בית התקליט עם מרקורי רב

הקול עם הכי הרבה עומקים ששמעתי על תקליט בכל ימי חיי, אי אפשר להשוות אותו לאחרים. שומעים את שנות חייה בכל רחש ובכל נשימה שורקנית. נראה לי שהעיבודים התזמורתיים של השירים הם המרגשים ביותר שהוקלטו מעולם.

תקליט ילדים מאמצע שנות השבעים. כבן בכור, אף פעם לא היה לי אח גדול שילמד אותי למה מגניב ולמה "לא מגניב" להאזין, ככה שגדלתי על תקליטי ילדים ופסקולים של וולט דיסני. אפילו בשנות העשרה המתקדמות שלי, עידן הפאנק והגלאם פסח עלי. גיל ההתבגרות המוזיקלי שלי היה ארוך. הרעיון של סיפור שמסופר על רקע מוזיקה נראה לי מאוד טבעי.

סראנגי הוא אחד מהרבה כלי נגינה בעלי קשת וארבעה מיתרים בסגנון "כינור" מהעולם העתיק, מה שאומר שמנגנים עליו בישיבה על הרצפה ולא על הכתף. הוא הגיע במקור מצפון הודו ולרוב הוא נועד לחקות או ללוות את קול השירה הנשי. בפעם הראשונה ששמעתי אותו הרגשתי כאילו הוא חי בתוכי מאז שנולדתי. הצליל מעלה הזיכרונות, שלא מרפה, הדהד בכל אטום שאי פעם היה בגופי. אפילו עכשיו, הוא כבר הפך לחלק מרצף הגנום המוזיקלי שלי.

כשהייתי ילד קטן, אמא שלי נהגה להושיב אותי לידה ולנגן את היצירה המוזיקלית הכבדה הזאת תוך כדי סיפור סיפורים על מכשפות ואגדות מפחידות. יחד עם "ריקוד המוות" של סן-סנס, צורת הכתיבה המפחידה הזאת לתזמורת הפכה עד מהרה לחלק מהאופן שבו הילד הרך שהייתי תפס את העולם החיצון. צללים רוקדים על קברים בחצות הלילה, יערות אפלים לוטים בערפל, צלילים מוזרים. הא! אין פלא שאני אוהב את הרי קטסקיל.

אני חייב להודות שכשהגעתי לשנות העשרה המאוחרות שלי, חשבתי שהעולם החיצון הוא מקום מאוד מבלבל, ולמשך זמן רב נאבקתי בשאלה איך אוכל בכלל להבין אותו ואם יכול להיות בכלל מישהו שהוא בודד כמו שאני מרגיש. מסתבר שהיו כאלה. הקמיליונס. אז אם אי פעם הרגשת קצת כמו הדמות של ג'יי די סלינג'ר, הולדן קולפילד, זה האלבום בשבילך.

מרקורי רב יופיעו במועדון הבארבי בת"א ביום רביעי, ה-20 ביולי. לרכישת כרטיסים לחצו כאן.