היקיצה נמשכת בפרק השני של "ווסטוורלד", שהוסיף להניח את היסודות ומיפה שלושה קווי עלילה נפרדים זה מזה, לפחות נכון לעכשיו: התמורות שחלות אצל הרובוטים, האקדוחן בשחור (אד האריס) שמנסה באלימות לאתר את המבוך, והתכנונים המסתוריים של פורד (אנתוני הופקינס) לגבי עתידו של הפארק. אגב כך הוצגו שתי דמויות חדשות, שהן בעצם בנות דמותן של הדמויות הראשיות בסרט המקורי מ-1973 (שם גילמו אותם ריצ'רד בנג'מין וג'יימס ברולין): שני חברים שהגיעו אל ווסטוורלד. האחד מהם כבר למוד ניסיון, השני מגיע לראשונה ומספק משהו חדש ומרענן - מצפון.
בואם הביא עמו הרבה מידע טכני על הפארק. ראינו כיצד האורחים מגיעים אל המקום, כיצד הם נכנסים בפועל אל הפארק, למדנו שהם לא יכולים להיפגע אלא רק במידה ושאינם יכולים לפגוע במי שהם לא אמורים. מלבד זאת גילינו גם שלאקדוחן בשחור יש פס חופשי לכל מעלליו בווסטוורלד, והודות לפורד ראינו שמעלית מובילה מהמעבדות אל הפארק שמעליהן.
שלוש, שתיים, אחת
"התעוררי, דולורס", נשמע קולו של ברנרד (ג'פרי רייט), מגדיר מיד בתחילת הפרק את מה שיגיע לכל אורכו, וכנראה לכל אורך העונה הראשונה. דולורס (אוון רייצ'ל ווד) מתעוררת במיטתה כשם שראינו אותה מספר פעמים לפני כן, במסגרת הלופ התמידי שלה, אלא שהפעם זה לילה ולא בוקר. היא הולכת אל החצר בחוץ ואותו קול מהדהד: "את זוכרת?". ברנרד אינו היחיד שאת קולו דולורס שומעת. מישהו אחר בראשה מורה לה, "היזכרי", ולפתע היא רואה תמונה מהעבר. באותו לילה בחצר היא מתקשרת איתו בחזרה. "כאן?", היא שואלת, ואז חופרת באדמה ומוציאה אקדח. האם הוא טעון בכדורים אמיתיים? כאלה שיכולים לפגוע גם ב"חדשים" ולא רק במארחים?
לברנרד יש עניין מיוחד בדולורס, ואפשר להבין אותו. הוא עורך איתה שיחות סודיות ואומר בפירוש ש"יש משהו שונה לגבייך, לגבי האופן שבו את חושבת". ברור שהזווית שלו חורגת בהרבה מהגדרות המשרה שלו. כשם שהוא משוחח בחשאי עם דולורס, גם לאביה שאוחסן בפרק הקודם הוא לחש בשקט משהו שהסובבים - כולל אנחנו הצופים - לא שמעו, רגע לפני שהלה פסע אל מקומו במחסן הקירור. כאשר דולורס נשאלה בפרק הקודם מה לחש אביה באוזנה, ענתה בציטוט מתוך "רומיאו ויוליה" המאפיין במדויק את מהותה של "ווסטוורלד": "לתענוגות אלימים יהיו סופים אלימים". הפעם, בסצנה מעולה במיוחד, דולורס אמרה את אותו הדבר למייב המאדאם (תנדי ניוטון), ולמעשה הפעילה בה את הזיכרונות - מתברר שהמשפט הזה הוא טריגר עבור האנדרואידים.
מייב היתה עיקר הפרק, בשילוב מתעתע בין הווה ועבר, ערות וסיוט, ראינו כיצד תכנותים קודמים משתלטים עליה. "עשי מה שאני עושה", אמרה לקלמנטיין. "אם את מוצאת את עצמך בחלום רע, עצמי את העיניים, ספרי לאחור משלוש, תעירי את עצמך בקלות - נעימה, חמימה ובטוחה במיטה שלך". איכשהו הפרקטיקה הזו נטמעה במייב מהסשנים שלה במעבדה, כי זה הנוסח שבו העירה אותה אלסי (שאנון וודוורד): "את תתעוררי בעוד שלוש, שתיים, אחת". השיטה הגיעה לשיא מטריד ויפה מאוחר יותר, כאשר מייב נדרשת להעיר את עצמה מחלום רע בהמשך הפרק, כזה שבמהלכו אנחנו מגלים כי בעבר היתה אם לילדה בספר והותקפה על ידי פראים ועל ידי האקדוחן בשחור. היא מעירה את עצמה מהסיוט אל סיוט אחר - על שולחן הניתוחים, עם בטן פתוחה.
אחד הטכנאים שגהרו מעליה נשבע שאכן הכניס אותה למצב שינה, אבל היא בכל זאת יצאה ממנו. תכונה כזו עשויה להתברר כשימושית בבוא היום, למשל במחסן המקורר שבו עומד דומם צבא רובוטים אדיר.
