נושאים חמים

קורדרוי 132: "Goodness" של ההוטלייר הוא אלבום השנה עד כה

עם כל האזנה משכנע אלבומה השלישי של ההוטלייר שהוא קולקציית השירים הטובה ביותר של 2016, ואחד מהאלבומים הכי משמעותיים של השנים האחרונות. בעולם אינסטנט של שירים אקלקטיים צריך להגיד תודה שיש מי שעדיין עושה מוזיקה כזאת, מתפוצצת מחיוניות ומתשוקה

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore

אנחנו יושבים ומדברים, לא על הרבה אלא על מעט. אני רואה את הירח, הירח רואה אותי. הייתי מחייך אבל זה יהיה חסר משמעות. לא הייתי רוצה שזה יהיה. אבל בנוף של ראשים מוטים, בעוד השמיים שופכים עור על גופי, אני מרגיש את הקול שלי נחלש עד דממה, וכאן אני נמצא.

את באור הזה מרגישה חדשה / ערה. ארוגה עמוק עד שהשורשים נוגעים ביובש אל מול ענף אלון נפול. המקום הזה מדבר. הוא אומר הרבה דברים על כלום, לא מציב דרישות, ולא מציע גאולה. רק חוזר על מה שאתה אומר בצורה שאף פעם לא שמעת. הד מהקיר הרחוק. השתקפות של פנייך.
אני רואה את הירח. הירח רואה אותי. זה מספיק.

"Goodness", האלבום השלישי של ההוטלייר (The Hotelier, בעבר The Hotel Year), נפתח בקטע ספוקן וורד שבהמשך חוזר עוד פעמיים בגלגולים שונים. זה היה יכול להיות מביך, זה היה אמור להיות מביך, אבל זה לא. זו פתיחה מדויקת ליצירה שמיום ליום משכנעת אותי שהיא קולקציית השירים הכי טובה ששמעתי עד כה ב-2016. כן, נכון לכרגע "Goodness" הוא אלבום השנה שלי, ואחד מהאלבומים הכי משמעותיים של השנים האחרונות. בעולם אינסטנט של שירים אקלקטיים צריך להגיד תודה שיש מי שעדיין עושה מוזיקה כזאת, מתפוצצת מחיוניות ומתשוקה. הרבה זמן לא רציתי להיות שוב בן 20 כמו שאני רוצה כשאני מקשיב לאלבום הזה, שהוא בכלל לא אלבום למתבגר שהייתי פעם.

ההוטלייר מקוטלגת תחת התופעה הבולטת של השנה בתחום הרוק: תחיית האימו. הוא חזר, והוא בוגר ומתוחכם יותר. כבר כתבתי על חברותיה של הלהקה מוורצ'סטר, מסצ'וסטס, לז'אנר המתחדש, ביניהן Into It. Over It, The World Is A Beautiful Place & I Am No Longer Afraid To Die ומודרן בייסבול. אבל ההוטלייר היא יותר מזה: היא כל אלה, והיא גם קצת אט דה דרייב אין וקצת ג'פנדרוידס. והיא משהו מיוחד בפני עצמה. היא גם חכמה וגם לא מזיעה וגם לא עפה על עצמה, ובעיקר סוחפת, מאד סוחפת. זה קרה כבר באלבום הקודם שלה, "Home, Like Noplace Is There", אבל לא ככה.

אני מסייג רגע: לא מן הנמנע שמי שעומד בראש הלהקה ואחראי לכל הכיף הזה, כריסטיאן הולדן, הוא חתיכת נודניק. קראתי ראיונות איתו: הוא גר עם שותפים בדירה שיתופית בוורצ'סטר, הוא אקטיביסט לוכסן אנרכיסט, אנטי קפיטליסט, אנטי משטרה, אנטי ממשלה, אנטי בית ספר. מאמין בהיות האדם טוב מנעוריו. והוא מדבר על עצמו ברבים, כי ככה. כמו במקרה של הפואמה בהתחלה, הייתי אמור לבוז לו. אבל אני לא, אני רק רוצה לשמוע את השירים שלו שוב ושוב ולצרוח איתו באוטו. אפילו שהוא קורא לאלבום הזה "אלבום אהבה טאואיסטי". חבריו ללהקה מספקים את הבמה המושלמת למילים שלו, בעיקר המתופף סם פרדריק - המיקס ממקם את התופים שלו בפרונט, בבחירה אמנותית שהיא מאד לא שגרתית.

