שיר לשלום: זמרים מספרים על השירים שכתב להם שמעון פרס

חייו של נשיא המדינה לשעבר, שמעון פרס, שהלך לעולמו אתמול, ייזכרו בדפי ההיסטוריה כשיר לשלום. עם זאת, ההיסטוריה כנראה לא תזכור את השירים שכתב. פרס היה מנהיג גדול, איש חזון נדיר וגם שוחר תרבות אמיתי, אבל משורר הוא לא היה. הוא גם לא ראה בעצמו משורר. הדעות חלוקות אם אפילו כפיזמונאי הוא נחשב למוצלח או לא. בכל אופן, זה לא הפריע לו לכתוב עשרות שירים מדם לבו, ולהתייחס אליהם בתשומת לב רבה, שכללה לעתים הצעות מצדו לזמרים לבצע אותם, הגעה לאולפן בעת הקלטתם והתארחות בהופעות שבהן השירים בוצעו. הוא לא נשף בעורפם של אהוד מנור ז"ל או של יוסי גיספן יבל"א, שכן רובם המוחץ של השירים לא הוקלטו באופן רשמי, וגם כשהופק אלבום מחווה עבורו עם מיטב האמנים, בהפקת קובי אשרת, פרס סירב ליציאתו באופן מסחרי, כך שרק מקורבים זכו לקבל עותק ממנו. כשם שאף פעם לא זכה במערכת בחירות לראשות הממשלה, כך גם לא זכה בבחירות המאזינים לראשות מצעד הפזמונים. למרות שלא קיבל הערכה אמנותית מיוחדת ולא הניב להיט, הוא זכה ליחסי ציבור עצמיים לא קטנים בתקשורת על שיריו, וגם אנחנו זכינו, בתרומה ערכית, גם בגלל שפרס נגע בהם בכאביו האישיים, כמו בשיר "תפילה בדרך" שפרס כתב בתקופה פוליטית קשה, לדברי יזהר כהן מבצעו, וגם בגלל שנגע גם בכאביה של המדינה, כמו בשיר "אל תעצבי ישראל". המילים האלה, עכשיו, אקטואליות מתמיד. 7 אמנים - ארקדי דוכין, יזהר כהן, שירי מימון, שלמה גרוניך, קובי אשרת, אריק סיני ובועז מעודה - ששרו והלחינו את שיריו, מספרים לוואלה! תרבות על כתיבתו הנאיבית, על המפגשים שלהם איתו ועל עצב הפרידה ממנו.

"הדבר המחמיא ביותר שקרה לי היה כשקיבלתי את השיר שהוא כתב וביצעתי אותו", אומר יזהר כהן שביצע את השיר "תפילה בדרך" למילותיו של הנשיא לשעבר, "ואחד הרגעים המרגשים ביותר בקריירה שלי שפרס הגיע לאולפן בזמן שהקלטתי את השיר. אני זוכר את ההתרגשות העצומה כשהוא נכנס וישב לידי כשאני מקליט, עם אוזניות על האוזניים שלו. תבין, באותה תקופה זה לא קרה. היום הדברים האלה הרבה יותר נגישים. הוא נתן לי לגעת בשמיים באותו רגע".

"זה שיר שהוא כתב ברגע מאוד קשה שלו בחיים הפוליטיים. המשפט האחרון היה המוטו שלו בחיים, ככל שהוא נפל בתהומות שלו 'לנשר עוד נרום', תמיד הוא ראה את ההתרוממות שלו מחדש. הוא היה שבור עד מאוד ויחד עם זה תמיד היתה בו האופטימיות שהוא יתאושש וינסוק. קיוויתי מאוד בעת אשפוזו בשבועיים האחרונים שהוא עוד יתרומם מחדש ושלא נפרד ממנו, כי הוא אחד מענקי הדור שהיו פה. ואולי אחרי מותו הוא יתרומם למרום, לשלבים הבאים.

