץ של אלבומים מהסוג הזה.
Psychic Ills יופיעו במועדון הלובנטין 7 בתל אביב ב-22 ביוני. לרכישת כרטיסים לחצו כאן.