וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מי המתחרים של "סופת חול" על האוסקר לסרט בשפה זרה?

21.9.2016 / 0:00

"סופת חול" זכה באופיר, אבל מה הסיכוי שלו לשחזר את ההישג גם באוסקר? הנה סקירת המתחרים העיקריים שיעמדו בדרכו. ספוילר: בסוף שוב נפסיד לאיראן

בימוי: אסף קורמן, עריכה: שירה הוכמן, לחן: אסא רביב ותום דרום

(בסרטון: הטריילר של "סופת חול")

ישראל היא המדינה היחידה בעולם, בה הזוכה באוסקר המקומי נשלח אוטומטית לייצג אותה בתחרות של האקדמיה האמריקאית לקולנוע. כתוצאה מן העיוות הזה, הזכייה של "סופת חול" בפרס אופיר אמש (חמישי) טמנה בחובה בונוס: מהיום, הוא יוצא להסתער על הפסלון בקטגוריית הסרט בשפה זרה.

אז אם הקמפיין שלו יצא לדרך, אפשר כמדי שנה להתחיל גם להשתעשע בהערכות לגבי סיכוייו. בשנים האחרונות אחוזי ההצלחה של וואלה! תרבות במשחק ההימורים הזה היו לא רעים: צדקנו כשחשבנו ש"הערת שוליים" יהיה מועמד וגם כשהכרזנו ש"שליחותו של הממונה על משאבי אנוש", "גט", "בית לחם" ו"באבא ג'ון" לא יהיו, אם כי טעינו כשחשבנו ש"למלא את החלל" כן יזכה לכך.

עם זאת, חייבים להודות כי הסטטיסטיקה החיובית הזו אינה יותר מפוקס מקרי: קטגוריית הסרט בשפה זרה היא עסק גחמני ושרירותי, ורק שוטה יכניס את ראשו הבריא לתוכם. שנה אחר שנה, פייבוריטים ברורים נופלים ומשום מה לא מקבלים מועמדות, בשעה שסוסים שחורים תמוהים מגיחים משום מקום ותופסים להם את המשבצת, כך שכל הימור צריך לקחת בערבון מוגבל.

ובכל זאת, נהיה ספורטיביים וננסה את מזלנו גם השנה. אין טעם כמובן לסקור את כל רשימת המועמדים הפוטנציאלים, שגדלה משנה לשנה. ב-2016, 81 מדינות שלחו נציגים, והפעם הכמות צפויה להיות זהה או אף גדולה יותר. צריך לקחת בחשבון כי הדדליין לבחירת הנציגות הוא רק בתחילת אוקטובר, אז יש בעולם כאלה שלא נקבעו. בהינתן כל ההסתייגויות הללו, הנה עשרה סרטים, כולל "סופת חול", שמסתמנים כרגע כשמות הבולטים במירוץ הזה.

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
אין תמונה/מערכת וואלה!, צילום מסך

ספרד - חולייטה

סרטו של פדרו אלמודובר, שכבר הופץ בארץ והיה להיט גדול, על אשה שמפגש מקרי מאלץ אותה להתמודד עם הסוד וההחמצה הגדולים של חייה.

למה כן: כי בדרך כלל, כשהממסד הספרדי שם בצד את הסכסוך בינו לאלמודובר ושולח את הסרטים שלו, האקדמיה האמריקאית מכבדת אותם במועמדות. חוץ מזה, "חולייטה" נחשב לעבודתו הטובה של הבמאי מזה שנים, וקיבל ביקורות מעולות בתקשורת האמריקאית. אפשר להתווכח על איכותו, אבל אין ספק שלפחות בכל הקשור לערכי הפקה, הוא עשוי ברמה הגבוהה ביותר. נוסף לכך מדובר בדרמה קלה לעיכול, מהסוג שלא אמור להקשות גם על המצביעים המבוגרים והשמרנים ברובם. אז בעצם, למה שלא יהיה מועמד?