"ליוויתי את פרס במשך כל השנים מאז שאני צעיר, בכל דרכו וצעדיו שרתי לו, בכל יום הולדת, גם כשהוא היה בשיאו וגם כשהיה בשפל. היינו קבוצה של אנשים שהאמינה בו במשך עשרות שנים. הגיע לו להגיע לאן שהוא הגיע.

"הוא כתב לא מעט שירים וגם ספרים מדהימים, הוא הקדיש לי את ספריו ואני גאה בזה. יש לו כושר ועושר של שפה והבעה נדירים. אבל הכתיבה שלו תמיד היתה מחוברת למה שקרה איתו. הוא לא טרובדור או משורר, הוא פשוט כתב והביע בשפה המוכשרת שלו דברים שעברו עליו. הוא גם לא התיימר להיות אלתרמן או שלונסקי, אבל הוא משך בעט, ועשה את זה ברמה מאוד גבוהה. השיר שנפל בחלקי הוא פשוט מדהים, הוא מרגש אותי בכל פעם שאני שר אותו. לשמחתי, כשחגגו לו בפסטיבל עין גב ערב לכבודו בשנה שעברה, הביאו אותי באופן מיוחד לשיר לו את השיר הזה. מעניין שאמרתי לו שבפעם הבאה אשיר לו כשהוא יהיה בן 100. הבטחתי, אבל אני מצטער שאני לא אוכל לקיים".

מילים: שמעון פרס
לחן: קובי אשרת
ביצוע: יזהר כהן

שאלתייך במוצאי הכאב
הלפנינו סיכוי או ערך
ובנושאי תפילה כורע פלא
נסת ונעלמת ראשית הדרך
לא איני צייד צמא דם
אף לא אדם נואש ותם
הרי נשבעתי לא תשבר אדם
וכי הנופל הוא זה שקם
ובעומדי על שפת לועך התהום
לא תפרם מלב רקמת התום
ובהשמע קול נפץ של חלום
עמדנו רך לנשר עוד נרום

שלמה גרוניך סבור כי פרס לא היה משורר, ועם זאת מוצא ערך ביצירותיו, ובהן השיר "היא נולדה בחלום" שגרוניך הלחין וביצע עם מקהלת שבא. "בגלל גדולתו, חוכמתו, תבונתו וניסיונו של האיש הנדיר הזה, כשהוא כותב שיר, אוזנינו צריכות להיות כרויות", אומר גרוניך, "בגלל שזו דרך גם בשבילו לבטא את חלומו וחזונו, ואולי אפילו עוד יותר בתמצות ועל כנפי הדמיון לעומת הרצאה ונאום. דווקא בניסיון שלו לכתוב שיר, היה סוד שלא התגלה כשהוא נואם".

"הקשר החם שלי עם שמעון התחיל עוד הרבה לפני השיר, בכל מיני אירועים וכנסים, בארץ ובעולם, ששנינו השתתפנו בהם, במיוחד אחרי הקמת מקהלת שבא. הוא גם היה בחתונתי למיכל, ב-1996, לחץ את ידינו, אפילו עשה ריקוד אחד עם הכלה, והלך", מוסיף גרוניך, "בכל פעם הוא טרח להביע את אהבתו הגדולה והערכתו למקהלה וליצירה שלי איתם ובכלל. הוא ממש אהב את הילדים, דיבר איתם והצטלם איתם. יום אחד הוזמנתי עם מקהלת שבא לאיזה פסטיבל שלום בחולון, אליו הוזמן גם פרס. הוא עלה לבמה, ושאל אותו מעליה האם אני מוכן להלחין מילים שהוא יכתוב לשבא. צחקתי ואמרתי שאשמח מאוד".

"בתוך זמן קצר פרס שלח לי את הטקסט שעניינו החלום לשלום, 'היא נולדה בחלום', המלא באופטימיות. השיר הזה נכתב גם בעברית וגם באנגלית, כי הוא יודע שאנחנו מופיעים ברחבי העולם. הוא הפך מעבר לים לסוג של המנון כשכל הקהל שר איתנו את השורות באנגלית ואפילו מתנועע למילותיו. בקהל היתה סקרנות, חום גדול ואהבה, הוא אימץ את השיר ללבו".