"Goodness" מתעסק בבדידות ואובדן וגעגוע אבל גם ביכולת לסלוח ולהתקדם ולקבל את אי הוודאות בחיים שלך. "את באור הזה מרגיש כמו משהו שאני לא מצליח לזכור", הולדן שר ב"You in this Light", שיר על אהבה שמתה. הוא מסיים אותו ב"אני מפנה קצת מקום להשתנות, צובר את הכוח לעמוד, שוב מרגיש את האהבה". "אהבה נעלמת מותק", אומר הליצן העצוב במונית ב"סינגלס", אבל אצל הולדן היא נולדת מחדש במקום אחר, וכך גם החיים, שמבעבעים כמו נהר משוגע.

48 דקות נמשך "Goodness", ואני אוהב כל שיר בו. "Settle the Scar" הוא שיר השנה שלי נכון לכתיבת שורות אלה. האלבום הזה הוא האזנה כמעט רוחנית, אבל הוא בעיקר אלבום רוק אדיר. תחי ההוטלייר.

דבנדרה באנהארט - Middle Names

אין לי יחסים הדוקים עם דבנדרה, אני אפילו לא יודע למה. לא יצא. השיר החדש שלו הוא סחי בקטע טוב - פשוט הוא וגיטרה ומילים פשוטות שממוענות למישהי שהוא מאד רוצה שתהיה שם איתו שוב. מתוך האלבום התשיעי שלו, "Ape in Pink Marble", שייצא בספטמבר.

הסטרוקס - Threat of Joy

לא רק שהסטרוקס חזרו להופיע, לא רק שהם הוציאו אי.פי מוצלח, הם גם צילמו קליפ יחד! חבל שזה לשיר הכי פחות כיף (והכי פוליטי) מ-"Future Present Past". אבל היי, לא נהיה חזירים.

Cereus Bright - American Dream

קצת אווירת באנד אוף הורסס יש בסינגל החדש והמוצלח של סיריוס ברייט. חמישיית הפולק מנוקסוויל מבכה כאן את מות החלום האמריקאי, שנשאר חלום רק בעבור העשירים. מתוך האלבום החדש שלה, "Excuses", שייצא בסוף החודש.

Wilderado - Morning Light

לא ברור עם וויילדרדו רוצים להיות קינגז אוף ליאון פינת מאמפורד אנד סאנס רק קצת יותר כבדים, אבל גם אם כן, השיר הזה של הרביעיה מאל. איי, מתוך אי פי חדש בשם "Latigo", עושה את העבודה.

Cymbals Eat Guitars - 4th of July, Philadelphia (SANDY)

האלבום הקודם של הלהקה מסטטן איילנד, "LOSE", צעד במקום העשירי ברשימת אלבומי 2014 שלי, והנה מגיע עוד שיר מתוך האלבום הבא שלהם, "Pretty Years", שייצא בספטמבר, ומאותת על כוונות לגבי סיכומי 2016. ההשפעה המכוונת או לא של טיטוס אנדרוניקוס מורגשת, וג'ו ד'אגוסטינו ממשיך להיות אינטנסיבי.

Martha - Ice Cream and Sunscreen

קטע מטעה בחמידותו של ההרכב האנגלי הזה, שמתחיל כמו עוד שיר לואו פיי משעמם ולפתע מתפוצץ והופך למשהו קצת אחר. מתוך האלבום החדש שלהם, "Blisters In The Pit Of My Heart".

Descendents – Without Love

הקאמבק המסקרן של להקת הפאנק הוותיקה, שתוציא בסוף החודש את "Hypercaffium Spazzinate", אלבום ראשון מזה 12 שנים, כולל גם את השיר המצוין והעצוב הזה, שמדבר על התפוררות הנישואים של המתופף ביל סטיבנסון. אנחנו לא יכולים לחיות בלי אהבה, הם שרים, אפילו לא יום אחד נוסף.

לאסט שאדו פאפטס וג'וני מאר - Last Night I Dreamt that Somebody Loved Me

איזו פתיחה להופעה: אלכס טרנר ומיילס קיין הופיעו במנצ'סטר ועשו כבוד לאמם הרוחנית הסמיתס, ולא סתם, אלא עם ג'וני מאר על הגיטרה. טרנר הוא לא מוריסי, אבל זה עדיין ניסיון נאה.

פצצה מהעבר

משום מה השיר הזה של EMF היה להיט גדול. לא סתם להיט גדול, בדיוק לפני 25 שנה, ביולי 1991, הסינגל ההיסטרי של ההרכב האנגלי כבש את המקום הראשון במצעד הבילבורד האמריקאי. הוא יצא כבר שנה קודם, באלבום הבכורה של הלהקה, שיחק אותה גם במולדת הישנה ואז כבש את MTV ואת אמריקה. לא מת עליו, אבל מחויב להביא את המידע כמו שהוא.