למה לא: כי למרות הכל, אין איזו התפעמות קולקטיבית מוחלטת סביב הסרט, והסוף הפתוח שלו איכזב רבים. הוא מועמד חזק, ללא ספק, אבל מעמדו בהחלט ניתן לערעור.

עוד באותו נושא

הברוגז נגמר: ספרד שולחת את אלמודובר לאוסקר

לכתבה המלאה

מקסיקו - Desierto

סרטו של חונאס קוארון על ייסוריהם של מקסיקאים שמנסים לעבור את הגבול לארצות הברית.

למה כן: כי בחירה בסרט על ההגירה המקסיקנית תהיה תגובת הנגד הטובה ביותר של האקדמיה הליברלית להתבטאויות המקוממות של דולנד טראמפ בנושא. נוסף לכך, הבמאי הוא בנו של אלפונסו קוארון, זוכה האוסקר לפני שנתיים על "כוח משיכה". ייחוס כזה, עם כל הקשרים שנלווים אליו, הם מצרך חשוב בכל קמפיין בחירות, בטח בעסק עתיר תככים ופוליטיקה כמו זה.

למה לא: כי הסרט קיבל ביקורות פושרות לכל היותר ולא זכה באיזשהם פרסים משמעותיים, לא במולדתו ולא בעולם. הופקו השנה במדינה המרכז-אמריקאית יצירות מוערכות יותר, "The Chosen Ones", למשל, וסביר להניח כי השיקול היחיד שבגינו הוחלט לשלוח דווקא את "Desierto" לאוסקר היא כי המקסיקנים חשבו שבגלל כל אותן סיבות לא אמנותיות, סיכוייו להשתלב בחמישייה גבוהים משל אחרים. הטריק הזה עובד לפעמים, אבל אם באקדמיה בכל זאת יחליטו לקחת בחשבון את האיכות הקולנועית – הלך על מקסיקו.

Desierto: הטריילר

איראן - The Salesman

סרטו של אסגר פרהדי, שכבר זכה באוסקר על "פרידה", עוסק הפעם בחייהם האישיים והמקצועים של תושבי טהרן המעלים הפקה מקומית של "מותו של סוכן".

למה כן: הסרט כבר הוכיח את כוחו הבינלאומי בפסטיבל קאן האחרון, עת קיבל שני פרסים וכן ביקורות מהוללות והפצה חזקה בארצות הברית, שוודאי תסייע לו גם כן בקמפיין האוסקר. נוסף לכך, הוא עוסק במציאות האיראנית שמרתקת את האמריקאים. ואם לא די בכל זה, עלילתו מתכתבת עם המחזה "מותו של סוכן", אחת מאבני הדרך של התרבות האמריקאית, מה שהופך אותו לנגיש ומזמין עוד יותר. בקיצור, קשה לראות מה יעצור אותו.

למה לא: כי גם "העבר", סרטו הקודם של פרהדי, נחשב בזמנו פייבוריט, אבל לא קיבל אפילו מועמדות.

מצרים - Clash

סרטו של מוחמד דיאב, המתרחש בתוך זינזאנה בקהיר על רקע התהפוכות בקיץ 2013.

למה כן: כי הסרט נבחר לפתוח את "מבט מסוים", מסגרת הצד היוקרתית ביותר של פסטיבל קאן, מה שמראה על העניין הבינלאומי שיש בו, והקרנתו עוררה תהודה רבה. הממד הפוליטי-אקטואלי שלו לא מזיק מן הסתם, כמו גם העובדה שמצרים מעולם לא היתה מועמדת לאוסקר בקטגוריה הזו, כך שלאקדמיה יש סיכוי לעשות כאן משהו מרענן וחדשני – וכידוע, אמריקאים אוהבים לרענן ולחדש.