"פרס", הוא אומר, "זה איש של דוגמה ומופת למה שאנחנו הישראלים היינו רוצים להיות ולהראות, אנשי מעש ותרבות, אנשי חזון ואנשי שלום, חולמים בגדול. אולי אחרון המוהיקנים".

מילים: שמעון פרס
לחן: שלמה גרוניך
ביצוע: שלמה גרוניך ומקהלת שבא

היא נולדה בחלום

A statewas born in a dream

בעריסתה פקחה עיניה
מול שחר אדום
שחר קרב, בוקר שכול
חלום שנותר יתום

והחלום הוליד חלום
חלום של חסד, חלום של תום
חלום שכל כולו שלום
A dream of peace for all

לא ישנא עברי בן ערב
כאילו היה נטע זר
לא תכסה עברת העבר
את עינו הבורקת של המחר

גם הירדן יסוב לפנים
והמדבר יסוג לאחור
ובאין תיל, ובאין מוקש
על הגבול ישתרע תור
ואיש את רעהו שלום יבקש

Peace will be with us
for all of mankind

איש את רעהו שלום יבקש

"לדעתי בהחלט אפשר לקרוא לשמעון פרס משורר. הוא לא הסכים שיקראו לו משורר, אבל אני חושב שכן. הוא כתב שירה יפה מאוד, עם רעיונאות, הומור, כוח, עצב ודרמה כשצריך", אומר קובי אשרת, שהלחין את שיריו "שבחי קליה" בביצוע יפה ירקוני, "תפילה בדרך" בביצוע יזהר כהן, "בתל אביב הייתי נער" בביצוע אריק סיני ו"אהבה אדומה" שביצעה גליקריה, ובנוסף הפיק אלבום משיריו שיצא באופן לא מסחרי, "בשנת 1974 הלחנתי את השיר הראשון שלו, אותו הביאה לי יפה ירקוני. הוא מתאר שם את קליה כאשה יפה וחשוקה שכל ההרים הם המחזרים השריריים שלה, וכל אחד נלחם על אהבתה. מאוד יפה, פיוטי ורומנטי. זה שיר מאוד מורכב שהיה כתוב קשה מאוד להלחנה, יש לו שלושה חלקים מוזיקליים. אני זוכר שיפה ירקוני אמרה לי באולפן, בזמן שהקלטנו, בבדיחות הדעת, בגלל המורכבות המוזיקלית של השיר: 'אתה יודע מה, אתה צריך זמרת בשביל זה'".

"לאורך השנים", מוסיף אשרת, "הקלטתי עוד כמה דברים שלו, בעיקר שיר אחד שהוא האני מאמין שלו, שנקרא 'תפילה בדרך', הוא בעצם שיר הנושא של האלבום. נאמר בו שגם כשהוא בבור הכי נמוך הוא תמיד יסתכל למעלה והוא תמיד יעוף כמו נשר, ייצא מכל מצב. קיוויתי שזה יתאים למצבו בשבועיים האחרונים. לדעתי אתמול הוא ויתר. אולי במצב שהוא שכב שם, הוא ויתר, וברגע שהוא הפסיק להילחם זה קרה באופן טבעי. לפני כמה שנים, המזכירה המיתולוגית שלו, חנה, שהיתה יד ימינו, ויונה בר טל, גילו לי שיש להם מלאי של שירים שהוא כתב והחביא במגירה. חשבתי לקראת יום ההולדת שלו להפיק אלבום משיריו. גייסתי חברים טובים, כולם באו בהתנדבות מלאה. זה היה אלבום מאוד יפה, חבל שלא קיבלנו רשות להפיץ אותו כמו שצריך. ביום הולדתו ה-87 עשינו לו קונצרט מיוחד בשכונת התקווה, כל הזמרים באו, גם שרת התרבות נאמה".

"שיר נוסף שלו שהלחנתי ובמקור ביצעה אחינועם ניני, שלא נכלל באלבום, נקרא 'מלודיה סינית'. הוא כתב באנגלית והוקדש לעם הסיני, שם הוא נערץ מאוד. באחרונה הקלטנו את השיר בביצוע של זמרת סינית וילדה ישראלית. היה טקס נחמד במשכן של פרס. המפגש המרגש ביותר שלי עם פרס היה כשנסעתי איתו ועם רבין לאוסלו, ושם הלחנתי שיר מיוחד ששרה עפרה חזה, 'קופסת הצבעים'. זאת היתה תקופה שאמרו שרבין ופרס מאוד מסוכסכים. אני ראיתי אותם נוסעים במטוס ביחד, ומשתפים פעולה. הם החליטו שכדאי להם יותר ביחד מאשר לחוד. היה מאוד מרגש לראות אותם".

"קשה לי מאוד לדבר על פרס בלשון עבר, זה לא נקלט", מוסיף אשרת, "הייתי בתחושה שהוא יהיה כאן לתמיד. אני מתאר לעצמי שכולנו מרגישים אותו דבר. הוא היה סוג של אבא ונתן תחושה שכל זמן שהוא יהיה, הכל יהיה בסדר. לא יהיה פשוט להסתדר בלעדיו. הוא היה המנהיג הכי גדול בעם הזה. הסכימו לסבול אותנו בעולם בעיקר בזכותו. הוא היה כל כך חי עד הרגע האחרון, עד הרגע האחרון הוא היה במלוא אונו. הוא אולי מת מות נשיקה. מאוד מאוד עצוב. נפטרה עוד פיסה מארץ ישראל שלא תחזור. ענק שבענקים. האופטימיות שלו היתה נר לרגליו, גם בשירים שהוא כתב".

מילים: שמעון פרס
לחן: קובי אשרת
ביצוע: יפה ירקוני

מאחורי הקלעים של הכל, קליה מתאפרת
ארגמנית לעת שקיעה
אפורה בהרהוריה
כחולה מאד בשובלה
וחופיה מטושטשים,
גנדרנית במעמקיה
רחוקה מאד באפקיה.
עיר מיקלט, מחוז דימיון, מישלט של סוף,
מיקווה נואשת.
הריה זכרים מחזריה שריריים, לא קרואים.
מאחורי הקלעים של הכל קליה מתאפרת.

ריחה עתיק
פיתוייה נינוחים
ניתן לנסוע אליה, אך אין להגיע עדיה,
עדי בערבה - תמונה מודרנית
דלוקה לפתע, אך לא מוצתת
דלוקה לפעמים, אך לא עלומה,
נוף בעתודה.
יפה כאישה ולוטה בעצב
מאחורי הקלעים של הכל קליה מתאפרת

"בערך שבוע או פחות לפני שהוא אושפז, פגשתי את שמעון פרס במסעדה באזורי חן, תל אביב, לא רחוק מאיפה שהוא גר, ליד הים", מספר אריק סיני, "התלבטתי אם לקום ולהפריע לו, כי הוא היה באמצע לעיסה. בסוף כמובן שניגשתי אליו, הוא קם אליי, חיבקתי אותו ואני מרגיש שהיתה לי זכות. אף אחד לא חלם שהאיש הזה ימות מתישהו. הוא היה נצחי".

סיני ביצע את השיר "בתל אביב הייתי נער", שנכלל גם הוא באלבום שהפיק קובי אשרת. "אני תמיד טענתי שהוא לא היה ביאליק, אבל גם בשירתו היתה אמת צרופה", אומר סיני. "היתה תמימות ואמת שכבשו את לבי. 'תל אביב' הוא שיר על נערותו בתל אביב. בערב המופע עבורו הוא ישב בשורה הראשונה, וראיתי על פניו אושר מסוג אחר. לא אושר של עוד ניצחון מדיני או הצלחתי בבחירות, אלא אושר שכאילו אמר 'יש אנשים על הבמה ששרים את שיריי התמימים שכתבתי בבוקר'".