הסיפור החבוט והישן
"אתה לא יכול לשחק את אלוהים בלי להתוודע אל השטן"
(פורד לברנרד)
"קו העלילה הזה יגרום להרונימוס בוש להיראות כאילו שירבט חתלתולים", אומר התסריטאי הדוחה סייזמור בפתח המצגת שלו. אולם החזון שלו נדחה על ידי פורד, שמכין בעצמו סיפור חדש "ומקורי למדי", כדבריו (שמחייבים גם את הסדרה עצמה). עד כמה שהיה כיף לראות אותו מיירט את הצעת התסריטאי שלו, נדמה שיש משהו מאוד מעורר חשד בפורד. וחבל, כי הוא היה ממש חמוד בנעוריו, בהנחה הסבירה שהילד שפגש בהר שבשולי הפארק נוצר בצלמו - הם לבושים אותו דבר, האב של שניהם אומר שרק אנשים משעממים משתעממים. האלוהות שרתה על פורד ברגעים האלה. כדבריו מוקדם יותר לברנרד: "אנחנו אומרים את המילים הנכונות, ואז יוצרים את החיים עצמם מתוך התוהו ובוהו". שם על ההר, עם המילים הנכונות הוא גרם לפעמוני הכנסייה להגיע לאוזניהם, הורה לנער לא להגיע לשם יותר, ובעזרת ידיו שלט בנחש. יחד עם המראה של דמותו הצעירה אוחזת במטה עץ, עולה על הדעת ההתגלות האלוהית הראשונה בפני משה רבנו - המטה הפך אז לנחש. מאוחר יותר הוציא משה את בני ישראל ממצרים בהנחיית אלוהים, לא לפני שהנחית בעזרתו עשר מכות מזוויעות על המצרים והטביע את מלכם ואת חילו בים.
"אף פעם לא הבנתי איך אתם דואגים שכל העדר יפנה לאותו כיוון", אמר טדי (ג'יימס מרסדן) לדולורס בדקות הראשונות של הסדרה.
"רואה את זה?", הצביעה דולורס על אחד מהשוורים, "זה הנווט. השאר יעקבו אחריו לאן שתגרום לו ללכת".
"איך את בוחרת אותו?", שאל טדי.
"פשוט יודעים את הדברים האלה", ענתה דולורס.
דולורס ללא ספק סומנה כמושיעה העתידית של האנדרואידים, היא משה שלהם, אבל מישהו בחר בה, מדבר אליה. הפגנת יכולותיו של פורד מול הנער, והעובדה שעדכון המחוות שלו עצמו גרם לתקלות החמורות בפיטר אברנתי ובוולטר בפרק הקודם, מעלים את ההשערה שאולי דווקא הבוס והיוצר הוא הגורם לחבלה המכוונת שברנרד דיבר עליה. זה ללא ספק יהיה קו עלילה מסעיר, מלהיב, וכן - מקורי למדי, מזה שהגה סייזמור.
אבל סביר להניח שלא בזה מדובר, שפורד לא יכתים כך את מורשתו. ניתן לשער שעבורו לא מדובר ביציאת מצרים המחכה לקרות אלא בגן עדן מעשה ידיו. אותו הרונימוס בוש שאיזכר סייזמור היה צייר הולנדי בן המאה ה-15 וה-16, שיצירותיו עסקו בעיקר בחטאים ובמוסר הלקוי של האדם. עבודתו המפורסמת ביותר היא "גן התענוגות הארציים", המורכבת משלושה לוחות. השמאלי מתאר את אדם וחוה בגן עדן, האמצעי והגדול שבהם מתאר את העולם האידילי שיכול היה להיות אילולא החטא הקדמון (אחרים גורסים שמדובר בנהנתנות פורקת העול של בני האדם, מה שעולה בקנה אחד עם התענוגות האלימים), והימני מציג את בני האדם נענשים על חטאיהם. קל מאוד למתוח קו בין זה לבין מה שפורד עושה בווסטוורלד, ומה שעלול להיות סופו. על כן היה שם נחש, ודולורס היא חוה אחרי שאכלה מפרי עץ הדעת בניגוד למצוות האל.
אם כך, מה פורד מתכנן? ייתכן שהוא כבר רמז לכיוון אחר בשיחה שלו עם ברנרד בפרק הראשון. "כעת הצלחנו לחמוק משוט האבולוציה, הלא כן?", אמר. "אנחנו יכולים לרפא כל מחלה, להשאיר בחיים אפילו את החלשים ביותר שבינינו. ואתה יודע, יום בהיר אחד, אולי אפילו נוכל להקים את המתים לתחייה". אחרי הכל, גן העדן כלל בו גם את עץ החיים - ההבטחה לחיי נצח.
"ווסטוורלד" משודרת ב-yes וב-HOT בימי שני ב-4:00 בבוקר במקביל לשידור בארה"ב, ב-22:00 בשידור נוסף, וזמינה ב-VOD בשתי החברות.