למה לא: כי מעבר לכל האקטואליה והפוליטיקה, האיכות האמנותית של הסרט מפוקפקת – אפילו מפוקפקת עד מאוד בעיני, ועד כמה שמשמיצים את חברי האקדמיה, הם בכל זאת לוקחים גם דברים כאלה בחשבון.

סעודיה - Barakah Meets Barakah

סרטו של מחמוד סבע מציג סיפור אהבה בין בחור ובחורה, בני מעמדות שונים בסעודיה.

למה כן: כי הסרט התקבל לפסטיבל טורונטו, מה שמלמד כי הממסד הצפון-אמריקאי מוצא בו עניין. חשוב מכך, אפשר למכור אותו באמצעות משפט מוחץ אחד - "הקומדיה הרומנטית הסעודית הראשונה", וכמו במקרה של מצרים, המועמדות שלו תהיה הראשונה בהיסטוריה של סעודיה, ולפיכך אחלה סיפור. בקיצור, בכל הקשור לגימיקים שיווקיים, הוא נהנה מן החבילה המלאה.

למה לא: כי "וואג'דה", סרט סעודי מהולל יותר, לא הצליח לקבל מועמדות לפני כמה שנים אף שהיה פייבוריט בולט לכך, אז אם הממלכה המזרח-תיכונית נכשלה בזמנו, למה שתצליח הפעם?

גרמניה - טוני ארדמן

סרטה של מארן אדה, על מערכת היחסים בין גבר אקסצנטרי ובתו המנוכרת.

למה כן: הבכורה שלו בפסטיבל קאן עוררה היסטריה תקשורתית, שרק הלכה והתחזקה מאז. למעשה, אפשר לומר כי זה הסרט האהוב על המבקרים השנה, ולמרות טריותו, כבר הספיק לתפוס מקום של כבוד במצעד הסרטים הגדולים של המאה הנוכחית שערך ה-BBC.

למה לא: כי לעתים קרובות, יש פער בין הטעם של הקהל ושל המבקרים, ועובדה שהסרט לא התחבב על חבר השופטים של פסטיבל קאן, שהפרופיל שלו דומה לזה של האקדמיה האמריקאית, ויצא מן הריביירה בידיים ריקות. פעמים רבות בעבר, מי שהיה חביב על הביקורות העולמית אפילו לא השתחל לחמישיית המועמדים באוסקר, וכך עלול לקרות גם הפעם, שכן "טוני ארדמן" מעט מאתגר, אמנותי וחצוף מדי לטעמה של האקדמיה.

אוסטריה - Stefan Zweig: Farewell to Europe

סרטה של מריה שרדר, מי שבעבר הביאה אל הבד את "חיי אהבה" של צרויה שלו, מספר על שנות הגלות של שטפן צוויג.

למה כן: גרמניה היתה יכולה לשלוח את הסרט הזה, אבל בחרה ב"טוני ארדמן", ושכנתה אוסטריה, שהיתה גם כן מעורבת בהפקתו, נהנתה מן ההפקר והסתערה על השלל. אולי הגרמנים עוד יבכו על כך, שכן מדובר בדרמה היסטורית ביוגרפית-ספרותית, קצת אקזוטית וקונבנציונלית מאוד, בדיוק כמו שחברי האקדמיה אוהבים.

למה לא: כי לא כל חברי האקדמיה יודעים מי זה שטפן צוויג. כמו כן, סביר שהם יצביעו רק לסרט דובר גרמנית אחד, אז אם יחרגו ממנהגם ויילכו על האיכותי יותר מבין שתי האופציות, "טוני ארדמן" ינצח בקרב הפנימי ואוסטריה תישאר בבית.

צ'ילה - נרודה

סרטו של פבלו לארין, שכבר היה מועמד לאוסקר על "לא", והשנה ביים גם את "ג'קי" דובר האנגלית עם נטלי פורטמן כג'קי אונסיס, שאמור אף הוא להתחרות על שלל פרסים. ב"נרודה", הוא מציג מעשייה על המשורר שבשמו נקרא הסרט, ועל בלש שלכאורה רודף אחריו.