"אבא שלי נפטר לפני למעלה מ-25 שנים, ושמעון פרס היה בשבילי כמו אב שני. אהבתי אותו ואת מה שעשה למען כולנו אהבת נפש. האיש הזה היה בשבילי מעבר לכל התארים, נשיא מדינה וראש ממשלה, אהוב לבי. זה יום מאוד מאוד עצוב בשבילי, בלי קשר לגילו המופלג".

מילים: שמעון פרס
לחן: קובי אושרת

בתל אביב הייתי נער
אחוז אהבה, מלא תום

בתל אביב גילתי סהר
תלוי ברחוב, בצהרי היום, תלוי
בתל אביב ידעתי צער
בערוב היום ואין חלום
בתל אביב נפתח לי שער
לערגות אתמול שבגרו פתאום

בתל אביב הייתי נער...

ארקדי דוכין הלחין וביצע את השיר "רועה לבדו" שכתב שמעון פרס. "הוא כתב את השיר שהלחנתי וביצעתי בין הנאומים שלו, והיה בשיר הזה משהו מאוד נאיבי, מאוד ילדותי ותמים", אומר דוכין. "זה מה שמאוד חסר לי באנשים בכלל ובאנשים שמתעסקים במנהיגות בפרט. אנשים מאבדים נאיביות מאוד מהר. כשפוליטיקאי מאבד את זה יש, יש לזה השפעה מאוד קשה על עם. וזה ששמעון היה בנאדם נאיבי, איך אומרים, 'לפעמים חלומות מתגשמים'. נאיביות עוזרת לקדם רעיונות, שנראים הזויים בהתחלה. גם 'רדיו בלה בלה' של נטאשה התחיל ממקום נאיבי. לפרס היו כמה רעיונות נאיביים שהוגשמו. אני חושב שנאיביות זה איזשהו תבלין נדיר, שיש לו סכנת הכחדה בכלל מהעולם. צריך ללמוד מבנאדם כזה איך לשמר את זה בכל התחומים, בטח בתחום שלנו היוצרים".

"היו לי במהלך החיים פגישות איתו, על הדרך. אחד הדברים שאני לא אשכח זה שהייתי עם סימה, הושטתי לו את היד, הוא התעלם מהיד שלי וקודם לחץ את היד של סימה. אמר 'קודם כל לאשה'. אני זוכר שפרס אמר שהוא מעדיף לפתוח את הבוקר ולקרוא בכותרת של העתון שיצא איזה אלבום טוב או ספר טוב, ולא על כל המשברים הפוליטיים. הוא היה סוג של השראה, תמיד חתר למשהו מעבר למלחמות. אפשר ללמוד המון מהאיש הזה. אני מיודד עם הבן שלו, יוני, אפינו לחם ביחד, הוא אוהב לנגן בגיטרה. אתה רואה שהוא הצליח להוריש לילדים שלו פשטות כפרית, חום ופשטות. אני מקווה שפרס הוריש את הטבע שלו לעוד מנהיגים שיבואו".

מילים: שמעון פרס
לחן וביצוע: ארקדי דוכין

טרם שחר אני תועה
טל בשדה ואני רועה
הבקר בכר, בוקר אור
צמרו משי, שקט בתור

רועה, רואה ולא נראה
משיב קריצה לכוכב שבקצה
מופנם, חולם, אני כזה
לבד, לבדי אוהב והוזה

בטרם התאדה בועז מעודה מהתודעה, הוא הספיק להקליט את השיר "עורי, בואי", למען השלום, שכתב חתן פרס נובל לשלום, שמעון פרס והלחין תומר בירן. השיר הוקלט בארץ עם שתי זמרות בינלאומיות, סירושו מארמניה וילנה מסרביה. "אחרי תקופת האירוויזיון, אני ושתי הזמרות רצינו לשתף פעולה עם הנשיא. שלחנו לו בקשה", מספר לנו מעודה, "ולשמחתנו הוא ענה בחיוב! הוא הזמין אותנו ללשכה שלו, ישבנו, ושם הכרנו. הוא אמר לי שהוא שומר שבת, ושהוא מעריך מאוד את הדרך שלי. ממש התחברנו שם. נפגשנו פעם נוספת בלשכה שלו, לקבל את השיר ממנו, ועוד פעם בהופעה. את השיר ביצעתי עם שתי הזמרות בטריו, כל אחד בקטע משלו וגם ביחד. הוא תפס תאוצה בחו"ל, ביצענו כמה הופעות, ושר הפנים או הביטחון של רומניה ושם הוא בירך אותנו".

"השיר הזה כולל היבטים קצת שונים ממה שמבטאים אנשים רגילים כל כמיהה לשלום ולאחדות, יש בו תשוקה אמיתית שבאה מתוך הבנאדם", מוסיף מעודה, "לא רק עיסוק בזה, אלא משהו שהוא רצה בו כל הזמן. גם בשיחות איתו התרשמתי משאיפתו לשלום ולמשהו יותר טוב. גם בסקטור של השירה הוא הביא את זה, וזה דבר שלא שמענו מאחרים. פרס אמר לי שהוא מאוד התרגש מהשירה שלי, שהיא מאוד ייחודית ושמיימית, לדבריו, שהיא החזירה אותו לאתניות, לתפילתיות, ושהיא מזכירה לו את עפרה חזה שאותה הוא אהב".

"שם השיר שכתב פרס ואני ביצעתי נפתח במילים 'מנעי לבך מעצב, ישראל', וזה משפט כל כך חזק ורלוונטי עכשיו", אומרת שירי מימון. "יש כל כך הרבה עצב פה. יש גם המון שמחה. אבל יש המון עצב שאנחנו מתמודדים איתו ביום יום. בנוסף לכבוד האדיר לשיר טקסט שלו, המשמעות של הטקסט הזה ספציפית מאוד נגעה ללבי. התרגשתי ממש בטירוף. ממה שהבנתי, הוא כתב את הטקסט אחרי פיגוע שהיה בירושלים, אני לא יודעת מתי. לא קיימים אנשים כאלה. כנראה גם שלא יהיו. הוא באמת מהבודדים שגם הקימו את המדינה וגם עשו משהו כל כך משמעותי בחיים שלהם, כשאני צפיתי בו מהצד אני מקנאה בו. איזה כיף זה היה לעבור מסע כזה, ולתרום כל כך הרבה".

"באירוע שביצעתי את השיר בפניו, הסתכלתי עליו ואני זוכרת שהעיניים שלו נצצו תוך כדי השיר", מוסיפה מימון. "בסוף האירוע הוא לחץ לי את היד ואמר לי שהוא מאוד התרגש, ושהוא אפילו דמע. חשבתי לעצמי, טוב, הוא בטח אומר את זה לכולם. הרגשתי מיוחדת מזה שאני עומדת מולו וראיתי שהעיניים שלו נצצו. הוא פשוט היה איש מרגש. לפני שנה בערך פניתי למנהלת שלי ואמרתי לה שבא לי לפגוש את פרס. היא שאלה אותי למה. אמרתי, אני לא יודעת. בא לי לשבת איתו. הוא איש כזה שנדמה שתמיד יישאר פה, אבל אולי לא. זה בסוף לא צלח".

מילים: שמעון פרס
לחן: שמוליק נויפלד
ביצוע: שירי מימון

מנעי ליבך מעצב ישראל
זיתיך כסופי שלום, גזעם עתיק
גם עצב היה לתקווה בבית אל
מסר לרגלייך ומבט להרחיק.

אל תתפנקי, בית אל
תאמיני ולא תשבעי רצון
להיות שבע זה סיפוק תפל
ליודע אוהל, לא שוכן ארמון.

אל תיאנחו, הרי ירושלים
לעם קשה עורף, רב מעוף
חזונו גומא מרחק בקצב שבעתיים
על הקרקע, באוויר מים לחוף.

להתפלל, להרים נס ציון
לקרב, לא להרחיק את החלום
חופש לשכנך לעצמך אדון
מעמק הבכא למרום שלום