נושאים חמים

קצין וג'נטלמן: "כתר הברזל" הוא סיפור רגיש על הנושאים החשוכים של הקיום האנושי

פטר שטיין, גיבור ספרו החדש של אהרן אפלפלד, הוא חייל מצטיין עם שאיפה למשמעות ונשמה של סופר. סיפורו, הכתוב בדרך פשוטה ונטולת יומרות, מעיד על האופן שבו רואה אפלפלד את ההוויה האנושית והיהודית, אבל לא פחות מכך את הדרך להכשיר סופר

כשהיה בכיתה ד' ביצע שטר שטיין את הטעות החמורה של לספר לאביו סיפור על עצמו – כיצד בדרך הביתה קנה לעצמו גלידה. "לא מרבים להשתמש במילה אני", העיר לו אביו, ומשתהה הילד מדוע, שמע כי "אין זה נאה להבליט את עצמך". משפט זה נשאר חקוק בראשו של פטר שנים רבות, ובמובנים מסוימים הוא גם זה שמניע את "כתר הברזל", ספרו החדש של אהרן אפלפלד.

הספר מלווה את פטר שטיין בקורס הקצינים בצבא האוסטרו-הונגרי, כשבדרך מהמורות פיזיות ונפשיות, התעמרויות על רקע אנטישמי וצבאי, געגועים למה שהיה ולמה שאולי כבר לא יהיה. שטיין בכלל רוצה להיות סופר, אך לא מרגיש מוכן, וכשאחת מחברות המשפחה שואלת איך בצבא ושומעת כי "מתאמנים מן הבוקר ועד הערב ובלילה אתה נופל כבול עץ", היא תוהה האם מדובר בהכשרה טובה להיות סופר. "לא", משיב פטר, "זו הכשרה טובה להיות קצין".

תחילה גורס פטר כי הצבא אמנם "נעדר מחשבה מעמיקה", אך בו בזמן "הוא מפתח את הצייד שבך", והוא "עדיף על המחשבה המופשטת". אלא שבשלב מסוים שטיין מודה כי השאיפה האמיתית שלו היא ל"חיים שיש בהם משמעות". כשקורס הקצינים מרגיש כמו כלא אחד גדול, האנטישמיות הולכת וגוברת (אף שפטר היהודי מעיד על עצמו כי הוא "חסר דת") ואחד החניכים מטיח בו עלבונות כגון "בכל מקום שיש יהודי יש הכשלה... רק מי שמשרת את השטן יודע דברים שאנחנו לא יודעים ולא נדע לעולם", פטר, החניך המצטיין והמאופק, מכה אותו עד זוב דם. זו פחות או יותר הפעם היחידה שגיבור "כתר הברזל" יוצא מגדרו לכאן או לכאן, וממש מביע את מצוקתו העמוקה.

בשליש האחרון העלילה מדלגת קדימה, ארבעה חודשים אחרי המלחמה, כשרב סרן פטר שטיין חוזר הביתה מהסנטוריום והוריו כבר לא איתו. אחותו, אולה, מתה בגיל 24 בשל מחלה ובאופן כללי, נאלץ פטר לבקר בהרבה יותר הלוויות מבמאורעות שמחים. התמודדותו עם השכול, עם הפציעות שספג במלחמה, עם היותו גיבור, מעניקות ל"כתר הברזל" נופך אחר, ומצדיקות את העיסוק הרחב והמתמשך בקורס הקצינים הארוך. סיום הספר מרגיש כמו סיום סרט אפי, כמעט אפוקליפטי, אך בעולמו של אפלפלד הפרט הוא הכלל, המינימליזם הוא המקסימליזם, והעיירה הקטנה באוסטריה היא כל העולם.

פטר מקפיד להעיר פעם אחר פעם כי אולה היא הכותבת האמיתית במשפחה, ולאחר שהיא הולכת לעולמה הוא מרבה לחלום עליה, להעלות את פרצופה בדמיונו, לדבר איתה ועם קרובים אחרים שכבר לא איתו, ובמקביל להשיל מעצמו עוד ועוד שכבות בדרך להפיכתו כותב של ממש. "כתיבה היא בין השאר החייאת מתים", הוא טוען, כשלא ממש נותרה לו משפחה שלא טמונה באדמה.

את קורס הקצינים מסיים פטר עם אות הצטיינות שכלל לא משב לו אושר. כשנשאל מה ישמח אותו הוא משיב: "לכתוב דף בפשטות ובלי יומרות". ובכן, באופן בלתי מפתיע בעליל, זה בדיוק מה שאהרן אפלפלד עשה כאן: מדובר ב-269 דפים של כתיבה פשוטה ונטולת יומרות, שעוסקת בנושאים החשוכים ביותר של הקיום האנושי (והיהודי) בצורה הכי פחות מתלהמת, הכי רגישה, הכי אנושית שאפשר. פטר שטיין צדק בהרבה דברים, אך בדבר אחד הוא טעה: מתברר כי קורס קצינים יכול להיות הכשרה לא רעה בכלל להיות סופר.


"כתר הברזל" / אהרן אפלפלד, הוצאת כנרת, זמורה ביתן, 269 עמודים.