למה כן: כי הסרט מדבר על משורר מוכר בארצות הברית, שגם עמד בעבר במרכז "הדוור" חביב האוסקרים, והוא עושה זאת תוך שימוש בז'אנרים הכי הוליוודיים שיש, למשל פילם-נואר ומערבון. כמו כן, פבלו לארין הוא כבר שם אהוד, מוכר ומקושר בתעשייה.

למה לא: כי המבנה של הסרט מעט חידתי, מורכב ומאתגר מדי לרבים מן המצביעים באקדמיה. כמו כן, קמפיינים כפולים הם לא פעם דבר בעייתי, וייתכן כי ההצלחה של "ג'קי" תבוא על חשבון "נרודה", ולארין לא יצליח לרקוד על שתי החתונות.

נרודה: הטריילר

דנמרק - Land Of Mine

סרטו של מרטין זנדוויה על שבויי המלחמה הגרמנים שנשלחו לנטרל שדות מוקשים בימים שלאחר מלחמת העולם השנייה, ורבים מהם קיפחו כך את חייהם או ספגו פציעות קשות.

למה כן: כי דנמרק היא אחת המדינות עם הרקורד הכי מרשים בקטגוריה הזו, כולל שלוש מועמדויות בארבע השנים האחרונות. כמו כן, דרמות מלחמתיות, בטח כאלה על מלחמת העולם השנייה, הם מהז'אנרים החביבים על מצביעי האקדמיה, שגם אוהבת במיוחד סיפורים על מוקשים, כפי שהוכיחה בזמנו הצלחת "שטח הפקר" הבוסני.

למה לא: כי דרמת המלחמה הזו לא זכתה בפרסים בינלאומיים משמעותיים, והפרופיל שלה נמוך משל הרבה מתחרים אחרים. לפעמים דווקא סרטים כאלה הם אלה שמגיעים רחוק באוסקר, אבל זה לא תמיד עובד ככה.

Land of Mine: הטריילר

ישראל - סופת חול

סרטה של עילית זקצר, על צעירה בדואית הנקרעת בין משפחתה ליקיר לבה.

למה כן: כי הסרט במומנטום בינלאומי מרשים, כולל פרס בפסטיבל סאנדנס, שנחשב פקטור משמעותי ביותר בשוק האמריקאי. יש לו הפצה יפה, שתעזור לו להשיג תשומת לב ולשמור עליה, ובלי קשר לכל זה, הפמיניזם שלו עונה על צו השעה. סיבה נוספת: ישראל לא היתה מועמדת לאוסקר כבר כמה שנים טובות, מה שאולי פתח באקדמיה את התיאבון למועמדות חדשה שלה.

למה לא: כי הסרט עלול להזכיר לרבים בתוכנו ובסגנונו את "ילדות פרא" הטורקי שהיה בשנה שעברה, ואותם מצביעים אולי יאמרו כי הספיקה להם פעם אחת. גם המעמד הפוליטי של ישראל מן הסתם לא עוזר, ואין סיבה מיוחדת שדברים ישתפרו בחזית הזו עד החורף. ובכל זאת, ל"סופת חול" יש סיכויים טובים משל רוב המתחרים המקומיים מאז "הערת שוליים", ויש סבירות גבוהה ביותר כי יהיה בין חמישיית המועמדים.

הימור סופי

המועמדים יגיעו מספרד, אוסטריה, איראן, דנמרק וישראל, אבל כאן ניעצר, ובדיוק כפי שקרה ב-2012 עם "פרידה" ו"הערת שוליים", נפסיד למתחרה הפרסי. ב-24 לינואר 2017 יוכרזו רשמית המועמדויות, וב-26 לפברואר יתקיים טקס האוסקר, ואז נוכל לקרוא מחדש את ההימורים הללו ולאכול את הנייר.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    11
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully